שלח לך דרשה

שבת שלום קהל קדוש יַם הַשְׁמוּעוֹת בְּמַחֲנֶנוּ אֵין חָדַל וְלוּ לְרֶגַע דַּל וְהַצּּוֹלְחַ יַם הַשְׁמוּעוֹת בַּר מַזָּל הַנַּעֲלָה בָּאָדָם כַּאן תָּמִיד נִכְשַׁל הַמְבַקֵּשׁ לִמְשׁוֹל בַּדֶּרֶךְ נוֹפֵל חָלָל וְהֶחָלָל לְדִרְאוֹן עוֹלָם נִכְתַּב אַף אִם דָבַק בֹּו אָבָק רְבַּב הֲרֵי הַמְרַגְּלִים פַּתְחוּ אָז בְּשֶבַח בִּזְבַת חָלָב וּדְבַשׁ הָאָרֶץ תִּשְׁתַבַּח בְּרַם גַּם הִפִּילוּ פַּחַד שֶׁלֹא נִסְלַח עַל אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֵיהָ לֹא פָּסַח עַל זֹאת הַשֵׁם לָהֶם לֹא סָלַח דֶּבֶר וּמַגֶּפָה בַּסּוֹרְרִים שָׁלַח מוּטַב לִזְכּוֹר שֶׁהָאֵל יוֹדֵעַ תָּמִיד יִמָּצְאוּ בָּעָם כָּלֵב אוֹ הוֹשֶׁעַ שֶׁעִם שִׂטְנה זוּג כָּזֶה לֹא יִתְרוֹעֵעַ יָשַׁר לֵב בְּטֶרֶם יָדִין רוֹאֶה וְשׁוֹמֵעַ כִּי כְּלָיוֹת וָלֶב רַק הָאֵל יוֹדֵעַ

בחינת השטח בטרם כיבוש

כאמור בפרשת בהעלותך אחרי היציאה ממצרים וחצית ים סוף, יכלו בני ישראל להגיע בפרק הזמן שעבר ממועד היציאה ממצרים עד לגבול ארץ פלשתים ואף להיכנס או לכבוש את הארץ מידי עמי כנען, אלא שהקב"ה ראה את העם מתאוננים ומתלוננים ואינם משלימים עם היציאה ממצרים, שינה את נתיב הליכתם במדבר, וזה מפורש ונראה בפרשת שלח לך הידועה כפרשת המרגלים. העם לא חדל מלהציק למשה ולאהרן ולהטיל ספק בקב"ה . על כן גזר על בני ישראל לנדוד בנוסף לשנתיים שנדדו עוד שלושים ושמונה שנים ובסך הכול ארבעים שנה במדבר עד כלות דור יוצאי מצרים. הקב"ה הנחה את משה ואהרן לסטות מן הדרך הקצרה שמטבע הדברים היה צריך ללכת בה כדי להיכנס לארץ, ולתת לעם לנוע מגבול ממצרים דווקא לכיוון דרום במקום למזרח בגבול הים הגדול הוא ים התיכון עד בואך ארץ פלשתים היא כיום נחשבת כרצועת עזה. העם נע כאמור דרומה בגבול המערבי של מדבר סיני כאמור עד לנקודת התפצלות זרועות ים סוף לכוון מערב ולכוון מזרח. משם המשיכו לנדוד לאורך הצד המזרחי של מדבר סיני עד הגיעם למקום רחב ידיים הנקרא מדבר פארן שנמצא חלק ממנו בתחום גבולות מדינת ישראל דהיום והוא גובל במדבר צין ומדבר שוּר. אפשר לקבוע קרוב לוודאי כי מדבר פארן משתרע מאילת עקבה דהיום צפונה עד גבול המערבי עד ארץ פלשתים דאז. נאמר כי שם בני ישראל בדרכם לארץ. למקום שאין איש יודע מה יש שם. זו ארץ שאין מכירים את תושביה ולא דרכיה ולא מבואותיה ולא יציאותיה, לכן הציע הקב"ה למשה: שלח לך אנשים בחשאי ויתורו את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל שעתידה להיות ארץ נחלת שבטי ישראל, למעט שבט לוי: שם הבטיח הקב"ה: אעלה אתכם מעֹנִי מצרים וגו' (שמות ג' י"ז). אל ארץ טובה, ארץ זבת חלב ודבש, טובה יותר מארץ מצרים למרות שמצרים מתוארת בתורה כ-גן ה' (בראשית פ' יג' פסוק י' מכאן ואילך מתחילה התסבוכת בקרב העם בסיוע מסיתים ומדיחים מקרב העם עצמו.

