המדרש מספר שכאשר רצה יוסף לקחת את בנימין לבית האסורים, צעק יהודה צעקה גדולה, שאפילו חושים בן דן שהיה בארץ כנען שמע את אותה הצעקה. איך ייתכן שחושים בן דן שמע את צעקת יהודה, והרי ידוע לנו שחושים היה חירש. התשובה היא, שחושים יוצא אותיות משיח (בתורה חושים נכתב בלי ו') ויהודה היה נתון בצרה גדולה, שהרי לא יחזיר את בנימין בריא ושלם ליעקב, הוא יפסיד את העולם הזה ואת העולם הבא. ולכן צעק יהודה צעקה בתוך לבו לריבון העולמים שישלח את המשיח שיוציא אותו מצרה זו שהוא נמצא בה, וזה הפירוש שחושים בן דן שמע את הצעקה.
חז"ל מספרים שכאשר יהודה ביקש להיות עבדו של יוסף במקום בנימין, אמר יהודה ליוסף - ״אני יודע יותר טוב ממנו לשאוב מים ולחטוב עצים". ידוע ששתי השבטים שזכו שבית המקדש יבנה בחלקם היו יהודה ובנימין, בחלקו של יהודה היה המזבח שלעבודתו היו צריכים שתי דברים: עצים להקרבת הקורבנות ומים לניסוך המים. ובזכות שיהודה מסר את נפשו על בנימין בכך שישאב מים ויחטוב עצים - זיכה אותו הקב"ה שהמזבח יבנה בחלקו. ומכך אנו לומדים שכל הדברים שאדם עושה במצבים קשים, הם נזכרים לדורי דורות.
המדרש מספר לנו: בשעה שיהודה עמד בפני יוסף ויתווכח אתו, היה יהודה לובש חמישה בגדים, ובשעת כעסו שתי שערות שעל ליבו היו קורעות את כל חמשת הבגדים. וחשבנו לבאר שחמשת הלבושים שיהודה לבש מרמזים על חמשת החושים שיש באדם: ראיה, שמיעה, ריח, דיבור ומישוש, ושתי השערות שעל ליבו רומזות על כוח הלב. והמדרש בא לרמוז לנו שיהודה בכוח ליבו התגבר על כל חמשת החושים.
"הוציאו כל איש מעלי" (בראשית מה, א). חשבנו לפרש פסוק זה, שכאשר יוסף אמר הוציאו כל איש מעלי, הוא לא התכוון לאנשים אלא בא לומר - בואו ונוציא בחוץ את כל המידות האנושיות, שלא ישאר במקום - לא שנאה ולא כל מה שהיה מתפרץ מאדם רגיל במפגש כזה.
"מהרו והורידו את אבי" (בראשית מה, יג). מדוע כל כך מאיץ יוסף את אחיו שיביאו את יעקב לארץ מצרים, והרי כבר עשרים ושתים שנה לא ראה יוסף את יעקב, ומה יקרה אם תתעכב פגישתם בכמה ימים. התשובה היא, שיוסף ידע שכל הסיבה שהוא היה צריך לרדת לארץ מצרים הייתה בשביל כפרה ליעקב על כך שנשאר בבית לבן ולא חזר לבית אביו. ומכיוון שידע שעומדות להיגמר עשרים ושתים שנה שצריך אביו להצטער,מיד זירז את אחיו להביאו אליו, שלא יצטער עוד יום אחד שלא לצורך.
"ויאמר יוסף אל אחיו אל תרגזו בדרך" (בראשית מה, כד) ״אל תתעסקו בדבר הלכה שלא תרגז עליכם הדרך ואל תפסיעו פסיעה גסה״ (רש״י). כל דבר שיצא מפיו של יוסף הצדיק הוא מוסר השכל לדורי דורת. שלושה עצות גדולות אנו יכולים ללמוד מדברי רש״י שפירש את דברי יוסף. ״אל תרגזו בדרך״ כאשר האדם צועד במסלול החיים, הוא צריך לשמור את עצמו שלא יעשה דברים בפזיזות ולא יעשה דברים מתוך כעס. ״אל תפסעו פסיעה גסה״ כאשר אתה עולה לגדולה אל תשכח את העבר ותתנהג במתינות ולא בכעס. ״אל תעסקו בדבר הלכה״ אל תהיו בעלי דין, אלא תתנהגו לפנים משורת הדין.