אנו שומעים חדשים לבקרים על עורכי דין שהורשעו בגניבה מלקוחותיהם, ומעשי מרמה אחרים. למותר לציין שמדובר בתופעה ראויה לכל גנאי. אך האם לשכת עורכי הדין יותר טובה מחבריה?
תשפטו בעצמכם.
עו"ד אברהם זר היה ראש ועדת האתיקה במחוז חיפה במשך שנים רבות. הוא היה "מר אתיקה". המוציא והמביא של ועדת האתיקה. הוא היה כל יכול ועל פיו היה קם ונופל דבר. הוא גם נחשב מומחה לאתיקה ופרסם ספרים על אתיקה מקצועית ורשלנות של עורכי דין.
המומחה לאתיקה פרסם ספר נוסף על דיני בנקאות, ושם ביצע גניבה ספרותית של חלקים מספרו של פרופ' ריקרדו בן אוליאל. בן אוליאל תבע אותו לדין וזכה. וכך קבע ביהמ"ש:
"לסיכום - ניתוח והשוואת כל הקטעים (שבעה מתוך הספר וששה מתוך שלושה מאמרים), מוביל למסקנה כי הנתבע הפר זכויות יוצרים של התובע. עדים אנו להעתקה מילולית של מירב הטקסט בסגנון המקורי של המחבר. הנתבע אכן העתיק מתוך ספרו של התובע את הדיון בסעיף 82 לפקודת השטרות, בשינויים קלילים, הניתוח המשפטי של התובע, כולל התייחסות אל סעיפים 23, ו- 91 לפקודת השטרות. סדר הנושאים הדורש חשיבה ותכנון מקוריים, כמו גם הדיון בכל אחד מהם, הועתקו על-ידי הנתבע. הנה כי כן הוכיח התובע הפרת זכויות יוצרים על-ידי הנתבע, בספרו ובמאמריו."תא (ת"א)
1296/99 פרופ' ריקרדו בן- אוליאל נ' אברהם זר (פורסם בנבו, 04.01.2001)
גניבה ספרותית היא חמורה כשלעצמה וכשהיא באה מעורך דין שמחשיב עצמו מומחה לאתיקה וכיהן בתפקיד מכובד של ראש ועדת האתיקה, היה צריך לדעתי להעמידו לדין משמעתי.
האם כך עשתה הלשכה? לא זאת בלבד שלא עשתה לו כלום אלא הוא קיבל פרס. זר קיבל את אות יקיר המקצוע של ועד מחוז חיפה, כמה שנים לאחר פרסום פסק הדין.
הגנב קיבל פרס וזאת מהלשכה שאמורה להלחם בגנבים.