"מה מסמל חג השבועות במסורת היהודית"? שאלתי תלמיד כיתה ו' בבי"ס ממלכתי בעיר מודיעין. "לא יודע", השיב לי מייד ובלי להניד עפעף ובלי להראות סימנים של מבוכה כלשהי, אלא להפך. המבט שידר משהו כמו, אז מה אם אני לא יודע, זה חשוב בכלל?
אבל אני המשכתי בשלי, "איך מציינים את חג השבועות בבית הספר?" שאלתי. "אמרו לנו להביא כיבוד לכיתה, רק לכיתה שלנו", השיב לי בביטחון רב. תהיה חפלה. "אה, אז מדובר בחג שבו אוכלים, שוב, ומה אתה מביא לכיתה?" שאלתי, "אני מביא פיצה, יש בזה גבינה וכולם אוהבים פיצה", הייתה התשובה. "אבל תגיד לי, מה בכל זאת? על מה ולמה מציינים בבי"ס ובישראל את שבועות?" הקשיתי. "תחשוב", הפצרתי בו, "אולי זה קשור לכך שהיינו עבדים, יצאנו ממצרים ונדדנו במדבר ימים שלמים עד שהיינו מוכנים להיות עם?" [שימו לב, נזהרתי לא להיכנס לשאלה עמוקה יותר, כמו, מה זה עם... בכל זאת תלמיד כיתה ו']. אבל הוא המשיך לא לשתף פעולה וכבר הבחנתי בכמה סימנים של קוצר רוח; היה ברור לי שמתחתי את החבל יותר מדיי.
הערכתי את המאמץ שלו לסתום את פיו ולא לומר לי חד וחלק, "מה זאת רוצה ממני, נו כבר!"
השורה התחתונה - כדי לא לעצבן את בן שיחי יתר על המידה, "גיליתי" לו שלפי המסורת היהודית, בשבועות נתן האל לעם ישראל את עשרת הדיברות באמצעות משה רבנו ומאוחר יותר גם את התורה.
שנינו עמדנו בגבורה בקטע הזה אבל מה הרווחנו מכך? למי איכפת?
זוהי קריאה אחרונה לשר החינוך, ח"כ רב
שי פירון. האם אתה מודע לתוכנית הלימודים של מסיימי הכיתה השישית בבתי ספר ממלכתיים? האם ידוע לך מה מסבירים להם ואיך מציגים להם את מה שאמור לייצג את האלף-בית של זהותם?
הוויכוח הסוער סביב מספר ימי החופשה מבית הספר, מדוע ארבעה ימים ולא שלושה, היה בראש הכותרות ובלב ליבו של השיח שניהל משרד החינוך עם המורים וההורים. ומה חוץ מזה? על דברים מסוג זה בונים זהות לאומית? כך מחזקים שורשים וזיקה לעם ולמדינה? הרי בעיתות של משבר לאומי ועוד יותר מכך, לנוכח איום קיומי מבית או מחוץ, החוסן הפנימי של כל אחד מהצעירים הללו יעמוד למבחן. עדיין לא מאוחר מדי לתקן את המעוות ולעצור את הסחף הזה בידיעות הבסיסיות על עצמנו, אם איכפת למישהו.
מקרה פרנציסקוס וביבי- עם ושפה
הביקור הקצר שערך לאחרונה האפיפיור פרנציסקוס במדינתנו העלה לתודעה את סוגיית השפה. כידוע, שפה היא תקשורת והפשה העברית היא שפת העם היהודי. ראש ממשלתנו ידע לציין בפני האפיפיור שלפני 2000 שנה דיברו כאן עברית - רמז דק לקיומו של העם היהודי בישראל מקדמת דנא. וכך התפתח בינם ויכוח קטן, האפיפיור השיב לביבי שישו פנה לקהליו בשפה הארמית. נתניהו הזדרז להתפשר והשיב לו על כך בצורה די מורכבת: ישו פנה לקהליו בארמית אבל הם ידעו גם עברית.
לאחר האינצידנט הזה אך טבעי היה לברר את העובדות עם מומחה לשפות ומקורן. הפנייה למומחה, פרופ' גלעד צוקרמן, הפיגה את הערפל סביב הסוגיה. צוקרמן הסביר שראש ממשלת ישראל, שהוא גם בנו של היסטוריון, והאפיפיור, מנהיגם הרוחני של הקתולים צודקים, אבל חלקית. שפת האם של ישו היא ארמית, אבל - ישו ידע עברית שכן הוא הכיר את כתבי הדת שלנו שנכתבו בשפה זו. ולא רק זה, צוקרמן טוען שבני המעמד הנמוך דיברו עברית, ו"הם אותם אנשים אליהם פנה ישו".
זהות
הדוגמה הזאת ודבריו של צוקרמן אינם סתם סיפור על ויכוח בנוגע לשפה שבה השתמש ישו. דברים אלו נוגעים בזהות. אם ישו ידע עברית והקהל שלו ידע עברית, אזי הציבור הזה היה מלוכד סביב שפה ייחודית. זה היה עם - טרום-לאום יהודי. עד כמה שידוע לי לא הרבו לעסוק בכך בזמן הביקור. פספסו הזדמנות לפתח את הנושא. אולי בכוונת מכוון?! זה סוטה מהאג'נדה. לא בכך עוסקים כאן בדרך כלל אלא בפוליטיקה של עם כובש ובמנהיגים שמסרבים ללכת לקראת הסכם שלום עם הפלשתינים; בנושאים מסוג זה מרבים לדוש ולדוש, ולאחרונה - גם בארבעת ימי החופשה שנקבעו בלוח שנת הלימודים בבתי הספר הכלליים.
הרהורים
מי יודע? יום יבוא ונשאל צעיר/ה שנולד/ה במדינת ישראל מיהו/י, ומה זה יהודי/יה? עצם הצגת השאלה תיתקל בהרמת גבות. מסביב לשולחן עמוס אוכל טוב מי בכלל טורח לחשוב על זה. יש מבחן בגרות בהיסטוריה שכולל יידע בהיסטוריה יהודית. זה כן. חוקרים בכל העולם עוסקים בהיסטוריה ובמורשת שלנו כעם ומפרסמים את פרי עטם בכתבי עת בינלאומיים, גם זה מקובל. ולמרות הכל, כשזה מגיע לחינוך בבית ספר ממלכתי, מזלזלים כי זה נתפס במרחב החילוני כקשור לדת ולדתיים.
פלא שתלמידים/ות על סף בגרותם/ן חסרים יידע בסיסי שעליו נבנית זהות? מה ימנע אצלם משבר זהות עתידי? לשר החינוך שי פירון, הפתרונות.