גם בחלוף שבעה עשורים מאז שנכתב, עדיין נחשב "יומנה של אנה פרנק" לתיעוד האותנטי האישי המהימן ביותר על תלאות תקופת השואה ולרב-מכר בינלאומי ייחודי, השומר עד היום על מעמדו ככזה.
על-פי נתוני בית אנה פרנק באמסטרדם, שבין כתליו הסתתרה ושבו גם כתבה את יומנה, נמכרו ממנו עד היום לא פחות מ-33 מיליון עותקים ב-75 שפות. לפרסום רב-עוצמה זכה היומן במיוחד בגרמניה, ועד היום רכשו אותו כ-700 אלף גרמנים. גם מחזה, המבוסס על היומן, זכה לתהודה רבה בגרמניה והוצג בעשרות ערים בה. אבל מורשתה ההיסטורית של אנה פרנק, שזכתה לפופולריות כה רבה בעולם, שימשה גם להתקפה ארסית עליה מצידם של מכחישי-שואה למיניהם. בהקשר לכך מציין ההיסטוריון גד נחשון, מניו-יורק, במיוחד, את פועלם של המכחישים בגרמניה, שטענותיהם התמקדו בהאשמה שאנה פרנק היא, בעצם, דמות בדיונית, שלא הייתה ולא נבראה במציאות, ושיומנה מסולף ומצוץ מן האצבע ונכתב בידיהם של אנשים אחרים, שבסך-הכל נחשבים לדורשי-טובתה.
אישור לאותנטיות
מסתבר כי הלגלוג על האותנטיות של היומן הגיע עד לכותלי הערכאות המשפטיות. בהקשר לכך מזכיר נחשון כי המאבק המשפטי הראשון באשר ליומן התרחש בשנת 1959, ודווקא בגרמניה עצמה. היה זה כשאוטו פרנק, אביה של אנה, ששרד יחידי במשפחתו את השואה, תבע לדין את לותר שטילאו, מורה בבית-ספר בעיר ליבק וחבר בתנועת הנער ההיטלראי, על שפירסם מאמר, בו טען כי היומן אינו אלא זיוף. בית המשפט המקומי, שבחן את הראיות, שלל מכל וכל את הטענה ואישר, חד-משמעית, כי כתב היד של היומן הוא אכן מקורי.
נחשון מציין כי בשנת 1976 פנה שוב אוטו פרנק לבית המשפט בגרמניה בתביעה נגד היינץ רוט, שפרסם ספרונים, בהם נטען כי היומן מצוץ מן האצבע. אבל גם הפעם קבע בית המשפט כי היומן אותנטי לחלוטין.
תיעוד השואה
ולמרות זאת לא הרימו, עדיין, מכחישי השואה בגרמניה ידיים והמשיכו לטעון כי הכל הוא, בעצם, עורבא-פרח. נחשון מזכיר כי בשנת 1991 פרסם רובר פורוסון, ביחד עם מכישי-שואה אחרים, התקפה פסבדו-מדעית על היומן, בטענה שהוא נכתב על-ידי לא פחות ולא יותר מאוטו פרנק בעצמו, אביה של אנה. הפעם פנה מוזאון בית אנה פרנק באמסטרדם, המשמר את זיכרונותיה, לבית המשפט המחוזי שבבירת-הולנד כדי להוציא צו מניעה כנגד פרסומים עויינים שכאלה, ובית המשפט אכן הוציא את הצו המבוקש.
והסוף הרי ידוע לכל. חרף מאמצי ההכחשה הבלתי-פוסקים, התקבל בסופו של דבר היומן בעולם כמסמך אותנטי, פרי-עטה של אנה פרנק, ואין כמוהו לזעוק על תלאות השואה.