אני מוצא דמיון מסוים בין החמאס ובין השמאל הישראלי. לשניהם אג'נדה. בלי האג'נדה לא תהיה סיבה וזכות לקיומם. אג'נדת החמאס - השמדת ישראל, ושל השמאל הישראלי – ה"שלום". לא זו ולא זו תתגשמנה, אך מניבות הן בעצם היותן הכנסות כספיות נכבדות. כלומר הכול ביזנס – ביזנס טרור וביזנס "שלום".
החמאס מקבל סכומי כסף אדירים מקטר וממדינות אחרות. בקטר חי
חאלד משעל במלונות פאר והוא הצינור להעברת הכספים, מיליארדים עוברים דרכו ומיליארדים נשאבים לכיסו הפרטי (4-5 מיליארד דולרים לפי דווח בטלוויזיה הישראלית). גם
איסמעיל הנייה עשה לביתו (יותר נכון, לבתיו) וצבר רכוש לא מבוטל, כמוהו כן גם ראשי החמאס האחרים, וכמובן רווחים מהברחות דרך המנהרות. לכן הגורמים האלה מעוניינים בהמשך הטרור והרצח - בהמשך קיום הביזנס לאורך שנים. שלום מנוגד לאינטרס של הביזנס ושלום לא יהיה פה. התמימים והמיתממים בישראל שמאמינים בהידברות וב-"שלום" יכולים להמשיך להשלות רק את עצמם.
מהצד השני השמאל הישראלי ותעשיית ה"שלום". נתחיל בארגון המלשינים "
שלום עכשיו". הוא מקבל מימון מארגונים בכל העולם, ומסרב לחשוף את מקורות המימון האלה. הוא קבלן של גורמים זרים ועוינים ליצירת השפעה על דעת הקהל הישראלי, ומדווח בשיטתיות לפי הוראות מעסיקיו, המעוניינים במידע הזה, על כל בית שיהודים בונים ביהודה ובשומרון. מזה מתפרנסים האדון
יריב אופנהיימר וחברי כנופייתו לאורך שנים ולעוד שנים רבות ויזכו בוודאי גם לפנסיות מכובדות בבא העת עד לימות המשיח, שאז אולי תעבור שנאת ישראל מן העולם.
נציין גם כי ארגון זה לא יכול להצביע על הישג אחד, על צעד אחד, ולו הקטן ביותר לקידום השלום שיוכל לזקוף לזכותו בעשרות שנות פעילותו. אבל ביזנס יש כאן – עסק רווחי בכל קנה מידה. כנ"ל גם עמותות השמאל האחרות שמתנגדות לחשוף את מקורות המימון שלהן. היחיד מבין ארגוני השמאל שחשף את מקורות המימון שלו הוא ארגון "בצלם". בדיקת מקורות המימון שלו באינטרנט מעלה שהוא ממומן בין השאר גם על-ידי מקורות ערביים ופלשתינים ואגף למען עזה במשרד החוץ הבריטי – תופעה תמוהה ומוזרה במיוחד.
שרלטן השלום נזכיר את "
הקרן החדשה לישראל" ששואבת כספים מארגונים אנטי-ישראלים בעולם, תומכת בארגונים שונאי ישראל, ומקנה לשונאת ישראל
נעמי חזן מעמד מיוחד, ואני מניח, גם הכנסה כספית אישית נאה. ביזנס זה ביזנס.
נעבור לביזנס המפורסם ביותר: שרלטן השלום הדגול. האיש הזה, שזכה למעמד רם ביותר גם בזירה הבינלאומית, חי מבלוף, וקיבל פרס נובל עבור בלוף. הוא לא הביא שלום, הוא הביא טרור, טרוריסטים ומרצחים, והמיט על ישראל אסון ומעל 1,600 ישראלים שנרצחו. אבל לעצמו דאג יפה מאד. האיש זוכה לעמדה בינלאומית של "איש השלום", "מדינאי דגול" בעל חזון ("מזרח תיכון חדש"), ו"אופטימיסט בלתי נלאה". האיש הזה - מגלומן ורודף
כבוד לעצמו בממדים פתולוגיים - הוא סוכנות נסיעות בינלאומית של איש אחד – לעצמו. על חשבון משלם המיסים הוא טס לכל פינה ברחבי הגלובוס להשמיע את הבלוף שלו, וזוכה לכיבודים בכל מקום. הוא ארגן לעצמו חגיגת יום הולדת במיליונים. על שמו מכללה ו"מכון פרס לשלום" – עוד בלוף ועוד הזדמנות לאסוף תרומות ולייצר ג'ובים למקורביו, כגון רון פונדק ומרעיו, מימון להסעת חברי כנסת מהשמאל לחו"ל ועוד. גם כאן ביזנס מצליח מאד. והוא ממשיך למכור את הסחורה הרקובה שלו – ה"שלום".
