בימים אלה מצוי מפלס האנטישמיות במדינות אמריקה הלטינית בעלייה מתמדת.
נשיא ונצואלה ניקולס מדורו שמדינתו כמעט והתרוקנה מיהודים, נתן את אות הפתיחה למתקפות האנטישמיות באזור בהאשימו את היהודים ואת ישראל ברצח עם בעקבות מבצע "צוק איתן". עמיתיו הנשיאים של בוליביה, פרו, אקוודור, ברזיל, צ'ילה ואל סאלוודור החזירו כמחאה את שגריריה בישראל להתייעצויות.
החלטות הנשיאים ירדו לרחוב במדינות השונות ביבשת ותורגמו מיד כהיתר מגבוה לשימוש בנשק האנטישמיות נגד היהודים ומדינת ישראל.
בוונצואלה אורגנו הפגנות רחוב ובצ'ילה חוללו קברים של יהודים. ואילו באורוגוואי כוסו קירות של רחובות הבירה מונטווידאו בכתובות נאצה נגד היהודים וישראל.
במדינות הרחוקות אלפי ק"מ מישראל אימצו גורמים אנטישמיים גירסאות של זהות בין היהדות וישראל וכינויים אנטישמיים נפוצים הועתקו מחדש הפעם כהתרסה נגד מדיניותה של ישראל בעזה.
בארגנטינה השרויה במשבר כלכלי וחברתי עמוק מתגוררת הקהילה היהודית הגדולה ביותר בדרומה של היבשת, המונה כ-300 אלף יהודים, לאחרונה נתגלה בסקר של הליגה נגד השמצה כי 24 אחוז של האוכלוסייה הבוגרת משתמשת בביטויים אנטישמיים, והיהודים מואשמים בעושק וניצול הזולת, חוסר נאמנות למדינה ואף ברצון להשתלט על דרומה של ארגנטינה, פטגוניה העשירה.
איומים טלפוניים בארגנטינה פועלים כיום יותר מעשרת אלפים אתרי אינטרנט המפיצים חומר אנטישמי, ואתרי מסחר אלקטרונים רבים מציעים למכירה מדליות ומדים נאציים. במקביל, נרשמים הטרדות ואיומים טלפוניים ובדואר האלקטרוני נגד יהודים, וכמעט מדי יום נחשף אירוע אנטישמי.
לאנטישמיות הישנה בארגנטינה יש מרכיבים חדשים. מצד הימין הקיצוני פועלים גורמי הסתה המזוהים עם הגירסה הקתולית של הפלנגיסטים והפשיסטים, שאליהם הצטרפו קציני צבא המאמינים כי היהודים הם חתרנים, ואילו מצד השמאל הקיצוני פועלים אנטישמים המזהים את היהודים כנאמני האינטרסים של ארצות-הברית והקפיטליזם החזירי השנוא עליהם, בעוד שהציונות היא מבחינתם הסכנה הגדולה ביותר לשלום העולם, כפי שגורסים נאמני קסטרו ויורשי הוגו צ'אווס.
לאחרונה הצטרפו למקהלה האנטישמית בארגנטינה אינטלקטואלים ואנשי אקדמיה מאמריקה הלטינית המושפעים מהאנטישמיות והאנטי-ישראליות של פעילי השמאל החדש באירופה המערבית, אבות מדיניות-החרמות החדשה והאופנתית.
מול שלוש זרועות התמנון של האנטישמיות, נאלצים ראשי הקהילות והארגונים היהודים להיות במגננה מתמדת בעוד שפוליטיקאים וראשי איגודים מקצועיים, סופרים ואמנים שעד לא מזמן הזדהו עם היהודים ומדינת ישראל שומרים כיום, לרוב, על שתיקה רועמת ומביטים מהצד ובצל על המתרחש.