"החבר'ה האלה... תאמין לי, אתם יודעים איך לטפל בהם", אמר לי הבחור ברכבת אחרי שסיפרתי לו מאיפה אני מגיע. הוא הביט בפרצוף חמוץ על קבוצת ילדים שחומי עור שציחקקו מול הסמארטפונים שלהם, והדובדבנים המתוקים מג'יש כמעט נתקעו לי בגרון.
הפניתי מבט אל העיתון שהחזיק ביד. הכותרת הראשית של "לה פיגארו" הבליטה את ממצאי הסקר הטרי לקראת הבחירות לפרלמנט האירופי, ואישרה את מה שכבר כולם יודעים מזמן: "החזית הלאומית - המפלגה הראשונה בצרפת".
זה היה בדרך משדה התעופה של פריז. לקחתי לשם קצת מהדובדבנים המדהימים האלה שקיבלתי כמה שעות קודם, היישר מהמטע בג'יש, גוש חלב, שבגליל העליון. "הדובדבנים הראשונים של העונה, בכל
הארץ", התגאה בן-שיחי בחיוך גדול - החיוך הראשון בשיחה שלנו שעסקה בפיגועי "תג מחיר" שהיו אצלם בכפר. הפושעים לא נתפסו, והכפר הזה, הרגוע כל כך, אינו יודע מנוח.
יממה אחת, שתי ארצות, ארבע תחנות.
הקרב על הבריכה בעיר אחת, קדושה, שכל תושביה טהורים, פתח אדם רשע, מוסד זימה נורא. עוזריו בני הבליעל חוטפים בני תורה ומשליכים אותם אל בריכת החטא, נשים וגברים יחד רחמנא לצלן, ועוד בשבת... ככה בערך נשמע הסיפור הזה בתקשורת החרדית ובפאשקווילים שמכערים את העיר.
והנה מה שאני ראיתי: בעיר אחת, צפת, שדי הוזנחה לאורך השנים, ותושביה משתייכים לכל הקבוצות והמיגזרים, נפתחה כבר לפני יותר מ-30 שנה בריכה, "קאנטרי". היא שוכנת באזור התעשיה, ואינה מפריעה לאיש. כיום הבריכה הזו היא המקום היחיד בצפת שנותר פתוח בשבת. אלא שגם אותה רוצים לסגור ומפגינים נגדה בחמת זעם.
מה שקורה בצפת עם הבריכה האומללה הזו הוא בעיני הדוגמה הכי בוטה היום במדינה לכפייה דתית מהסוג הדוחה ובעיקר המרושע. כי הרי באמת, ואני אומר את זה בכנות וללא שמץ של שנאת חרדים: האם למישהו בצפת יש איזושהי בעיה לשמור שבת ולקיים אורח חיים הכי אדוק? העיר מלאה מוסדות דתיים, יש שכונות חרדיות לחלוטין.
מישהו בכלל מעז להפריע לזה? אז למה ההתנכלות בכיוון השני? על מה אנחנו מדברים פה - על איזה קזינו של הוללות? כולה בריכת שחייה עם קצת דשא כדי להתאוורר בסוף שבוע...
אז זהו שהקרב על הבריכה, כמו כל המופעים האלימים שראינו בירושלים או בבית שמש, אין להם שום קשר ליהדות או לאמונה. אלה פעולות גסות, פוליטיות, שנועדו להשיג שליטה וכוח.
באתי לצפת עם קבוצה של פעילי מרצ מהאזור, בראשות דריה ארבל הנהדרת, כדי לחזק את המאבק על החופש. ושמחתי לשמוע מראש העיר
אילן שוחט, שהוא לא יאפשר לקומץ קיצוני לדרדר את העיר ושהקאנטרי הזה ששייך לעירייה יישאר פתוח בשבת, ממש כפי שהיה תמיד. אנחנו נוודא שכך יהיה.
צפת היא פסיפס מרתק. יש לה פוטנציאל גדול, בתנאי שנדע לכבד זה את זה. יהודים, ערבים, חילונים, דתיים... די לכפייה. חיה ותן לחיות. זה כל הסיפור.
הפצוע מקונייטרה פרופ' לרנר קיבל אותנו בחדרו הצנוע, כמעט חדרון, בבית החולים "זיו". הוא מנהל המחלקה האורתופדית, בעל שם עולמי בהתמחות מורכבת: פציעות מלחמה. הוא שולף מהטלפון שלו תמונה אחר תמונה של המטופלים שלו. הוא העניק להם את חייהם בחזרה, בשיטות מתוחכמות ששיכלל, לקיבוע ואיחוי של גפיים מרוסקות ואיברים מעוכים מהדף הפצצות.
המצולמים האלה אינם בצפת ובגליל כדי להודות לו ולצוות המסור של בית החולים. הם כבר בחזרה בסוריה. מאות פצועים סורים, חלקם ילדים קטנים, כבר טופלו פה. בחדרים הסמוכים שוכבים עכשיו הפצועים החדשים. כמעט כל יום מגיע מישהו, דרך מעבר הגבול בגולן. ישראל מקבלת אותם על בסיס
הומניטרי: קמצוץ מהזוועה המתחוללת מעבר לגבול כבר שלוש שנים.
