כידוע, המציאות היומיומית שלנו מבולבלת ביותר ואנחנו די מתקשים לתפקד בה. למשל, האם תתחדש האש? ואם כן, מה הטעם לשוב לשיגרה כהמלצת המנהיגות? ואולי באמת הם סתם מדברים ולא יעזו לירות שוב אחרי המכות שחטפו? והרי בימים אלו מתנהלות בקהיר שיחות על הסדרים עימם, אפשר לסמוך על זה ולקוות לטוב? טוב, נו, סתם כתבתי הרהורים אקראיים כדי להמחיש את הבילבול, אבל האמת היא שמקורו של הבילבול הוא בשפה; כאשר נמנעים מאמירת האמת, מתיאור המציאות כפי שהיא, כאשר מייפים ומעדנים אותה, התוצאה היחידה האפשרית היא בילבול. "מעדנים" את השפה לכאורה כדי לא לפגוע בזולת כלשהו, אבל התוצאה היא שקוראים לרע טוב ולטוב (כלומר לזה שאומר את האמת כפי שהיא) קוראים רע. על זה צועק הנביא ישעיהו "הוי".
לקרוא לדברים בשמם
הנביא אומר (פרק ה): [כ] הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב, וְלַטּוֹב רָע: שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר. כדאי מאוד לראות את הדברים במקור, שם אומר הנביא כי הבילבול הזה הוא תוצאה של חוסר סבלנות, של עכשוויזם. וכך הוא מנסח את הדברים: [יח] הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן, בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא; וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה, חַטָּאָה. [יט] הָאֹמְרִים, יְמַהֵר יָחִישָׁה מַעֲשֵׂהוּ--לְמַעַן נִרְאֶה; וְתִקְרַב וְתָבוֹאָה, עֲצַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל--וְנֵדָעָה. אין סבלנות לחכות להתגשמות הנבואה אז מפרשנים את המציאות כך שתתאים למשאת נפשם. בסך-הכל הם רוצים שיהיה טוב, אבל לא נראית להם הדרך הארוכה, אין להם סבלנות, אז "מוצאים" רמזים של טוב במציאות שהיא לגמרי היפך הטוב. וממשיך הנביא: [כא] הוֹי, חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם; וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם, נְבֹנִים. הם כל כך חכמים בעיני עצמם עד שאינם שומעים את הנבונים שמנסים להראות להם את האמת.
הזדמנות פז לשינוי מהותי
הדברים אמורים ביחס לתהליכים שמתחוללים אצלנו לאחרונה. רבים וטובים עמדו כבר על המהפך הפלאי שהתחולל בעם, על האחדות שנתגלתה במלוא יופיה. דוקא בתקופה של מְצָרִים ששנאת חינם הולידה אותם, עם ישראל גילה וחשף את האחדות הפנימית שבו וזה נראה כמו תיקון לאותו חטא שבעטיו עד היום בית המקדש לא נבנה. והנה בעיצומו של צום תשעה באב החלה הפסקת האש במלחמה שכונתה 'מבצע צוק איתן' ובה אכן עמד עם ישראל כצוק איתן שלא ניתן להזיזו ממקומו, וזה נראה כאילו מדובר בצעד נוסף, גלוי, לקראת הגאולה האמיתית והשלמה. אלא שכל עוד לא באמת מזהים את הרע כרע ואת הטוב כטוב, זו עלולה להיות עוד אשליה שתתנפץ כמו כל קודמותיה. וכמובן, הדברים אמורים בנוגע ליחסנו אל הפלשתינים מצד אחד, ולהבדיל אל עצמנו מצד שני.
להבין את הישמעאלים
אל עצמנו אנחנו אמורים להתייחס בהתאם למה שגילינו על עצמנו בשבועות האחרונים, כאל עם אחד; יחידה אחת שמורכבת אומנם מפרטים רבים כן ירבו, אבל כל פרט בה הוא חשוב ואין ערוך לחשיבותו. וביחס לפלשתינים או לערבים בכלל, האמת כתובה במקורותינו מזה אלפי שנים. כתוב בפרקי ד"ראליעזר (פרק לא): ששה נקראו בשמותן עד שלא נולדו ואלו הן יצחק וישמעאל משה ושלמה ויאשיהו ומלך המשיח. ישמעאל מנין? שנאמר (בראשית טז): [יא] וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה', הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל... ולמה נקרא שמו ישמעאל? שעתיד לשמוע הקב"ה באנקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, לפיכך נקרא שמו ישמעאל. העתיד שעליו מדבר המדרש כבר הגיע, הוא מדבר על הדור שלנו וככל הנראה גם על הארץ שלנו. המדרש אינו אומר מה צאצאי ישמעאל עתידים לעשות, אבל ברור שמדובר במעשים נוראים.
