לפתע הבנתי לעומק את ההסתייגות של אומות העולם מהקמת התנחלויות בשטחי יהודה ושומרון ומהרצון שלנו לספח את גושי ההתנחלויות. הבנתי זאת כאשר עקבתי אחר הדיווחים מהנעשה במזרח אוקראינה. באה רוסיה, הושיבה רוסים באוקראינה במשך השנים בהם שלטה שם ועכשיו בתואנה שרוב האוכלוסייה רוסית היא מספחת את חצי האי קרים ורוצה ככל הנראה לספח גם שטחים נוספים. התוצאה היא הסתייגות רבתי ממעשיה של רוסיה.
האם ההסתייגות הייתה שונה לו הרקע ההיסטורי היה שונה? מה הייתה עמדת העולם לו (לצורך הדיון) היה מתברר כי אדמה זו ונוספת נכבשה בעבר ע"י אוקראינה והרוסים התיישבו בשנות שלטונם רק על חלק מהאדמה שנכבשה מידם ועכשיו מנסים להחזיר לעצמם חלק מהגזלה? אני מניח כי לו כך היו פני הדברים עמדת רבים היה משתנה.
האנלוגיה למקרה שלנו ברורה. הטענות שלנו כי מטעמי ביטחון עלינו לספח את ההתנחלויות איננו נימוק מתקבל על הדעת. התנחלות ב"ארץ זרה" גם איננה נסבלת. הרצון שלנו לקיים את הביטחון השוטף מובן וכל עוד הוא עוסק בתפיסת מבוקשים הטענות כלפינו מוגבלות. אבל נימוק ביטחון לא מאפשר שינוי אסטרטגי וסיפוח שטחים, כולל בקעת הירדן, אם רואים אותם כארץ זרה.
הגיע הזמן להחליף דיסקט ולחזור לטעון את זכותנו ההיסטורית והמשפטית לגבי כל א"י ההיסטורית. לציין כי חבר הלאומים אישר הקמת מדינה יהודית על כל שטחי א"י ומסר את התפקיד לבריטים שמעלו בו. הגיע הזמן להעלות ולחזור ולהעלות את העובדה שהערבים והעותומנים השתלטו על א"י והיו בין אלה שגזלו אותה מידינו וכי גם כיום הם מחזיקים למעלה מ-75% משטחה. להזכיר כי שלמרות שלטון מלא בא"י במשך כ-1100 שנה מתוך 1400 השנים האחרונות הם הקימו רק עיר אחת חדשה את רמלה. שאר מקומות הישוב היו קיימים לפני בואם, כך ירושלים, יפו, עזה, נצרת, טבריה, ציפורי וכו' וכו'. לציין כי הקו הירוק הוא קו הפסקת אש משנת 1949 ולא גבול בין לאומי וכי קו הפסקת אש זה הוחלף בקו הפסקת אש אחר בשנת 1967 הוא הקו הסגול (שהוחלף אח"כ בחלקו בקו גבול עם ירדן). ולבסוף להזכיר לעצמנו ולעולם כי העם הפלשתיני זו המצאה מקורית של המאה הקודמת ולו היו נותנים פרס נובל באסטרטגיה פוליטית אין ספק שהוא היה מגיע לערפאת על המצאת העם הפלשתיני.
אשף ההסברה יש מי שמשלה עצמו כי אבו מאזן באמת רוצה שלום אתנו וזאת למרות דבריו שלא לטלוויזיה הישראלית ומעשיו בפועל. אבל גם אם נחתום אתו על הסכם וגם אם הסכם זה לא ינוצל מיד לתקיפת ישראל המוחלשת אסטרטגית ישנה סכנה כי מצפון תפתח הרעה. מוקדם או מאוחר צפויה תקיפה מכיוון לבנון או ביוזמת החיזבאללה לאחר ניצחון הנשיא אסד בסוריה ובעידוד אירן או ע"י האיסלאמיסטים אם יצליחו לנצח את הנשיא אסד. החיזבאללה מתכנן בנוסף לירי מסיבי של טילים גם כיבוש ישובים יהודיים בגליל. התשובה שלנו צריכה להיות שלא נסתפק בהחלפת מהלומות והרס הדדי אלה נשאף לשינוי אסטרטגי תוך שחרור צפון הגליל, קרי דרום לבנון, עד לגבול הטבעי של הגליל, נהר הליטאני, מה שהיה אמור להיות הגבול את של מדינת היהודים מלכתחילה. עלינו להבהיר זאת ללבנונים. ייתכן כי הודעה מראש שזו תוכנתנו תרתיע. הבעיה היא שאפילו הזכרת תוכנית כזו, קל וחומר ביצועה, מחייבים הכנה אידיאולוגית ופוליטית הן כלפי פנים והן כלפי חוץ. שוב, טענה "ביטחונית" לא תהווה הצדקה לכיבוש והזזת הגבול לקניון של נהר הליטאני. רק בסיס אידיאולוגי, היסטורי רציני ועקשני יכול לתמוך במהלך צבאי ופוליטי כזה.
בעיה דומה עלולה להתעורר ברמת הגולן דבר שיחייב אותנו לכבוש את החלק שבשליטת סוריה כיום עד לגבול הטבעי של רמת-הגולן הוא קו הלג'ות, תוך הזזת הגבול לקו הלג'ות וסיפוח השטח. ללא הצדקה מוסרית, אידיאולוגית והיסטורית הדבר לא יתקבל בתוכנו ולא יתקבל בחוץ. אפילו העלאת התוכנית הזו לצרכי הרתעה לא תתקבל.
המפליא בהסברה שלנו הוא שראש הממשלה, מר נתניהו, המכיר היטב את ההיסטוריה ואף כתב עליה, והנחשב לאשף הסברה, אבל אפילו הוא נמנע מלהעלות נימוקים היסטוריים ואידיאולוגים בצורה מפורטת ועקשנית, חזור והדגש. השמאל הציוני מזמן שכח נימוקים אלה ועוסק בשתדלנות ובסיפוק ה"פריץ" בניסיון לקנות שקט זמני.
הגיע הזמן שנקדיש יותר מחשבה ומאמץ להסברה הצודקת של עניינו. לקח לפלשתינים ארבעים שנה תוך טרור ושיכתוב ההיסטוריה ובעקשנות מרשימה, להטות את לב העולם נגדנו. ייקח לנו ארבעים שנה לשנות זאת אבל צריך להתחיל וצריך להתעקש.
העולם לא מעריך את מי שלא עומד על דרישותיו, מוכן להתפשר, מתנצל. העולם מכבד את מי שעומד בתוקף על דרישותיו בין אם צודקות בין אם לאו. העולם לא מתעמק בצדקת הדרישות אלא שופט לפי נכונות הצד לעמוד עליהן. ההתנהגות שלנו של וותרנות מתמשכת, נכונות לפשרות ועוד לפשרות מרחיקות לכת שמעמידות את קיומנו בסכנה, מתפרשת בעולם כאילו אנו מודים שאיננו צודקים וכל רצוננו להשיג משהו כמו תגרן בשוק.