מדינת ישראל חוגגת 66. השינויים שהתחוללו בה מאז הקמתה בתחום הכלכלי, הטכנולוגי, ההתפתחותי, הם לא ייאמנו. השבוע פגשתי מכר שלא ביקר בארץ 40 שנים, והוא חזר ושאל - הזו ארץ ישראל ? שמא המטוס הוריד אותו במקום אחר?
ההתפתחות של מדינת ישראל היא אכן תופעה שאין עוד כמוה, אלא שבדבר אחד אין שינוי - הערבים רצחו אז וממשיכים לרצוח גם היום. בכל האמור בהם חזרנו אחורה. אז נלחמנו כנגד מדינות כמו מצרים, סוריה, ירדן, והיום השיח מתנהל עם אירגוני טרור. הישות הנקראת "הרשות הפלשתינית" הכשרנו, והבאנו לכך שתקבל הכרה כלל עולמית.
במהלך השנים הפכנו לבית הקברות הגדול ביותר של הסכמי שלום: תוכנית רוג'רס, תוכנית ברוקינגס, תוכנית רייגן, הסכם קמפ דיוויד, ועידת מדריד, מפת דרכים, תוכנית ז'נבה, הסכם לונדון,
הסכם אוסלו, כעת עם האיחוד של חמאס עבאס, תעשיית השלום בסכנה. מאז הסכם אוסלו לפני 20 שנים חיים אנשי השלום מערפאת ויורשיו. טיולים ונסיעות בעולם, משכורות ומענקים וקרנות של מיליונים לכל העמותות בנוסח הקרן החדשה, לעומדים בראשם ולכל השולחים ידם בקדרת "השלום". ומה הם צריכים לעשות בתמורה? להשאיר על סדר היום את השלום. כולם הרי יודעים שזה שקר, אבל השקר הזה הוא מן נכס שאין עליו מס או מכס.
כל נביאי השקר הגודשים את כלי התקשורת אינם חדלים מלרחרח באפם בתקווה שאולי...יעלו על עקבות לניחוחות של שלום. והנה כעת הם חוששים, מה יקרה לשלום האבוד ? מה יהיה אם ייכרת הענף עליו יושבים אבירי השלום - רוקדים, ומרמים ומחבלים בכל חלקה טובה. אנשי הרוח (הרעה) למיניהם ואותם פרופסורים טרחנים המייבבים על השלום, מזיקים כהוגן. הבעיה היא כאשר נוכל בדמות איש רוח נוקט בלשון לא מובנת, ציבור הדיוט מיד בטוח בתוכניתו העליונה. אך נדמה בהחלט שאפשר להרגיע אותם. אומנם מחמוד עבאס הוא מכחיש שואה אבל אינו צריך תזכורת מאין מגיעה לו המשכורת. ומכיוון שעד היום קיבלה הרשות מהאיחוד האירופי והמדינות האירופיות (שהעלו את הרשות והביאוה עד הלום להיות משקיפה באו"ם) כ-7 מייארד אירו כדי שתחליש את החמאס וכעת אם תחבורנה השתיים הרשות לא תוכל לקבל יותר כספים. החמאס הוא ארגון טרור רצחני (אפשר לחשוב ששותפו איננו כזה) ובאופן תיאורטי אי-אפשר להעביר כספים לחבירה שכזאת.
אנו יודעים שלערבים יעד אחד והוא חיסול מדינת ישראל. אם כך מה זה אומר על סייעניהם בתקשורת המתחרים זה בזה מי ישלח רעל חריף יותר בגוף ובנשמת המדינה. אנו יודעים שאלה ואלה אינם מאמינים בזכות היהודים על הארץ הזאת, לא מבחינה דתית היסטורית, משפטית, מוסרית. וכך אמר השבוע פרופסור שטרנהל אחד מייצגי השמאל ודובריו: "ההכרה מצד הפלשתינים במדינה יהודית דורשת מהם להכיר בבעלות של היהודים על הארץ כולה...מעולם לא שמעתי שגינה רוצח ערבי הוא ושכמותו מכנים את הרוצחים לוחמי חופש, כי הורג נפש אחת הוא רוצח אבל הורג אלף הוא גיבור מנצח".
כאשר אני שומעת או קוראת את התקשורת האלקטרונית והכתובה מיד אני מצרה כי חבל שאין על כלי ביטוי הפה והקולמוס שום חוק המטיל חובת חיטוי לפני כל פולמוס. מחד יש למדינת ישראל במה להתפאר. מבחינת נתוני האבטלה היא עומדת על 5.8% כשבגוש האירו הוא עומד על מעל 11%. התוצר הלאומי הגולמי התל"ג עומד על למעלה מ-37000 דולר לנפש ונחשב לפלא. עם כל האיומים בחרם הודיעה בימים אלה חברת אינטל שתשדרג את מפעלה בקריית גת ותקלוט כ-10.000 עובדים... ההשקעה מגיעה ל-6 מיליארד דולר, סכום של השקעה זרה שעוד לא היה כמוהו, יותר מכל ההשקעות הזרות גם יחד. בהחלט בניגוד למשאת נפשם של כל המומחים לענייני חרם. מדינת ישראל היא גם בחמישייה הפותחת בתוחלת החיים.
לסיכום, אם תדע להתגבר על בעיותיה עם הערבים ועם יפי הנפש (גם שוטה יכול פעם לומר כמה דברי טעם) באמת שלחיות כאן יהיה לא פחות מגן עדן.