בחירת המרגלים

שנים עשר המרגלים שנבחרו בשמותיהם לצד שמו של כל שבט ובהם לא נכלל נציג משבט לוי-הם: ראובן,(שַׁמוּעַ בן זַכּוּר) שמעון, (שָׁפָט בן חורי) יהודה, (כלב בו יפנה) יששכר, (יגאל בן יוסף) אפרים,(הושע בן נון) בנימין, (פלטי בן רפוא) זבולון, גדיאל בן סוֹדי) יוסף + מנשה, (גַּדִּי בו סוסי) דן, (עמיאל בן גְּמַלִּי) אשר. (סתור בן מיכאל) נפתלי, (נַחְבִּי בן וַפְסִי) גד, (גְּאוּאֵל בֶּן מָכִי) למרות שלא נכלל שבט לוי נמנו שלושה עשר מטות, שכללו את יוסף ובניו אפרים ומנשה. משה החליף שמו של הושע בן נון נציג שבט אפרים לשם יהושע בן נון. שינוי שמות נמשך לאורך התורה וזה מתחיל באברם, שנוספה על שמו האות ה' ונקרא שמו אברהם ושרי שהוחלף לשרה גם כאן נוספה האות ה'. ויעקב שהוחלף שמו לישראל ויוסף נקרא יהוסף (תהלים ביהוסף שמו) בכל השמות שהוחלפו נוספה או הוחלפה אות באות משם השם, לכן בהושע נוספה האות י' שכאמור היא אות מאותיות שם השם. יש הסבורים לכך, כי שינוי שם משנה מזל או שהוא משנה את מעמדו של האדם. נשוב אל בחירת הנשלחים לתור את הארץ, שרש"י מכנה אותם מרגלים, ייתכן כי הם אמורים ללכת רגלי ולתור את ארץ כנען לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ. לתור את הארץ, כדי לדעת ולהכיר את העם היושב בה, מספרו וכוחו ואם הארץ טובה או רעה ואם העם בארץ, אם מבוצר הוא בעריו סמן שהוא פוחד ואם לאו, סמן שהוא אמיץ ומה היא תנובת הארץ. זה מודיעין של ממש. רש"י מבהיר כי שליחת המרגלים לא הייתה בבחינת צו מאת הקב"ה אל משה, אלא זו מעין עצה שיעץ הקב"ה למשה לעשותה כרצונו, לכן משה נמלך –נועץ בשכינה והחליט לשלוח את האנשים. בּ ביָדְעוֹ שאלוהים אמר: אעלה אתכם מְעֹנִי מצרים וגו' (שמות ג/יז) ובכך כבר ידע כי העם זכה מאת הקב"ה בארץ חמדה וטובה, אלא שמשה בקש לדעת נגד מי עַמּוֹ עתיד להילחם על הארץ, לכן בקש לקבל מידע שיביאו לו המרגלים. משה נהג ככל מצביא שמכין צבאו לקרב, לא יֵצֵא לקרב אלא אם יֵדַע תחילה מי הוא האויב העומד מולו. אלא שכאן עשרה מן המרגלים עשו קנוניה לנטוע בלב העם פחד ומורה. זו מעילה בְּאִמּוּן.

