החלטתה של ממשלת ישראל, אתמול (2.11.14), לאשר את רפורמת הגיור, באופן שרבני ערים יוכלו להקים בתי-דין מיוחדים לגיור, הינה מהפכה מחשבתית עצומה בתולדות המדינה. לראשונה מאז הוקמה מדינת ישראל, ניתנת לאזרחי המדינה שאינם בני הדת היהודית להצטרף לעדה היהודית בדרך של גיור, כאשר גיור זה אינו אמור להציב
קשיים מבית ומוקשים מיותרים, בפני אלה המבקשים להתגייר ולהצטרף לעם היהודי. ידועה ומפורסמת המימרה לפיה: "
קשים גרים לישראל כספחת". אמונים על משפט זה, הקשו הרבנים העוסקים בגיור, משך מאות בשנים, על מי שביקשו להצטרף לעם היהודי, תוך שהם חיפשו, דרשו וחיפשו, חיפשו, דרשו וחיפשו,
פעם אחר פעם, נימוקים זרים, ברצונם של אלה המבקשים להתגייר ולהצטרף לעם היהודי.
יש לברך את מפלגת "
התנועה" שברשות שרת המשפטים
ציפי לבני ואת ח"כ
אלעזר שטרן, על כך שהצליחו להעביר את חוק הגיור, באופן שהוא הפך לחוק מעשי, שניתן לעשות בו שימוש שוטף ויומיומי. בשעתו, הצליח ח"כ אלעזר שטרן להעביר את החוק העוסק בגיור על-ידי רבני עיר, בכנסת, בקריאה ראשונה. מיד לאחר מכן, החליט ראש ה
ממשלה, ביבי נתניהו, להקפיא חקיקה זו ולקדם במקומה נוסחת פשרה שתעבור כהחלטת ממשלה, שהייתה מתונה יותר מנוסח החוק. נתניהו חזר בו מהפשרה שהציע הוא במקום החוק שביקש להעביר בכנסת ח"כ אלעזר שטרן, וזאת בלחצן של המפלגות החרדיות.
במהלך פוליטי ופרלמנטרי מזהיר, הצליחה מפלגת "התנועה" לקדם את חוק הגיור בכנסת, דווקא בעזרתן של סיעות האופוזיציה. במצב דברים זה, לא נותרה לממשלת ישראל, ברשותו של ביבי נתניהו, כל ברירה שהיא, אלא להצטרף -
כמי שכפאה שד - להצעת החוק המאפשרת גיור באמצעות רבני ערים ולאשר אותה. הנקודה המפתיעה הייתה, ששר הכלכלה,
נפתלי בנט, שבעבר זגזג, אם לכאן ואם לכאן, תמך -
הפעם - בהצעת חוק זו.
הדבר החשוב ביותר, בכל הקשור לאפשרות לגייר באמצעות רבני ערים, הוא שהצעת החוק עברה כהחלטת ממשלה. אישורה של הצעת חוק כהחלטת ממשלה מאפשרת - לפי המצב החוקי הקיים בישראל - כי הצעת חוק זו תיכנס לתוקף באופן מיידי.
למי ששכח, בגל העלייה הגדול שבא מבית מדרשו של
אריאל שרון המנוח, בשלהי שנת 1991, הרי עלו לישראל למעלה ממיליון רוסים, אשר חלק נכבד מהם, אין להם כל זיקה לעם היהודי ו
מדובר בגויים גמורים. אנשים אלה, שהינם מוגדרים כ"
בלתי יהודים", שירתו -
ומשרתים עדיין בצה"ל - משלמים מיסיהם כחוק ומהווים חלק אורגני ובל יינתק מהחברה הישראלית. על-אף האמור והמפורט לעיל, אין הם נחשבים יהודים, כלל וכלל, ודבר זה מעיק ומפריע להם בחייהם היומיומיים והשוטפים. אין מדובר דווקא בעלייה הרוסית, שכן מדובר בעוד מאות אלפים בני עדות אחרות, אולם ראינו לנכון לציין ולהזכיר את המגזר הרוסי,
מפני שמדובר במגזר רב כמות, רב איכות, שהשתלב בכמעט מחצית יובל משהותו בישראל בכל תחומי ושדרות החברה הישראלית.
הרב יוסף הוא לא עם ישראל
אחד הדברים שיש להצטער עליהם בהצעת החוק שאושרה אתמול -
בהשוואה לחוק המקורי שיזם ח"כ אלעזר שטרן - שבהתאם לחוק המקורי לא יכול היה הרב הראשי לישראל, למנוע אישור תעודות ההמרה והגיור שינפיקו רבני הערים. לפי הצעת הממשלה, יכול הרב הראשי לישראל,
גם כיום, שלא לאשר תעודות ההמרה והגיור שינפיקו רבני הערים. בכך מונצח מעמדה של הרבנות הראשית כגוף דומיננטי ומשפיע,
היכול לבטל גיורים שגיירו רבני ערים. בכל הכבוד הראוי, הרבנות הראשית לישראל מזמן כבר אינה מעניינת איש, למעט בני משפחות הרבנים לאו ויוסף שנדמה כי השתלטו הן על משרות הרבנים הראשיים לישראל ואילו חלק משאר בני משפחותיהם מכהנים בקודש, במשרות רבניות זוטרות, אלה או אחרות.
החרדים אינם עושים שימוש, כלל וכלל, ברבנות הראשית בישראל ופסיקותיהם של הרבנים הראשיים בישראל אינן נחשבות בעיניהם כלל וכלל. החרדים הדתיים-הלאומיים, אלה המכונים בשם: "
חרד"לים", גם הם אינם נותנים דעתם, יתר על המידה, על פסיקותיהם ההלכתיות של הרבנים הראשיים לישראל. החילונים -
ככל שיש להם מגע עם הרבנות הראשית לישראל - הרי מגע זה הינו מגע כפוי, מכוח הוראות חוק, בכל הקשור לכפייתם להינשא כדת משה וישראל, באמצעות הרבנות, כמו-גם להתגרש בבתי-דין רבניים,
כאשר בעניין זה שמור מונופול לבתי-הדין הרבניים האזוריים. למרבה האירוניה ולמרבה המזל, הרי בכל הקשור לבתי קברות ולבתי עלמין, לסוגיהם השונים, שוב אין נזקק הציבור החילוני ומי שבחל במונופול הדתי, לשירותיהן של חברות "
חברה קדישא" הפועלות לפי הגישה האורתודוכסית. קיים כיום חוק המאפשר, למי המעוניין בכך, להיקבר בקבורה חילונית, כאשר מימון הקבורה הזאת בא מכספי הביטוח הלאומי, בדיוק כפי שנכונים הדברים באשר לקבורה דתית אורתודוכסית, בידי גופי ה"חברה קדישא" האורתודוכסים.
אך צפוי היה הדבר, כי הרב הראשי לישראל,
יצחק יוסף, יפתח ביקורת על רפורמת הגיור. ראויה לציטוט אמירתו, מאתמול, לפיה: "
ההחלטה איננה מקובלת על הרבנות הראשית. יש בה משום הונאת הגר והיא תגרום עוול למתגיירים". הגיע הזמן שיעבור מישהו ויסביר לרב הראשי לישראל, יצחק יוסף, שהוא בקושי מייצג את עצמו ואולי את בני משפחתו הקרובה. הרב יצחק יוסף אינו עם ישראל וספק הדבר אם הוא מייצג אפילו רבע מציבור אזרחי המדינה. לא הסתרנו דעתנו - ברשימות רבות שפרסמנו בעבר - אין כל צורך בקיומו של מוסד הרבנות הראשית והעומדים בראשו מקבלים משכורות עתק, שעה שאין מייצגים הם אפילו מחציתם של אזרחי מדינת ישראל.
ימתח הרב הראשי לישראל, יצחק יוסף, כל ביקורת שהיא על רפורמת הגיור, החיים בשטח חזקים יותר מאנשים הקופאים על שמריהם וחושבים שבמאה ה-21 אפשר לנהוג - בכל הכבוד הראוי - כאילו מצויים אנחנו בשלהי המאה ה-18 או בתחילת המאה ה-19. יש להביא לכך שהרבנות הראשית לא תוכל להתערב בתעודות ההמרה והגיור שמנפיקים רבני הערים ויש לבטל את סמכותה לאשר תעודות המרה וגיור אלה. אם לא תעשה זאת הממשלה, הרי לא ירחק היום שיעשה זאת בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. מעמדו האישי של אזרח מדינת ישראל, אינו נושא למיקוח פוליטי, בכל הכבוד הראוי ויש לסלק את מעורבותה של הרבנות הראשית, בכל הקשור לאישור תעודות ההמרה והגיור של רבני הערים, שהינה - לדעתנו - אקט פוליטי ולא אקט הלכתי, גרידא.