חשוב לאזרחי ישראל להבין מה מסתתר מאחורי התיפיפות חברי הכנסת של השמאל וזמירותיהם על ה"כיבוש" (שקר גס שהמציא השמאל שאין לו שום אחיזה בחוק הבינלאומי ובהיסטוריה של המזרח התיכון ומשמש נשק נגד ישראל בידי אויביה), זכויות האדם, עם פלשתיני (עוד בלוף מבית היוצר של שקרי השמאל) ועוד. כל אלה אינם אלא כסות מזויפת ויחסי ציבור לביזנס.
השמאל הפוליטי ונציגיו בכנסת קוראים לעצמם "מחנה השלום". הם אינם מחנה השלום. הם מחנה ההונאה והשקר. הם גם קוראים לעצמם שמאל הציוני (הוא אינו ציוני – הוא אנטי ציוני – השמאל הציוני הקים ישובים, קיבוצים ומושבים ובנה את מדינת ישראל, השמאל האנטי ציוני של מר"צ ומפלגת העבודה משתוקק להרוס ולפנות ישובים יהודיים. אנשי השמאל הישראלי הינם היחצנים של הטרור הפלשתיני. הם מספקים דלק למכונת התעמולה של הטרור הפלשתיני. הם המציאו את המלה "כיבוש" בשנת 1967 ומאז היא מהווה דלק למדורת השנאה הפלשתינית והאנטישמיות בעולם. מונחים נוספים מלכסיקון השמאל המשרתים היטב את התעמולה הפלשתינית: את ארץ ישראל הם מכנים "שטחים", "שטחים כבושים" ו"שטחים פלשתינים כבושים", ולמתיישבים היהודים הם קוראים "
מתנחלים". הקיבוצים הם שלנו, ה"התנחלויות" הן שלהם ולכן לא לגיטימיות, למרות שמבחינת החוק הבינלאומי אין זה נכון (דוח ועדת השופט העליון
אדמונד לוי מאשר זאת).
השמדת ישראל ועכשיו לאבו מאזן. אבו מאזן, התקווה האחרונה של השמאל, הוא אויב ישראל לא קטן יותר מן החמאס. הוא פועל בשיטות אחרות. הוא חלק מן החמאס. הוא המדור לפעולות בינלאומיות של החמאס, המנהל את המלחמה בישראל בזירה הבין לאומית. הוא אינו "פרטנר לשלום" אלא אויב. גם הוא שותף לחמאס בשאיפה להשמדת ישראל. עד עתה הוא מצליח בשיטת השמדת ישראל בשלבים, בעזרתם האדיבה של אווילי השמאל הישראלי, שהביאו את חבר מרצחי אש"ף לארץ ישראל, מסרו בידיהם חלקים מארץ ישראל, המציאו עבורם את הבלוף של "עם פלשתיני" – עם שלא היה קיים אי-פעם, העניקו לו מעמד בינלאומי ואפילו פרס נובל לשלום – פארסה שלא הייתה כדוגמתה - ועוד היד נטויה והם חולמים על נסיגות נוספות.
אבו מאזן פועל בזירה הבינלאומית לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל – לשלילת זכותה להתקיים – בעזרת אנטישמים שונאי ישראל בכל העולם ובקרב אנשי שמאל ישראלים, ביניהם אקדמאים הקוראים להחרמת האוניברסיטאות שבהן הם עובדים ומהן הם שואבים את מטה לחמם. סכומי כסף עצומים נכנסים כסיוע לרשות הפלשתינית לתרום למען פיתוח הכלכלה, לשגשוגה ולפיתוחה. חלקם הגדול משמש לשחיתות אישית ולהתעשרות של ראשי הרשות ולמימון הטרור. זה הביזנס.
אבו מאזן הוא שותף מלא לטרור החמאס ומעודד את הטרור של הפתח – אש"ף. הוא משלם משכורות ומענקים למשפחות הטרוריסטים השוהים והמשוחררים מהכלא בישראל, לפי מפתח – ככל שהמחבל רצח יותר ישראלים המענק גבוה יותר – תעריף לפי מספר הישראלים שרצח המחבל. הוא מנחיל את מורשת ההסתה והשנאה לישראל וליהודים לדורות הבאים של התלמידים במערכת החינוך של הרשות הפלשתינית מהגיל הרך כך ששלום לא יהיה כאן גם בדורות הבאים.
פתרון שתי המדינות? הראשון שאינו חפץ בו הוא אבו מאזן עצמו. פתרון שתי המדינות מחייב סיום הטרור, סיום מצב הלוחמה וסיום כל דרישותיו ותביעותיו מישראל וחתימה על הסכם שלום. הוא לעולם לא יעשה זאת. הוא גם לא מוכן להכיר בישראל כמדינת העם היהודי. הוא גם מנסה להשמיד את ישראל מבפנים בתרגיל השקוף של "זכות השיבה" – כאמור, זכות בלוף שאינה קיימת בשום מקום בעולם.
