שיר למעלות

אם לא הייתי שומע זאת במו אוזני, הייתי מגיב שאלו דברים הזויים לחלוטין. אחרים, שפויים כמוני, היו אומרים שזהו מקרה בודד, אומלל, של אדם שנתבלעה דעתו ואינו יודע מה הוא אומר. ודאי שאין הוא מייצג את הכלל, ואף לא יותר מאשר את עצמו. בבוקר העצרת בפאן-פסיפיק פארק, שאלתי מספר אנשים אם הם מתכוננים להיות שם בערב. ראשית, התפעלתי מהעובדה שלא הייתי צריך לפרט ולהסביר איזה אירוע עומד להתרחש בפארק. כולם היו מודעים לכך: עצרת שהפדרציה היהודית בישתוף עם ארגונים מקומיים ארגנה, שכן שבוע עבר וגורל שלושת הנערים החטופים עדיין לא ידוע. שבוע עבר, מעין פסק זמן שניתן לצה"ל ולמדינת ישראל לעשות ככל הנדרש. אך עתה הוגדשה הסאה, וכבר נשמעים הקולות בקרב הקהילה הבינלאומית שאולי שלושת הנערים לא נחטפו כלל? הלא לא פורסמו דרישות עד כה או אפילו הודעות שארגון זה או אחר אחראי לחטיפה. מסתבר ששלושת הנערים לא נחטפו כלל ועיקר. הם מתחבאים (אולי מבושה שכן מעשה הקונדס שלהם - להתקשר למוקד המשטרה ולהגיד "נחטפנו" - לא עלה יפה?). או אולי הם מוחבאים על-ידי כוחות הביטחון, שפשוט מנצלים את ההזדמנות להקשות על האוכלוסייה המקומית? זהו! זה בדיוק מה שקורה! בכל אשם נתניהו וממשלת הימין-הקיצוני שבראשה הוא עומד! נתניהו, שטייניץ, יעלון, דנון ופייגלין (צמד-חמד שבא לכאן לגיוס כספים, והם פנטים) ושאר הקיצוניים המסוכנים עד מאוד פשוט לא ידעו איך להתמודד עם שביתת הרעב של האסירים המדיניים, לוחמי החרות והחופש, שהם מחזיקים ללא משפט בבתי כלא ברחבי ישראל. הלא הסתדרות הרופאים בישראל אסרה על חבריה לעשות כל דבר בניגוד לרצונם החופשי של אותם לוחמים אמיצים, וצריך היה להסב את תשומת לב הקהל הישראלי ממה שקורה לשובתי הרעב. אך יותר מכך, הם - אלו שעומדים בראש התנועה לארץ ישראל הגדולה מהים עד הנהר (פרת וחידקל) - אובדי עצות שכן חמס ופתח התפייסו והחליטו על יישום ממשלת אחדות לאומית. אפילו ליברמן הרוסי, שטען תמיד שהוא "דובר ערבית," לא ידע מה לעשות, ונסע לפיכך לאפריקה, שלא יצטרך להודות בבושת פנים שהוא וחבריו לממשלת האחדות נחלו תבוסה מוחלטת. שנים הם מכנים את ממשלת החמס - שנבחרה ברוב קולות בצורה חופשית ודמוקרטית - "ארגון טרור," ואף השתמשו בתירוץ זה למנוע מעבר סחורות ועזרה הומניטרית לעזה הנצורה. מצור ימי ואווירי הם הטילו על האזור, והפכו אותו לגטו ענק ובו מיליון אנשים (ויש המהדרים ומתגאים ששני מיליון שם בעזה הנצורה). מה עשו? טיכסו עצה, גייסו את מיטב המוחות הזדוניים שם במרתפי החקירות של השב"כ והמוסד, והחליטו על מבצע מיוחד. רעיון מבריק, אך לא חדש. שבועיים לפני כן, ראש השב"כ בעדות בפני ועדת כנסת לגבי חקיקה העוסקת בשחרור אסירים, שאל בתמימות מעושה: "מה יקרה אם יחטפו שלוש נערות בנות ארבע עשרה, מה תעשו אז?" אותו רעיון בדיוק עלה ממעמקי הבורות שם ליד אוניברסיטת תל אביב או הקריה לאותו אולם מרווח וממוזג בכנסת וירד חזרה למומחים שם למטה. (כמו עכברים הם - לא רואים אור יום, והמזימות הנשזרות שם - סכנה לאנושות ממש!). נאנחו המומחים ללוחמה פסיכולוגית: אנחנו לא יכולים להוציא לפועל את אותו הדבר בדיוק, הלא מיד יהיה מי שיחשוד בנו! כך טענו המומחים והציעו דרך פעולה חלופית.

"שלושה בני נוער, בנים!"

