נכון, זה אולי לא מדבר על הבחירות או על איסלאם קיצוני, אבל היחס לעובדים סוציאליים צריך לעניין את כולנו. אתם בטח שואלים את עצמכם, 'מה לי ולעובדים סוציאליים? זה לנזקקים. אנשים המטופלים ברווחה, ביטוח לאומי. כאלו הזקוקים לעזרה כלכלית או נפשית.'
תחשבו שוב.
כיום, עו"סים מועסקים פחות או יותר בכל מקום. אם בעירייה, בתי ספר, בתי חולים ועמותות שונות, בתי אבות, מתנ"סים ואפילו בתי כלא. זוהי רק רשימה חלקית. היחס לעו"סים צריך לעניין אותנו, כי בדרך כזאת או אחרת הם משתלבים בחיי כולנו.
הנושא התעורר לפני מספר שבועות, כשענת שלו, עו"סית מבאר שבע, הביעה תמיכתה בפוסט נגד אלימות, מה שגרם להסלמה נגד העובדים הסוציאליים כלפיה ובכלל.
הטענה היא שלעו"סים אין גב במילוי תפקידם. הן מצד הפונים והן מצד קובעי המדיניות. בנוסף לכך, זהו תפקיד שאין לו יוקרה מקצועית והשכר נמוך. למרות הכל בכל שנה יש אלפי סטודנטים שלומדים במסלול זה לקראת התואר, עם רצון אמיתי לשנות ולהשפיע.
נשאלת השאלה- עד מתי? כמה אפשר עוד לספוג?
ואם העובדים הסוציאליים לא יהיו שם, מי כן יהיה? מי מביניכם יהיה מוכן ללוות את הקשישים בבתי אבות, את הנערה האנורקסית, את הילד שאביו מכה אותו ואימו מתעלמת? מי מוכן לקבל על עצמו את ההחלטה הקשה של להוציא ילד מהבית, או להחליט להשאיר אותו במצב שיכול להיות מסכן חיים? מי יהיה מוכן לעמוד מול פושע ולנסות ולשקם אותו?
לכן, כששומעים באתרי חדשות שונים שמחקרים מגלים שעו"סים במשרד הרווחה סובלים מאלימות חמורה אחת ליומיים, זה צריך לעניין אותנו.
כשאנחנו שומעים על עו"סים בלשכות הרווחה; "יוסי מילר ספג בעיטות, י' התגלגלה במדרגות ושברה יד, סטלה פורמן-יעקב הוכתה בראשה עם מקל"
1, אלו מקצת דוגמאות, אנחנו צריכים להזדעזע.
לפני מס' שנים היה גל של ילדים שנרצחו על-ידי הוריהם. משפחה שהייתה במעקב והאם דקרה את בנה ובתה וגבר שהוצא נגדו צו הרחקה, שלא מנע ממנו לחטוף את ילדיו ולהשליכם אל מותם מהקומה ה-11. לכולם היה מאוד נוח להפנות אצבע כלפי העובדים הסוציאליים - איפה הם היו? מדוע הילדים לא הוצאו מבתיהם?
האם אתם הייתם מסוגלים לאזור אומץ ולהורות על הוצאת ילד מביתו, כשאתם יודעים שהסיכוי ש'תחטפו' על כך-פיזית, זה לא איום שהוא רחוק מהמציאות?
במקרים רבים גורמי הרווחה מפחדים לפעול אך ורק בגלל התגובות שהם עלולים לקבל. האלימות הצפויה להם במקרה שלא יפעלו כרצון המשפחות. לא רוצים להיות "חוטפי ילדים במרמה", כפי שטוען בלוג ששם לו למטרה להכפיש את שמם של העו"סים במחלקות הרווחה, להתסיס ולהסלים את הציבור נגדם.
הגיע הזמן לעשות שינוי.
אז מה "הפשעים" אותם ציינתי בכותרת? אני לא חושבת שיש כאלה. טעויות, מצד שני, יש- כמו בכל מקצוע ולכל בן אדם. כך גם רופאים - לא מזמן רופא עשה טעות פטאלית בניתוח וגרם לכך שאישה צעירה לא תוכל ללדת. רופא אחר חישב לא נכון את גיל העובר וגרם לכך שנולד תינוק עם שיתוק מוחין ועוד. ושופטים- האם אין כאלו ששלחו ושולחים חפים מפשע לכלא? אלו רק קצת דוגמאות. כולם עושים טעויות.
אני לא קוראת לאלימות כלפי אנשי מקצוע אלו, חלילה. אני קוראת לשינוי ביחס המחפיר שסובלים העובדים הסוציאליים. יחס שאנחנו, המדינה וקובעי המדיניות מאפשרים. זה צריך לבוא מתוכנו, כל אחד ואחת מאיתנו, מתוך הבנה שזה משפיע עלינו.
אנחנו צריכים לעשות רעש לטובתם ולא כנגדם. אפשר לומר שבמקרה זה, שתיקה כמעט משתווה לאלימות נגדם, כי זאת אלימות שמתאפשרת מתוך התעלמות ושתיקה של החברה.
אז, אני סטודנטית לעבודה סוציאלית בבר-אילן. זה לא מקצוע נוצץ במיוחד, לא קרוב ללהיות מתגמל כלכלית לעומת המאמץ וההשקעה שהוא דורש ומאתגר לאורך כל העבודה. אבל יש לי תקווה שיכול לקרות פה שינוי.