הגמרא במסכת שבת (דף ל"ג) מספרת על רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון שישבו ביחד ועימם ישב יהודה בן גרים. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נעים מעשיהם של אומה זו תיקנו לנו שווקים תיקנו לנו גשרים תיקנו מרחצאות. ענה רבי שמעון בר יוחאי ואמר כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמם. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונודע הדבר למלכות. ואז עמדו וגזרו גזרות קשות על רבי שמעון בר יוחאי. רשב"י ברח למערה והתחבא שם מפני המלכות י"ב שנים ועוד שנה. כשיצא רשב"י מהמערה ראה את הרשע שגרם לו את כל הצער יהודה בן גרים, הולך בשוק, אמר רשב"י: הרשע הזה עוד חי? נתן עיניו בו ועשהו גל של עצמות.
אנו בדרך לישיבה הקדושה במיאמי וככל שנה בשמונה שנים האחרונות, בזמן הילולת הרשב"י עומדים ומשבחים ומהללים את רשב"י במיאמי ביום הזה.
קשה לנו, רשע כל כך גדול מצער את רשב"י, הביא אותו לחורבן גדול לגזר דין מות, לנתק את רשבי מישיבתו מתלמידיו מביתו, 13 שנים רשב"י לא היה עם העולם מוחבא בתוך מערה איך הרשע הזה עדיין חי?, אחרי מה שעשה איך זה שמידת הדין לא פגעה בו?.
וכך רואים רשעים שפוגעים בצדיקים, שופכים את דמם בראש כל חוצות, מענים ומצערים, איך לא נענשים מהר ולפעמים העונש לוקח זמן, מדוע לא נענשים מהר ברגע שעשו רע?.
ועוד קשה, עשהו גל של עצמות, איפה הבשר?, אם רשב"י רוצה שהרשע ימות שימות, מדוע בצורה כזאת של גל של עצמות?.
אלא יסוד גדול, יש זמנים שחלק מהניסיון של הצדיק לראות את הרשע שהזיק וציער אותו עדיין עולה ומצליח וזה חלק מהניסיון.
וכך מוצאים גם אצל יוסף הצדיק, אחרי מה שהיה עם אשת פוטיפר.
אם יוסף חס ושלום היה חוטא איתה היה עולה לגדולה.
זה שנזהר לא לחטוא נענש והלך י"ב שנים לבית האסורים.
וכן רשב"י הוא שעמד והגן על התורה נגזר עליו מיתה והיה צריך לברוח. ואלו ששבחו את הרשעים עלו לגדולה, זה חלק מהניסיון.
אך כאשר נגמר הניסיון של הצדיק העונש של הרשע גדול ביותר והוא משלם גם את השנים והזמנים שחי בהם בגדולה או בנחת בזמן שהצדיק הצטער.
וזה העומק, 'עשהו גל עצמות', פירוש אם הרשע יהודה בן גרים היה נענש 12 שנים לפני כן או 13 שנים, ביום שרשב"י דיבר אז כל גופו של יהודה בן גרים היה כבר עצמות לכן כשבא העונש של הרשע נהיה כבהתחלה ומשלם את כל החסר, לכן מיתתו גל של עצמות, חוזר למקום שבו היה צריך להיות.
וידע האדם שזה בכל העניינים ביום הנפילה של הרשע וביום הסיום של התיקון הקב"ה פורע מעושי עוולה הכל ואין נעלם ממנו.
הימים האלו הם ימים של התחזקות באמונה, בביטחון בהקב"ה, ימים של עיבדו את ה' בשמחה. נכנסים לערב שבועות, ערב מתן תורה, נקבל על עצמו לגדל ולחזק התורה בכל מקום ומקום וכל הרעשים החיצוניים הם דברים בטלים ואנחנו בשם ה' נלך בשמחה ובאמונה. וכפי שאמרנו מהיום הראשון הכל יהיה מצוין ולא יהיה שום צער ושום נזק. ונלך מחיל אל חיל ונקבל את הניסיונות באהבה ובשמחה וכל מאן דעביד רחמנא לטב עביד. ויבואו בקרוב ימים שבהם נבין שהזמן הזה היה לטובה גדולה ולישועה מרובה.
ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו השלום.