פרשות שחיתות ממשלת הפיוס עם החמאס לא נוצרה כתוצאה מאי יכולת החמאס לשלם משכורות לפקידים שלו, אלא מרצון אבו מאזן לנכס לעצמו כוח צבאי שיש לחמאס על מערכי הרקטות והמנהרות - כוח צבאי כדי לאיים על ישראל, ולשיפור מעמדו נגדה. שיטת אבו מאזן להביא ללחץ בינלאומי על ישראל. קרי לחץ והכריח את ישראל לשחרר אסירים. אבו מאזן קיבל את האסירים, אמר לא בכל דיון על כל עניין ועניין, ולבסוף מאשימים את ישראל בהכשלת המשא והמתן וגורמים לה נזק תדמיתי ומדיני בעולם. לכך מצטרפים אנשי שמאל ישראלים. רק בימים האחרונים שמעתי את שלום ירושלמי שכתב ואמר זאת הרבה פעמים, משה סנה, ורבים אחרים המעלילים על
בנימין נתניהו את עלילת השקר כי אינו מעוניין כלל להגיע לכל הסכם עם אבו מאזן.
אהוד אולמרט, בשלהי שלטונו, כשפרשות השחיתות שלו התגלו, ושצפוי היה כבר להדחה ולעמוד לדין, התאמץ להביא "הישג מדיני" בכל מחיר והיה מוכן למכירה כללית. הוא ו
ציפי לבני היו מוכנים לתת לאבו מאזן את השמיים ואת הארץ, ואבו מאזן התחמק. מה יאמרו על כך אותם מלעיזים?
המשחק הדו-פרצופי של הפלשתינים: החמאס הקיצוני ואבו מאזן "המתון" הם אחיזת עיניים. אבו מאזן מוביל מהלך להעמדת ישראל בפני בית הדין הבינלאומי בהאג באשמת
פשעי מלחמה – פעולה, שהוא מקווה שתביא להרשעתה ולנקיטת סנקציות כלכליות, ביטחוניות ומדיניות נגדה. הוא פועל כך שגופים בינלאומיים יכפו על ישראל נסיגה לגבולות 67, והקמת נדינה פלשתינית בגבולות אלה – ללא כל הסכם, וללא כל התחייבות מצד הפלשתינים. תהיה להם מדינה עם צבא ועם ארגוני טרור, ישראל תצומק וגבולותיה לא יהיו ברי הגנה - דבר שיביא אותה לקיצה.
מסע הדה-לגיטימציה נגד ישראל כפי שאנו חוזים בהפגנות באירופה ואפילו בארה"ב וקנדה הוא תוצאה של שיתוף הפעולה בין חמאס, אבו מאזן והשמאל הישראלי (גם
עיתון הארץ באנגלית, עם הכנסותיו הכספיות מקהל קוראיו בחו"ל, תורם תרומה ייחודית משלו)
המשלים את עצמם כי אבו מאזן גם יתרום לפתרון המשבר העכשווי בעזה, אנשיו יפקחו במעברים, ינהלו את שיקום עזה ויימנעו התעצמות מחדש של ארגוני הטרור חולמים חלומות באספמיה. שוב יעברו כמויות עצומות של כסף, שחלקו המכריע יזרום לכיסי המנהיגים של ארגוני הטרור, כולל הפתח, לבניית בתיהם המפוארים, למנהרות חדשות ולטילים. לגבי המפקחים, מה שלא יעשה השוחד יעשה הכוח הברוטלי – יושלכו מהגגות ויירו בברכיהם.
המסקנה: אינטרסים כספיים אדירים מניעים את תעשיית הטרור ותעשיית ה"שלום" ומבטיחים את המשכיותם לאורך זמן. שתי תעשיות אלה מובילות את ישראל לאותו כיוון. על ישראל לראות נכוחה את המציאות ולהבינה. אסור לה להתפתות לאשליות "שלום" ו"הסדר מדיני" ממטבחו של השמאל הישראלי. עוד לא ראינו לא את הצלחת ה"שלום" ולא הצלחה של איזשהו הסדר מדיני עם הפלשתינים. ישראל צריכה להישאר חזקה עם צה"ל חזק, חכם ומתוחכם ובעיקר עם המוטיבציה הגבוהה, הרוח האיתנה והעוצמה הרוחנית והמוסרית של החיילים, המפקדים והעורף האזרחי, עם כלכלה חזקה וחוסן אזרחי איתן. לשמר אותו גם בימים כתיקונם ולא לתת לתקשורת הישראלית ול"אנשי הרוח" לנסות לכרסם ולקעקע בחוסנו ובעוצמתו של עם ישראל שהתגלה במלוא עוצמתו ויופיו במבצע צוק איתן.