נזקקתי לאישור רב פרטים ממשרד הפנים. את זה של פתח תקוה אני מכיר היטב: מקום איום, צפוף, בהול, אנשים נרגשים, פקידות עושות כמיטב יכולתן עם קהל נסער (פקידים אין. מה זה, הדרת גברים)?
בעבר, ישבתי שם פעמים אחדות, לפחות שעתיים בכל פעם, והמתנתי עם ספר על הספסלים הנוקשים.
בפעם האחרונה, הגעתי עם מכתב בקשה לטופס המיוחל ובו כל הפרטים הדרושים. שושי, הפקידה העייפה, הסתכלה במכתבי, הביטה במחשב, ראתה את הקהל הממתין על הספסלים מאחורי, ואמרה: "למצוא את כל הפרטים הדרושים ייקח זמן ואינני יכולה לעשות זאת עכשיו ולעכב את כל האנשים הממתינים". הבנתי אותה והזדהיתי עם "כל האנשים הממתינים".
שושי הבטיחה להכין את האישור ולהתקשר אלי. הייתי ספקן, במיוחד נוכח העובדה שאי-אפשר להתקשר למשרד הפנים בפתח תקוה. אפשר להשאיר הודעה אצל מוקדנית, שאיננה יודעת מהחיים שלה. זה רע.
אבל הלכתי עם ספקותיי.
שעתיים בתור
כעבור שלושה ימים, בעיצומם של ימי החנוכה, קרה הנס. הטלפון בבית צלצל ועל הקו הייתה "מלכה ממשרד הפנים". "הסלולרי שלך לא מגיב", אמרה לי.
"כן, הוא באישפוז במעבדה", עניתי מופתע שמישהי ממשרד הפנים מתקשרת אלי.
מלכה שאלה אי-אלו פרטים על האישור שביקשתי ואמרה שהוא כמעט מושלם והיא תודיע לי כשתוכל לשלוח לי אותו בדואר. "ואם תרצה, אתה יכול לבוא לקחת אותו כאן".
"אז אצטרך לחכות שעתיים בתור?", שאלתי בקול יגע.
"לא. תיגש אלי ותקבל מיד", הייתה התשובה.
"הפתעת אותי", אמרתי. "אף פעם לא זכיתי לקבל טלפון ממשרד ממשלתי. תודה לך"...
"אני חושבת שזה תפקידי" - סיימה את השיחה.
נס חנוכה.
דוח מס
הודעה ממס הכנסה בתשובה לבקשה להכיר בנכות: "הפטור... לנכה בשיעור של 90%, מחמת שלקה באברים שונים, והאחוז האמור הוא תוצאה של חישוב מיוחד של הליקוי באברים השונים (בשיטת האחוז הפוחת)". חשבתי שאני מבין עברית.
בהודעה מצויינים שני טלפונים לבירורים. ניסיתי - באחד התשובה היא: "התיבה הקולית מלאה". בשני - אין תשובה.