התוכנית הגאונית (יש אומרים השטנית והזדונית) הועלתה בפני הדרג המדיני, וזה כאמור החליט: קדימה - בצעו! פלא שכל זרועות המודיעין לא מעלות דבר בחכותיהן? הלא מי שזמם, יזם, הוציא לפועל ומחזיק בבני הנוער הם הישראלים עצמם! היטלר עשה זאת עם תחנת הרדיו בשלושים ואחד באוגוסט, 1939, בגלייביץ, ונתניהו וחבר מרעיו עשו זאת בפלשתין בשנים עשר באוגוסט 2014. המטרה? לערער את שלטון הרשות הפלשתינית, לתפוס את כל המשוחררים בעסקת שליט ולהחזירם לכלא בישראל, לעצור אנשים בלי כל סיבה (כולל כל מי שאידאולוגית משתייך לחמאס), להתעמר באוכלוסייה המקומית ולהראות להם את נחת זרועו של צה"ל ובעיקר להצדיק אלפי התחלות בניה חדשות בכל רחבי השטחים הכבושים. אך מאחורי הכול עומדת המזימה האמיתית: לספח את יהודה ושומרון, מחצית מדינת פלשתין, למדינת ישראל. הקהילה הבינלאומית אינה טיפשה, ואמנם זה לקח שבוע שלם של פעילות בלתי פוסקת, חדירה לכל בית, מניעת חיים סדירים, עוצר ושאר התעללויות (שעוד יתועד רבות עליהן על-ידי ארגוני זכויות האדם שכרגע ישראל מונעת מהם גישה וכניסה לאזור), אך לאט-לאט כולם מתעוררים (באולפני הסרטה ואנימציה ברחבי העולם כבר עובדים במומיות וביצירתיות רבה על יצירת כל ההוכחות של הפשעים-נגד-האנושות שמדינת ישראל וכוחות הרשע שלה ביצעו בפלשתין. המשך יבוא, כך הובטח). אף דרישה. אין אף ארגון שלקח על עצמו את עצם החטיפה. הנערים נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה. עוד מעט לא יישאר אף אדם חופשי ברחבי פלשתין הכבושה שיכול להזדהות עם החמאס. והרשות? עומדת בסף קריסה. את כל כלי הנשק (להגנה עצמית ואזרחית) החרימו הישראלים, ואיך מצפה מישהו שיושלט סדר באזור? מדי בוקר אני שוחה עם אדם מאוד ידוע ומכובד בקהילה. הוא ד"ר. הוא יהודי ואף היה מספר שנים בארץ ושירת בצה"ל. כמדומני שאין מישהו בפדרציה שאינו מכיר אותו. חלק הוא ממרקם הפדרציה וקואליציית השלום בקרבנו. ברצוני להדגיש, הוא בעל תואר דוקטור, מלמד, איש מחקר, כותב ומפרסם באופן קבוע, משתתף פעיל בהרבה מאוד פעילויות בקהילה, איש שתענוג לדבר איתו, שכן הוא מלא ידיעות כרימון. כמו-כן, אין טוב ממנו כמייצג היהודים הליברלים (רפורמים או קונסרבטיביים) המהווים את חלקו הארי של 650,000 היהודים בלוס אנג'לס רבתי. הוא אינו איש שוליים. הוא אינו קיצוני. הוא לא יגיע הערב לעצרת שהפדרציה מארגנת. מדוע? שכן אותם "מתנחלים" לא היו צריכים להיות שם! עצם הפשע הוא של הכיבוש. הייתי כל כך המום, למרות שעוד בתחילת השבוע פורסמה כתבה שלי בדיוק על נושא זה, בה אני קורא לכל חברי ממחנה "בעד-ישראל, בעד-שלום" להפסיק את ה"אנחנו מגנים אבל, זו בעצם אשמת ישראל," וכתבתי בדיוק על אותם הטיעונים שעתה הוטחו בפני. ידעתי, ציפיתי, ובכל זאת הייתי המום. ומה אם אלו היו ילדיך, שאלתי? ונעניתי מיד: אלו מתנחלים, והם בכלל לא צריכים להיות שם! ובכדי להוסיף לחומרת העניין הוא הסביר: קולוניאליזם! ישראל משקיעה מילארדים בפיתוח האזור ששייך לפלשתין. אני מצדי לא הרפיתי: אלו היו נערים שעמדו בתחנת אוטובוס בדרכם לחופשת סוף שבוע. מה פשעם? ומה אם זה היה קורה בתל אביב או בחיפה? בנקודה זו, קולו של ידידי עלה באוקטבות אחדות, וכל מי שהיה סביבנו, שכבר רגיל לשיחות בין "נציג" הקהילה המקומית לבין "נציג" ישראל (לפחות בגלל המבטא שלי והגנתי הבלתי מתפשרת על כל מה שקשור לישראל), הפנה מבטו. עצוב היה לי. עצוב עד מאד. והגרוע מכל? הסתובבתי לצאת, וידידי עצר אותי ואמר: "מדי יום אני קורא פרק תהילים עבורם!" נדהמתי, והזדרזתי לענות: עבור מה? הלא הכול באשמתם, וכלל לא אכפת לך שהם נערים. ועל כך נעניתי באותה מטבע: אבל אולי הם מתחבאים, שכן פשוט לא נעים להם ממה שהם עשו ולמה שהם גרמו! זהו, קוראי הנאמנים, תמצית, עיקר ועצם העניין. יהודי ארה"ב תומכים בארץ, אוהבים את הארץ, טסים אל הארץ שם יש להם חברים וקרובי משפחה. הם אפילו נהנים בביקורים אלו. אך הם הראשונים שיעלו על נס את כל העוולות והפשעים להם אחראית מדינת ישראל (כרגע מילות המפתח הן "כיבוש" ו"מתנחלים"), ואז מאבדים הם כל פרופורציה. ועל כך נאמר "זהו עצם העניין" ("פה קבור הכלב," כוורת, מילים ולחן דני סנדרסון). הלב דואב, ואני נושא עיני בתפילה: "שיר למעלות: אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי? עזרי מעם השם, עושה שמים וארץ." (תהילים קכ"א)