תרבות הטרמפים נפוצה בישראל בעיקר באיזורים בהם התחבורה הציבורית מגיעה לעיתים רחוקות ולכן אנשים רבים מסתמכים על טרמפ. מהישוב, מתחנת האוטובוס ומכל מקום מרוחק. פעמים רבות ניתן לראות אנשים שראשונים להביע את דעתם באירועים חדשותיים בלי שיש להם דעה מנומקת ומטרתם היא להגיע אל מרכז ההתרחשות ולקבל את תשומת הלב התקשורתית.
הקמפיין bring back our boys הוא ספין תקשורתי לא מוצלח במיוחד ומושאל מאירוע החטיפה שהתרחש בניגריה, כאשר ארגון בוקו חראם חטף מאתיים שבעים ושש תלמידות. הקמפיין הצליח מעל המשוער והתפשט בצורה ויראלית כאשר הגיע לרשתות חברתיות רבות ודרכן למילוני משתמשים ברחבי העולם. אך האם מה שעומד מול עיניהם של מובילי קמפיינים מסוג זה הוא בהכרח הרצון לראות את אותם אנשים חזרה בבית?
קרש קפיצה חברי כנסת, ידוענים וכן ראשי ארגוני סטודנטים התגייסו על-מנת לתרום את חלקם במאבק להשבת הבנים הביתה. עם כל הרצון להאמין שיש כאן רק כוונות טובות, ייתכן כי ישנם אנשים בעלי אינטרס אשר 'תפסו טרמפ' על המאבק שמנוהל על-מנת להביא את שלושת הנערים שנחטפו בסוף השבוע האחרון חזרה הביתה. בוודאי לא עלה במוחם שהטרמפ שייקחו יהפוך את המשפחות שלהם לסמל בעל כורחן, אלה הפכו מוכרות תוך יממה אחת בכל בית בישראל.
יש לומר כי זו ממש לא הפעם הראשונה שנעשה שימוש פסול בסיפורם האישי של אנשים בשביל לקבל קצת מאור הזרקורים. הפעם הקודמת הייתה כאן בתאריך עשרים ושלושה בחודש פברואר השנה, כאשר התארגנה הפגנה מול השגרירות האמריקאנית בתל אביב בכדי להביא לשחרורו של יהונתן
פולארד מהכלא האמריקאני אחרי עשרים ותשע שנים כאסיר. פרצופי פוליטיקאיים ומי שחושקים להכנס לפוליטיקה עיטרו את התמונות, הם כיבדו בנוכחותם במטרה שזה ישמש להם קרש קפיצה לעולם הפוליטי. פולארד היה אז תירוץ וכך גם אותם הנערים.
כמו בכל אירוע בסדר גודל כזה, יש מנצחים ומפסידים. המפסיד הפעם הוא מפכ"ל המשטרה שהתמהמה עם חזרתו לארץ למרות שהיה מודע למתרחש כאן והמנצח או המנצחים הם כל אותם אנשים שגרפו הון פרסומי על גב המקרה המצער הזה. פוליטיקאים שלא היססו לשבור שתיקה, למרות שמעולם קולם לא נשמע בשום סוגיה שנדרשו
להביע בה דעתם, הכל כדי לזכות בחמש עשרה שניות של תהילה. ברדיו, בטלוויזיה וגם בפייסבוק.
אחדותו של עם ישראל אולי נמדדת ברגעי משבר, אבל הקשר נפרם כל עוד הוא למטרה מסוימת ולאינטרס אישי וסופו שלא יחזיק מעמד לאורך זמן. ברגע שהפרשה הזו תבוא על סיומה יישטף איתה גל המבקרים, התקשורת והאהדה הציבורית, כי נבחרי הציבור עושים בהם שימוש כאשר רואים בחטיפה אמצעי לגריפת הון פוליטי והמשפחות שהותירו מאחור הן בסך-הכל עוד נתיב אל היכל התהילה המפוקפק ביותר - תופסי הטרמפים.