חותמים על הסכם כדי להפר אותו
כי מה שמאפיין את צאצאי ישמעאל יותר מכל, זה מה שהמלאך אמר לאמו עוד בטרם נולד: [יב] וְהוּא יִהְיֶה, פֶּרֶא אָדָם--יָדוֹ בַכֹּל, וְיַד כֹּל בּוֹ... בינתיים המציאות היא ש"ידו בכל" אבל עדיין לא הגענו לכך ש"יד כל בו". העולם מנסה עדיין "לתרבת" אותם; כאילו, אם נתייחס אליהם יפה הם יוותרו על הרצחנות שלהם. וזו אשליה שעולה, וככל הנראה עוד תעלה לעולם, ביוקר רב. וגם אצלנו לא מעטים הם השוגים באשליה זו לצערנו. מתעקשים להגיע איתם להסכם תוך התעלמות לא מובנת ממה שכבר ידוע, שעל-פי תפיסת עולמם הסכמים נועדו להפרה. בשביל זה חותמים עליהם, כדי להפר אותם ברגע שיהיה משתלם לעשות זאת. אינני יודע מתי יגיע הרגע בו יתפכח העולם ותתקיים גם המחצית השנייה של המשוואה "ויד כל בו" בינתיים הקב"ה מסובב את העניינים כך שהם עושים את העבודה בינם ובין עצמם. בלהט עצום הם מדללים את אוכלוסייתם.
להבין את עצמנו
ככל הנראה, מה שהתגלה לנו על עצמנו במהלך השבועות האחרונים, בהחלט יכול לחסות תחת ההגדרה "שעתו היפה של עם ישראל". בבת אחת נחשפה גדלות רוחו של עמנו. בגבורת הלוחמים, בהתנדבות ההמונית לסיוע הדדי מתוך התארגנות ספונטנית, בלי שום הכוונה "מלמעלה" בעצם החוויה שאנחנו עם אחד ולכל אחד איכפת מאוד מכל אחד. אומרים שהאחדות הזאת מתגלה בכל עת מצוקה, אבל הפעם העוצמה שלה הייתה גדולה במיוחד וממילא גם הביטויים המעשיים שלה. וכעת, משנדמו קולות המלחמה, הגיעה שעת המבחן, עד כמה נצליח לשמר את האחדות הזאת בימים של רגיעה יחסית. בדרך הטבע, דבר זה תלוי במנהיגות; אם המנהיגות תקרין אלינו ביטחון ביעד שאליו חותרים ובצדקת הדרך, אין ספק שהעם ייענה ברצון. וההפך עלול לקרות אם המנהיגות תשוב ותכפיף את עצמה לשיקולים פוליטיים.
לחתור למודעות טבעית
כאמור, ככה זה בדרך הטבע. אבל הפעם נראה לי שקצת חרגנו מהמסגרת הטבעית ולכן המנהיגות הקטנונית שלנו כבר לא תצליח לפורר את האחדות שנחשפה. כי האחדות זה הטבע האמיתי שלנו וכל הגילויים האחרים מקורם ביצר הרע או בסיטרא אחרא או בכל שם אחר שיש לאותה מערכת שלילית. האחדות הזאת היא הטבע של עם ישראל כי מקורה הוא בעובדה שכולנו בנים לאבא שבשמים. ואת המודעות הזאת מעניק לנו משה רבנו בפרשת השבוע כאשר הוא מורה לנו לשנן את הפסוקים (דברים ו): [ד] שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: ה' אֱלֹקֵינוּ, ה' אֶחָד. [ה] וְאָהַבְתָּ, אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מְאֹדֶךָ. [ו] וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--עַל-לְבָבֶךָ. [ז] וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. השינון של הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, מביא לכך שתמיד הם יהיו עַל-לְבָבֶךָ, מחדיר אותם למודעות וזה נהיה הטבע שלנו.