ידידנו, ד"ר סרור, רדיולוג מומחה, מסייע לנו בתירגום. קשה לשמוע את הסיפורים. גופות, כוויות, רעב... נוף מרהיב נשקף מהחלון. הכינרת במלוא זוהרה. "רק מלהסתכל על הנוף הזה אני מבריא", אומר לנו אחד הסורים לבוש טרנינג. הוא מקונייטרה. כשהגיע לכאן לא ראה את הנוף. בעצם לא ראה כלום. הוא התעוור מפצצה שנחתה ברחוב. מי ירה? המורדים? כוחות המשטר? הג'יהדיסטים? אין לו מושג. רק שעכשיו הוא רואה.
עוד כמה שעות הוא חוזר הביתה, אל המשפחה. בצ'ימידן כבר ארוזות התרופות יחד עם קצת בגדים וצידה לדרך שקיבל מהעובד הסוציאלי, ובפיו רק דברי שבח ותודה נרגשת."מה אני בסך-הכל? אדם פשוט שרוצה לחיות. זה הכל".
גוש חלב המעדנים בסגנון לבנוני נוחתים על השולחן בזה אחר זה. קישואים ממולאים, כיסונים ביוגורט, סלטי עולש ועכוב, עלי גפן... מסעדת "ליאלי ביירות" נשקפת אל המטעים המוריקים של גוש חלב, ג'יש, למרגלות הר מירון. ובסוף מגיעים הדובדבנים, היישר מהעץ.
בוקר אחד התעוררו פה לפחות 200 איש לרכבים מפונצ'רים. המארחים שלנו לא מבינים. למה ריססו פה כתובות שנאה? למה פגעו במכוניות, ניקבו צמיגים? על מה "תג מחיר"? זה כפר שקט, לא עשינו רע לאיש, והיחסים עם השכנים מצויינים. השכנים מסאסא מאשרים. "זה מעשה נבלה", אומר לי חבר טוב מהקיבוץ. "קשה לי להאמין שמישהו מהאזור שלנו מסוגל לעשות דבר כזה."
ובכל זאת, ולא רק בג'יש. עוד ועוד "תגי מחיר". כל הארץ כמרקחה.
אנחנו נפרדים בחיבוק. שניפגש בשמחות, אומר לי עאלם חבר המועצה, ושרק יתנו לנו לחיות בשקט, להתפרנס בכבוד, וליהנות מהשדות היפים שלנו. יותר מזה אנחנו לא צריכים.
מרין נגד פרנסואה הפנים שלה מציצות מכל רחוב. מרין לה-פן ירשה את אביה הגזען, והיא מובילה את מפלגת הימין הקיצוני "החזית הלאומית" מחיל אל חיל, מניצחון לניצחון. למולה, נשיא צרפת, הסוציאליסט
פרנסואה הולנד, שרוי בשפל פוליטי נורא.
על הקירות עוד נותרו השלטים מהבחירות המוניציפליות בהן זכתה "החזית" בהישגים חסרי תקדים. והנה כבר מודבקות הכרזות לקראת הבחירות לפרלמנט האירופי בהמשך החודש. "החזית הלאומית" של לה-פן צפויה להיות המנצחת הגדולה: לעבור את הסוציאליסטים ואת הימין המסורתי, ולהיות "המפלגה הראשונה של צרפת", כפי שמסביר לי בפנים עגומות עיתונאי וסופר צרפתי, מעורב ומקושר מאוד.
אנחנו מדברים אחרי כנס גדול שערכתי במרכז פריז עם ארגוני השלום והשמאל היהודי, בצעידה מהירה לפגישה בארמון האליזה עם היועץ הדיפלומטי של הנשיא. ידידי הבקיא מפרש את הסקרים, ואני מציץ בשלטים. זו רעידת אדמה. המשבר הכלכלי, האבטלה, והזינוק של הימין הקיצוני שיודע כמובן להצביע על האשמים: השמאל, האיחוד האירופי, והמהגרים... ועכשיו יש גם מודל חדש לחיקוי: פוטין. האיש החזק שעושה סדר ובז לשטויות מיותרות כמו דמוקרטיה וזכויות אדם.
"ואתה יודע, זה לא נעים להגיד, אבל יש גם יהודים שתומכים בהם"
יהודים?
"כן, אני שומע את זה מהרבה אנשים שאומרים שלה-פן היא נגד המהגרים והמוסלמים והערבים, אז זה כאילו טוב ליהודים..."
?!
"זה מחריד. הם חושבים שאם הם יהיו נגד המהגרים והמוסלמים, אז צרפתים גזענים יקבלו אותם כשווים. הם רק לא מבינים שגם אם לא יעלו אותם על הרכבת הראשונה, יש להם מקום מובטח ברכבת השנייה".
אתה לא מגזים?
"לא. זו מפלגה מסוכנת שמייצגת גל חשוך שעובר על אירופה. מרין יותר חכמה ומתוחכמת מאבא שלה, ולא מדברת על היהודים, אבל יש לה ברית עם אנטישמים בכל רחבי היבשת."
ומה עם היהודים והערבים שמסרבים להיות אויבים?
"כמוך, אה? (צוחק) יש הרבה כמוכם כאן. בעצם הרוב הגדול. הקיצונים בקהילות הם מיעוט קטן אבל הם עושים הרבה רעש. טוב שבאת, טוב שהחבר'ה שלכם פה ישמעו גם קול אחר, במיוחד מישראל, ולא רק איומים והפחדות. כי בסוף מה אנשים רוצים?"
לחיות בשלום... כן, שמעתי את זה הרבה ביממה האחרונה.
כנראה שיש בזה משהו.