לקראת החגים של שנה שעברה, פרסמתי ארבעה טורים שעסקו בקובץ הלכתי בענייני קניות וכרטיסי אשראי, תוך שאני מתאים את ההלכות לרוח מקום והזמן. הסכמות לא ביקשתי לקובץ ההוא, וגם לקובץ זה שהבאתי בפניכם העוסק בענייני חניה שמתאים בעיקר לערים בעלות מחסור בחניה, מה שלא קיים בדימונה ב"ה. כפי שכתבתי בטור הקודם שלי, החיפוש אחר מקום חניה בתל אביב בשילוב העובדה שקבלתי אליי למייל קובץ משובח עוסק בהלכות חניה, הביאו אותי לכתוב בשני טורים את הקונטרס הראשון להלכות החניה שעבר תיקונים והתאמות. בעניין התשלום, אני מניח שכאשר הקובץ יהפוך לספר, בהחלט יהיה צורך בהסכמות, אחרת מי יקנה? ועוד יותר מזה, איך נחזיר את הכסף בתוספת תרומה נכבדת למוסדות (שאני אעמוד בראשם כמובן) שיסכימו להוציאו לאור?
ועתה אביא בפניכם מהלכות חניה ובעיקר חיפוש חניה.
1. נתברכו ישראל באהבת חינם ועל כן, נהגו להדר ולחפש מקום חניה חינם לרכביהם. עקשנים ואנשי מעשה, מקיפים את העיר שבע פעמים בטרם יחנו בכחול-לבן, והמהדרין מן המהדרין, חוסמים מסלול וממתינים בו באורות מהבהבים עד שייעשה להם נס וייצא רכב ממקומו. מנהג טוב לצפור לכל עובר אורח שנראה כאילו מתקרב לרכב חונה, ולשואלו תוך נפנוף ידיים עצבני: "יוצא? יוצא?". ושמעתי שיש אשר משאירים האישה באוטו, נותנים בידה מכשיר פלאפון שתחייג לחברה שלה, הולכים לסידוריהם וחוזרים ועדיין טרם נסתיימה השיחה של האישה עם חברתה.
2. הנכנס לרכב החונה בטבורה של עיר, אל יתמהמה, אלא יתגבר כארי, יניע וייסע מייד, שלא כאותן נשים המתיישבות במכוניותיהן, מניחות התיק, שולפות הסלולרי, מסלסלות בשערן, מפדרות אפן, מרכיבות משקפי השמש, לועסות המסטיק, ואינן יוצאות מהחניה עד שתצא נשמתו של הממתין לה.
3. על שלושה זוגות צבעים העולם חונה: על כחול לבן, על אדום לבן ועל צהוב אדום. בכמה יחנה אדם בכחול-לבן וייחשב לו כאפור? יש אומרים עד שליש מכוניתו בכחול-לבן ושני שלישים באפור - כשר, ויש אומרים אף כל מכוניתו בכחול-לבן ורק קצה הטמבון באפור - כשר. וכדי לא לבוא לידי תקלה, רחמנא ליצלן, נהגו פקחי ישראל להחמיר וליתן הדוח בכל מקרה, בבחינת ופורץ גדר יישכנו פקח. ובדימונה אין משמעות לצבעים שהכול חונים בכול.
4. צדיקים עקשנים הרוצים לראות במדרכה באפור מוצאים בפרברי העיר, זעיר פה זעיר שם, שאריות מדרכות הפקר מצובעות אפור. וטוב להיזהר ולברור היטב את החניה טרם השימוש כדי להפיג חשש פקחים, שכן נהגו העיריות להציב בסמוך למדרכות אלה שלטים מבלבלים העוסקים בסוגיות סבוכות אודות "תו חניה אזורי ב'3", "מעל 4 טון", ו"בין 17:00-07:00 בלבד", שרק צדיקים שקיבלו תעודה של פסיכומטרי יכולים להבינם. והחרד לדבר הקנס טוב שיימנע מלחנות באפור כלל, על כל פקח שלא יבוא.
5. הרואה פקח שעומד להביא פורענות לעולם וליתן דוח לרכב החונה במקום אסור, יאמר מייד ג' פעמים "פקח אני פורק סחורה" ויינצל. ומכל מקום מי שמוצא דוח תחת וישרו, ישלפנו מייד ויתחבנו בווישר הרכב שלפניו, ויגלגל עליו את זכות התשלום. המתפלל כי יירדו גשמים על הדוח וימחקוהו אין שומעין לו, שאין הקב"ה שומע תפילתן של עוברי עבירות בדרכים.
6. באשמורת הבוקר, בשעת הורדת תינוקות של בית רבן במוסדותיהם, נהגו להתיר חניות כפולות. בכרכים המוקפים פיצוציות יש המתירים גם חנייה משולשת, ובאשמורת הלילה אף חניה מרובעת. החפץ חיים ושונא תפרים, לא ימחה כלל על חניה כפולה ומשולשת של הונדה סיוויק שחורה בעלת מאתיים כוחות סוס ושש ריבוא דציבעל, אשר אור יקרות בצבע התכלת זוהר תחתיה, נעל זאטוט תלויה באגזוזה ושורת חיות הקודש מהנהנת בדשבורדה.
7. תחילה נהגה מלכות הרשעה לסנדל בסנדל המסומר את רכבי ישראל, עד שבא ראש העיר ואמר להם - שוטים שבעולם: כל מה שסינדלתם, לעצמכם סינדלתם, שעתה תקוע הרכב כעצם בגרון, ומה הועילו פקחים בסנדלם? מאז נהגו העיריות לגרור את רכבי ישראל במיני גררים משונים ולגבות הן דמי הקנס הן דמי הגרירה, תוך שצוחקים כל הדרך לבנק, כדכתיב: "וישב ויצחק בגרר". ושמעתי כי יש המחנים הרכב כשמקצת גלגליו על הכביש ומקצתם על המדרכה, שהיא סגולה נגד גרירה, בבחינת בתחבולות תעשה לך חניה.
8. לעולם יעשה אדם ג' אלה ויבוא לידי תיקוני פחחות וצבע: יחנה מאחורי ג'יפים מגודלים הנהוגים בידי נשים קטנות; ייצמד לב.מ.וו איקס 5 מצובעת בשחור מטאלי; ויחסום יותר מחמישית חניה אשר בסמוך לה נכתב, באותיות לבנות עקומות של קדיש על המת: "חניה פרטית - רכב זר ייגרר והזר הקרב יומת".
9.מלכתחילה אין להחנות הרכב בחניון בתשלום, והעושים כן הם בבחינת מחנים להכעיס. בשעת הדחק יש המתירין להיכנס לחניון, והעושה כן, יהדר ויחנה באותם חניונים שבדרום תל אביב שנעשה בהם נס: שבעשרה מקומות חניה של טפח על טפחיים, חונה צי של שישים ריבוא רכבים זה על גבי זה, בבחינת "ולא אמר אדם צר לי המקום שאחנה בתל אביב".
10. ועתה ראינו בתל אביב חניה מעל חניה שכן, ישנו כמעין מנוף שמרים הרכב באוויר ומותיר תחתיו מקום חניה נוסף. וכלי רכב שבאוויר אינו מטמא טומאת כוהנים ומותר לחנות תחתיו.
11. עשירים שבישראל, מחנים רכבם בחניון התת-קרקעי שבקניון תמורת מאה שקלים לכל רבע שעה עגולה, ומכל מקום טוב שייזהרו מלהעמיק ולחנות תחת לקומה מינוס אחת, ומי שמחנה לבדו בנחת וברווח בקומה מינוס 3 מפחד להצטופף עם עמך ישראל במינוס אחת, הרי שהוציא עצמו מן הכלל וכפר בעיקר.