טיפוח הקשר עם ה' יתברך
משה רבנו לגמרי מודע לקשיים שאנחנו עלולים להיתקל בהם; הוא מכיר היטב את הכוחות השליליים שמתאמצים להסיט אותנו מהנתיב שהוא מתווה לנו והוא גם יודע שלא תמיד נצליח להתמודד מולם ולנצח. מן הסתם הוא גם יודע שיהיו מקרים בהם אפילו לא ננסה לנצח את אותם כוחות שליליים ואולי אפילו נסייע להם. לכן, מעבר להוראות החיוביות, כיצד לשמור על דבקות בה' יתברך וממילא על אחדות ישראל, הוא מזהיר אותנו מפני האפשרות האחרת: [יב] הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-ה', אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים. [יג] אֶת-ה' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא, וְאֹתוֹ תַעֲבֹד; וּבִשְׁמוֹ, תִּשָּׁבֵעַ. ומה קורה אם חלילה שוכחים או משכיחים אֶת-ה', אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם - מה שקורה כתוב בהמשך: [יד] לֹא תֵלְכוּן, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--מֵאֱלֹהֵי, הָעַמִּים, אֲשֶׁר, סְבִיבוֹתֵיכֶם. כי זה אוטומטי, אם חלילה שוכחים את ה', עוברים לצד השני.
השׂאור שבעיסה
ובכל זאת, איך ייתכן שיהודי ישכח את ה' עד שיעשה הפוך מרצונו? על כך ענה לנו הנביא ישעיהו לעיל, הם חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם. חז"ל קראו לזה "השׂאור שבעיסה". מה שמאפיין את השאור זה שהוא מתפיח את הבצק שנתערב בו. ואם יניחו את הבצק מספיק זמן, אם לא יאפו אותו, הוא כולו ייהפך ויהיה שאור. זה גם מה שמאפיין את היצר הרע של האדם, או כמו שקוראים לו היום - האגו. לכאורה, האגו אינו האדם עצמו, הוא רק חלק מאישיותו ואפילו חלק חשוב, חיוני. אבל זה נכון רק כל עוד הוא נשלט. אם מניחים לו לאגו, שלא לומר אם מטפחים אותו, הוא עלול להשתלט על האישיות כולה והאדם הופך להיות עבד לאגו של עצמו וזו כבר מחלה קשה. זה יכול לקרות לכל אדם, אבל אנשים בעמדת מנהיגות נמצאים בסיכון הכי גבוה לחלות במחלה זו ר"ל. ומה שגרוע ביותר הוא שאינם יודעים כי הם חולים.
תרופה תודעתית
משה רבנו מציע לנו גם את התרופה למחלה קשה זו: [יח] וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב, בְּעֵינֵי ה'--לְמַעַן, יִיטַב לָךְ, וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ הַטֹּבָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ. נשים לב שכאן הוא לא אומר שצריכים לעשות הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב, בְּעֵינֵי ה' אלקיך, רק בעיני ה'. כי מי שיודע שה' הוא אלקיו, ממילא יזהר מאוד מטיפוח האגו. ומה הוא הישר והטוב בעיני ה? [א] כִּי יְבִיאֲךָ, ה' אֱלֹקֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ; וְנָשַׁל גּוֹיִם-רַבִּים מִפָּנֶיךָ... [ב] וּנְתָנָם ה' אֱלֹקֶיךָ, לְפָנֶיךָ--וְהִכִּיתָם: הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם, לֹא-תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם. זה אמור לגבי כל מי שטוען לבעלות על הארץ. צריכים לדעת שאסור אפילו לדבר איתם על הסכם, כי בכך רק נותנים להם כוח לפגוע בנו ר"ל. וכבר הגיע הזמן שתתקיים נבואת ישעיהו שקוראים בהפטרת השבת: [ג] קוֹל קוֹרֵא--בַּמִּדְבָּר, פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה'... [ה] וְנִגְלָה, כְּבוֹד ה'; וְרָאוּ כָל-בָּשָׂר יַחְדָּו, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר.