אני לא מוצא מילים לבטא את דעתי על העדר התבונה של ההחלטה שלא לאשר שר"פ בבתי חולים הציבוריים.
ניתן להבין שיש צורך להגביל את ההיקף לעד 10% מהפעילות הכוללת. ניתן להבין שיש להתיר ניתוחים בשר"פ רק אחרי 16.00 מדי יום, או בסופי שבוע.
אי-אפשר להבין את הפגיעה בזכותו של האזרח לבחור כיצד יבטיח את בריאותו. הדסה - כן, כי זה לא ממשלתי. איכילוב - לא, כי זה חצי ממשלתי.
תושבי ירושלים מסודרים, להם יש את הדסה. תושבי חיפה והמרכז מופלים לרעה.
הרי באסותא אפשר לבצע ניתוחיים פרטיים. אבל מה בעצם השגנו? אם במרכז יש רק את אסותא ומדיקל סנטר - המחירים של הניתוחים באמצעותם רק יעלו.
יטוסו לסין במקום להרחיב השירות ולתת ביטחון מלא למנותחים כי בכל מקרה, אסותא מבחינת רמת הבי"ח עדיין לא מתקרב למתקני איכילוב לדוגמא. כל סיבוך בניתוח זה אמבולנס לאיכילוב נכון להיום.
וכך, רמת הסיכון בניתוחים הללו נותרת גבוהה, והאזרח ששילם אלפים - רק יוצא נפגע.
לסיכום הנושא: זוהי החלטה אומללה למרבית תושבי המדינה. גם כך מי שירצה, ימצא את הדרך. בסוף יטוסו לסין, או להודו לעשות ניתוח מעקפים, אבל ברמת סיכון גבוהה.
אימרו לי, מה הועילו ה"חכמים" בתקנתם???
שאלו את גרמן. היא דוקא רצתה להתיר אבל הצביעה הפוך.