12. וכיצד ינהג כל נהג בישראל? ירד תחילה לקומה מינוס אחד. ויסתובב ויסתובב עד אשר יחשוב שמצא חנייה ואז יתברר שיש שם עמוד האוסר חנייה. ויחזה לעיתים כאילו יש חניה ויסתבר שנמצא שם רכב קטן שאינו נראה. או שיראה מספר התלוי על הקיר ותחתיו יהא רשום חניית מנכ"ל, ויידע כי הוא אינו מנכ"ל. ואז ירד לקומה מינוס שתיים ויחזור על הסדר האמור בקומה מינוס אחד וכך ירד וירד עד אשר יגיע לקומה הכי נמוכה אליה היה צריך לרדת מלכתחילה. שכך דרכם של צדיקים יורדים קמעה קמעה ועולים מהרה מהרה.
13. וידוע מנהגן של שחורות שיער הצובעות שערן לבלונד, ולבושות בטריינינג, המגיעות עם ג'יפ שההגה שלו מגיע עד קצה אפן, ועולות חציין על הכביש וחציין על המדרכה וממתינות בחלונות סגורים לילדיהם עד שיצאו מבית הספר. וראיתי כי גם בניהם צבועים בשערם. ואינן שועות לצפירות וזעקות הנהגים מאחוריהם. ויש המוציאות ידן ועונות "יאללה יאללה" ולא ידעתי מה פירושו.
14. סדר כניסה לחניון הקניון כיצד? מששמע את תא מטענו נטרק, יתקדם קמעא, יעצור אצל אותו עמוד המחלק פתקים, ויושיט ידו לעבר הכפתור הירוק. אם לא נעשה לו נס ולא נתארכה ידו, יפתח הדלת וינסה שנית למותחה כבמיטת סדום. אם לא זכה להגיע לכפתור גם בפעם השנית, יפתח חגורת הבטיחות וינסה בשלישית; משכשל בכל אלה, רשאי לסנן קללה נמרצת ולצאת לקחת הפתק, ובלבד שישוב במהרה למכוניתו למען לא ייסגר עליו השער.
15. ב' סוגי מדחנים הם: מדחן דיגיטעלי המסמן זמן החניה בתוכו, וצדיקים שזוכים שטרם פג זמן החניה של קודמם הם מחנים, בבחינת זה נהנה מזה שלשני חסר. ומדחן המוציא פתקים עם זמן החניה (קוויטעל בלע"ז), שיש לתוחבם בסדק הצר כחודו של מחט שבין השמשה לדלת, ולקוות שלא ינשרו טרם זמנם. הצד השווה שבהם: שתמיד מקולקלים הם, ושלעולם אינם מחזירים עודף.
16. חובבי הווינר וההימורים, המגרדים כרטיסי חניה ארציים, לא יגרדו את השעה הנקובה בשעונם, חס וחלילה, אלא יקפידו לגרד את השעה בתוספת זמן של עשרים דקות לכל הפחות, בבחינת ויפן כה וכה וירא כי אין פקח, וידפוק את המערכת.
17. יש לצאת בכל תוקף כנגד אותם נכים המוציאים עצמם מן הכלל, שלא רק שמקבלים חדרי שירותים בשטח של מיני-פנטהאוז במגדלי אקירוב, אלא שתופסים את מקומות החניה המשובחים ביותר, ולא זו אף זו: יוצרים אשליות אצל הנהגים התמימים כאילו יש חניה פנויה ממש בפתח הסופר, ורק כשמתקרבים בצהלה וברינה רואים כי החניה שמורה לנכים, בבחינת "אותו תראה ושמה לא תחנה".
ועד כאן לעת עתה להלכות חניה ועוד נעשה חיל להלכות נוספות. אני מזמין את קוראיי היקרים להעלות רעיונות והצעות.