המצב הכלכלי/חברתי: התמונה האמיתית (ב')

הנושא העיקרי הנדון במאמר זה הוא השינויים שחלו בעשור האחרון בהתחלקות ההכנסות בין העניים, העשירים, ומעמד הביניים, ותחילה יש להבהיר כיצד חושבו שינויים אלה. הלשכה המרכזית לסטטיסיקה מפרסמת נתונים שנתיים לגבי התחלקות ההכנסות בין העשירונים השונים, כאשר העשירון התחתון מוגדר כעשירית האוכלוסייה שבה ההכנסה לנפש היא הנמוכה ביותר, והעשירון העליון מוגדר כעשירית האוכלוסייה שבה ההכנסה לנפש היא הגבוהה ביותר. לגבי כל עשירון מוצגת ההכנסה הממוצעת למשפחה השייכת לעשירון זה. לצורך הצגת הנתונים חולקה האוכלוסייה לשלוש קבוצות: העניים שהם אלה הנכללים בשני העשירונים התחתונים, העשירים הנכללים בשני העשירונים העליונים, ומעמד הביניים הנכלל בששת העשירונים שבתווך. מהנתונים הסתבר שהתקופה שבין השנים 2003 ו-2013 מתאפיינת בשתי תקופות ביניים: הראשונה שבין השנים 2003 ו-2009 שבה גדלו הפערים בהכנסות, והשנייה בין השנים 2009 ו-2013 שבה קטנו הפערים באורח משמעותי. בין השנים 2003 ל-2009 עלתה הכנסתה הראלית של משפחה ענייה ב-9%, של משפחה ממעמד הביניים ב-14%, ושל משפחה עשירה ב-21%. ואילו בין השנים 2009 ל-2013 עלתה הכנסתה הראלית של משפחה ענייה ב-43%, של משפחה ממעמד הביניים ב-21%, ושל משפחה עשירה ב-9%. סך הכל בכל התקופה שבין 2003 ל-2013 עלתה הכנסתה הראלית של משפחה ענייה ב-56%, ההכנסה הראלית של משפחה ממעמד הביניים עלתה ב-38%, ואילו ההכנסה הראלית של משפחה עשירה עלתה רק(?) ב-32%. יש לשער שלו חיינו במדינה כארה"ב, שבה נמצאים הנתונים הסטטיסטיים לגבי מצב המשק בראש החדשות, היה מתעורר ויכוח ער בשאלה כיצד ייתכן שחל שיפור כה מדהים במצבם של העניים בארבע השנים האחרונות. אלא שהתקשורת הישראלית בורחת כמו מאש מדיון בנתונים, שכן התמונה החיובית המצטיירת מנתונים אלה עומדת לה למכשול במלאכת הקודש של השחרת פני המדינה. באורח דומה עמד רק לא מזמן נושא הירידה מהארץ במוקד הדיון הציבורי, כשהתקשורת יוצרת את הרושם שעוד מעט קט תתרוקן המדינה מצעיריה, כי כולם יורדים לברלין. אף אחד מאנשי התקשורת לא התייחס לנתונים שלפיהם מספר היורדים בחמש השנים 2012-2008 היה רק 33,000, פחות ממחצית מספר היורדים בחמש השנים 2002-1998 שהיה 77,000. את נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לגבי מספר היורדים ניתן לראות בקישור שלהלן: האמת. ולסיום, מספר מילים על העניים. הגדרת העוני של המוסד לביטוח הלאומי הינה הגדרה יחסית, כשמשפחה תהיה מוגדרת כענייה אם ההכנסה לנפש במשפחה זו נמוכה מקו העוני, שערכו הוא מחצית ההכנסה לנפש של המשפחה בעלת ההכנסה הגבוהה ביותר בעשירון החמישי. כיוון שכפי שצויין לעיל עלתה ההכנסה הראלית הממוצעת של אנשי מעמד הביניים בין השנים 2003 ל-2013 ב-38%, אין להתפלא על כך שבתקופה זו עלה גם קו העוני בשעור דומה של 40%. ונוכח הנתונים שהוצגו לעיל אין גם להתפלא על כך שלמרות שקו העוני עלה ראלית ב-40%, בשנת 2003 הייתה שיעור המצויים מתחת לקו העוני 22.4%%, ואילו בשנת 2013 ירד שעור זה ל-21.8%. והעובדה שעוני הוא מושג יחסי מודגמת על-ידי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שלפיהם בשנת 2003 היו ל-31% מהמשפחות בעשירון התחתון מחשב, ל-27% היו שני טלפונים ניידים או יותר, ול-20% הייתה מכונית אחת לפחות. ואילו בשנת 2013 היו ל63% מהן מחשב, ל-58% שני טלפונים ניידים או יותר, ול-31% מכונית אחת לפחות. ומי שחלם של-31% מהמשפחות השייכות לעשירון התחתון יש מכונית אחת לפחות - שיקום.