שליחי משה לְרַגֵּל שָׁבוּ ודברו יָשָּר אל העם

מעל לראשם של משה ואהרן המרגלים דברו אל העם שנאמר: וילכו ויבואו אל משה ואל אהרן ואל כל עדת בני ישראל אל מדבר פארן-קָדֵשָׁה, (יג/כו) אלו היו עשרה שליחים להוציא את כלב בן יפנה משבט יהודה והושע בן נון משבט אפרים, הם בקשו להפיל פחד על העם ולהסיתו שלא יִכָּנֵס לארץ ולא להלחם עליה. הם למעשה הפתיעו את שולחיהם. אולם כדי ליצור רושם של אמינות החלו העשרה לדבר בשבח הארץ כארץ זבת חלב ודבש, אך מיד עברו לספר מי העם היושב שם. שהוא עז וענק, גם על עמלק, שְׂנוּא ישראל, היושב בנגב. על האמורי היושב בהר ועל הכנעני היושב על הים ועל הירדן. תארו את יושבי הארץ כענקים כך שבעיניהם ישראל נראים כְּחַגָּבִים, והוסיפו להפיל מורא באמרם: ארץ אכלת יושביה (י"ג ל"ב). כלב והושע שלא רצו להיות שותפים לקנוניה, נִסּוּ להרגיע את העם בּאָמְרַם לו: עלֹה נַעֲלֶה ....כי יָכֹל נוֹכָל לה. (יג/ל) המרגלים גרמו לפאניקה ובלשוננו יצרו דמורליזיציה מוחלטת בקרב העם: ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו... (יד/א). המרדת העם בעזרת שקרים ע"י העשרה למעשה הופנתה כלפי כלפי הקב"ה בכבודו ובעצמו, על כן הופיע כב' ה' באהל מועד: ויאמר ה' אל משה עד אנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל הָאֹתוֹת אשר עשיתי בקרבו? (יד/יא) מכאן שתגובת הקב"ה הייתה קשה ביותר שנאמר: אַכֶּנּוּ בַּדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ (וַאֲגַרְשֶׁנּוּ) ואעשה אותך (משה) לגוי גדול ועצום ממנו. משה אומר לקב"ה אם תעשה כך עם העם יאמרו הגויים: מבלתי יכלת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר. (יד/טז) ומשה מזכיר לה' את דברו: ה' ארך אפים ורב חסד נשא עון ופשע ונקה לא ינקה פֹּקֵד עוֹן אבות על בנים על שלשים ועל רבעים? סלח נא לעון העם. וגו' .... (יד/יח,יט) ואמנם המגפה נפסקה בזכות משה, אך הקב"ה את גזר דינו לא ביטל: שחטאים אלה,לא יראו את הארץ ויוסיפו לנדוד במדבר עוד שלושים ושמונה שנים ובסך-הכל 40 שנה כמנין הימים שתרו את הארץ. כֹּל הָהוֹלְכִים בָּרַע וּבַטּוֹב יַחַד לְעוֹלָם לֹא יִשְׁלוֹט בָּם הַפַּחַד וְהַשַׂם אֱמֶת וָשֶׁקֶר יַחַד כְּאֶחַד הוּא יַחַד עִם עוֹשֶׂה דְּבָרוֹ נִכְחַד בַּמְּרַגְלִים זֶה הָיָה הַתַּרְחִישׁ הֶחֱדִירוּ פַּחַד בְּלֵב אִשָּׁה וְאִיש וּמִמַּעֲלָם רָאוּי שֶׁנִּלְמַד וְנַקִּישׁ שֶׁהַשֶּׁקֶר סוֹף הַרְשָׁעִים יָחִישׁ לִמֶּדַתְנוּ תּוֹרָה כִּי הַכֹּל יֵשׁ בָּהּ עַל כֵּן נִצְטַוֵּינוּ לְקַבְּלָהּ בְּאַהֲבָה אַל נִתְמַהּ וְאֶת הַדִּמְיוֹן לְהַצִּית מָה לְדִבַּת הָאָרֶץ וַעֲשִׂיַת צִיצִית כִּי צָרִיךְ לִזְכּוֹר אֶת כֹּל הַמִּצְווֹת שֶׁצָּרִיך לְקַיֵּם וְיוֹם יוֹם לַעֲשׂוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא נָתוּר אַחַר הַהֲבָלִים וּלְהוֹדוֹת לַמַּשׁגִּיחַ עָלֶינוּ אֱלֹהִים