לפני זמן מה אחד הערוצים המרכזיים בארץ אירח את האינטלקטואל הישראלי הידוע, שבהתקף כנות הודה שיש לו יותר צדדים משותפים עם קצין נאצי גרמני משכיל מאשר עם ישראלי מצוי שאומר לו בפגישה בהתלהבות: "תשמע, מצאתי מסעדה בהרצליה, מכינים שם סטייק - אתה לא תאמין..."
"אין לי על מה לדבר עם הישראלי הזה, ואילו עם הקצין הגרמני שהוא בוגר אוניברסיטה הייתי מוצא הרבה נושאים משותפים" - הסביר האינטלקטואל הישראלי - ולא נתקל בשום שאלה מצד המראיין, בשום הערה או לפחות בהסתייגות.
לכן החלטתי להביא את הסתייגותי כאן, כי יש תהום ענקית ביננו, בין תפיסות העולם שלנו. בלי צניעות מזויפת אני מונה את עצמי בין האינטלקטואלים המזוקקים: יש לי פעמיים תואר שני לרבות מהאוניברסיטה לספרות על שם מ. גורקי שבמוסקבה, בירת רוסיה. יש לי במגירה כעשרה פוסטרים וכרזות מהבכורות התיאטרליות על-פי מחזותיי, על מדף בחדר העבודה שלי עומדים כמה מספרי שנכתבו כבר בארץ והפכו לרבי המכר בקרב הציבור ה"רוסי", אני נבחרתי ליו"ר אגודת הסופרים - דוברי הרוסית בישראל, ערוצי הרדיו והטלוויזיה בשפה הרוסית תקופות מארחים אותי באולפניהם, מתנ"סים ומועדונים מזמינים להרצות לפני קהל המעריצים שלי, הרבה אנשים משכילים פונים ישירות אלי - לשאול את דעתי, להתייעץ, סתם להחליף מילים. אין מה להגיד - אינטלקטואל עסלי.
גם אני מעדיף ונהנה לשוחח על ג'ויס, דוסטויבסקי, ברכט, דגה. גם אני לא אוהב שיחות סתמיות על סטייקים עסיסיים, על סושי מדהים, על יין משובח, על מטבח מזרחי או איטלקי - וזאת מסיבות פרוזאיות שלא קשורות לנושא עצמו (פשוט שומר על המשקל ומתרחק מהפיתויים הקולינריים). כן גם אני הייתי משוחח עם קצין נאצי שמחזיק בביתו דיפלומות מהאוניברסיטאות היוקרתיות באירופה של שנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, ומבחין בניואנסים של סגנונות המוזיקה של המאה ה-19. הייתי משוחח - בתנאי אחד. ברור שהיה לי כיף לגעת בנושאים רבים בתחומי פילוסופיה, תרבות, אומנות, כתיבה, אך אני הייתי מדלג על הסוגיות האלה והייתי מסכים לדבר עם הנאצי - משכיל ככול שיהיה ונעים הליכות, ובן שיח מקסים - אך ורק כאשר ידיו אזוקים והוא יושב בכלא ומחכה לגזר דינו. והנושא היחיד עליו הייתי מוכן לדבר אתו: איזה הסברים וצידוקים הוא יכול להביא, כדי שבית המשפט לא יגזור עליו מוות בתליה אלא יסתפק במאסר עולם. אולי בסוף גם הייתי שואל איך הוא מסביר שלמרות השכלתו הנפלאה, למרות היותו איש מתורבת לכאורה, בן לאומה שנתנה לאנושות את יוהן גתה, את פרידריך שילר, את בטהובן - הפך למפלצת, לאחד מאלה ששלחו אנשים חסרי ישע, ילדים, נשים, זקנים חפים מפשע לתאי הגזים, לבאבי יאר, למחנות מוות. אולי הידע שהייתי מפיק מהשיחה היה עוזר במקצת להימנע מישנות הדברים הנוראים ההם.
מה השתבש במחשבותיו? ולמרות הסתייגותי משיחות חולין על מסעדות הייתי שמח להכיר כול ישראלי מצוי שלא חשוד ברציחות ורדיפות, לא נגוע בשנאת זרים. תחילה בנימוס הייתי מקשיב לדבריו על הנושאים שלהם הוא רגיל - ואז בעדינות הייתי מסיט את השיחה גם לנושאים משמעותיים יותר בעיניי. תוך גילוי כבוד כלפיו, התחשבות. כי הוא בשבילי - איש מכובד, איש ראוי.
תבינו - זה לא דיון אקדמי מופשט אלה סוגיה אקטואלית, בוערת, עכשווית. אין לי ספק שבין אותם האינטלקטואלים הקולניים מהארצות השכנות ששונאים את ישראל וקוראים לממשלתם לבטל הסכמי השלום שכבר נחתמו אתנו ולנתק כל הקשרים, וחולמים על השמדת המדינה היהודית - יש לא מעט אישים משכילים ביותר, שאיתם יהיה תענוג להרחיב בנושאים יוקרתיים רבים. אך השיחה שלי איתם תתמקד בסוגיה אחת - למה הם התבצרו בעמדה הקשוחה האנטי-ישראלית (ואם להיות כנים - האנטי-יהודית) שלהם? הרי זה מרחיק השגת השלום. למה בגלל עמדתם הבלתי סובלנית סובלים כבר מאה שנה גם יהודים וגם פלשתינים שיכולים לדעתי לחיות בשלום זה בצד זה - ולפטפט על סטייקים, על מתכוני קפה, על דגים בתנור, על אלף דברים דומים - חסרי תוכן אך לא מסוכנים בהחלט.
ועם האינטלקטואל הישראלי ההוא שהועיל לרדת אלינו, לפשוטי העם, ממגדל השן שלו המוחזק בכספי אותו העם אני גם אדלג על שיחות על ג'ויס, טולסטוי, פולקנר, ממט, על קולנוע קונצפטואלי ועל ציור אימפרסיוניסטי ואתמקד בסוגיה החשובה ממדרגה ראשונה: מה השתבש במחשבותיו, איך הוא התבלבל בסולם הערכים שלו שבלי בושה ואפילו בגאווה מכריז שנאצי מטונף עם ידיים מגואלת בדם יותר קרוב לליבו מאשר בן אדם מהשורה, איש משפחה פשוט שכול חטאיו - שהוא לא למד באוניברסיטה, שלא מבדיל בין בארוק לגותיקה, הוא הולך בבוקר לעבודה, מגדל ילדים, אוהב את אשתו בלי שמרגיש צורך לשנוא מישהו, לרדוף אחרי אלה שלא מוצאים חן בעיניו.
היום אתה מזלזל באנשים שלא קראו מספיק ספרים, לא קיבלו השכלה דיו גבוה - מחר אתה לא תתנגד לרדיפתם, מחרתיים במשבר הכלכלי אתה מעשים אותם בבעיית שלך וכבר מוכן ואפילו קורא להשמדתם. מבחינה זאת האינטלקטואל ההוא מהטלוויזיה באמת קרוב לאינטלקטואל הנאצי.
במאה שלנו, בעידן המתקדם שלנו יש המון אנשים משכילים, יש שפע באנשים מוכשרים מבחינה אומנותית, פילוסופים עם מצח מוגבה, שחקנים, במאים, מוזיקאיים - ולדאבוני יש מעט מאוד אנשים שיכולים לשמש דוגמה למוסריות, שמפגינים רחמנות, סובלנות, התחשבות - הדברים בהם כה זקוקה האנושות בעדן הכה אכזרי ואגואיסטי שלנו...