בפסק דין מהפכני וייחודי, קבע לראשונה בית משפט השלום בתל אביב, כי על בנק הפועל-כנגד חייב למימוש משכנתה, יהיה חייב להבטיח לו ולבני ביתו דיור מגורים חלופי, אף אם החוק לא מחייב זאת מפורשות, וגם אם החייב לא ביקש זאת מפורשות.
כבוד השופט
עודד מאור קובע את הדברים ומציין כי על-אף שהוראות חוק ההוצאה לפועל מחייבות דיור חלופי רק במקום שההלוואה נלקחה אחרי מאי 2009, הרי ההגנה בדבר בית המגורים קיימת לכל אדם ובכל עת:
"ביתו של אדם הוא מבצרו; ביתו של אדם הוא כבודו; ביתו של אדם הוא זהותו ואישיותו; ניטול את ביתו של אדם, ניטול ממנו את בטחונו, כבודו, זהותו ואישיותו. אדם ללא קורת גג מעל ראשו – אדם נטול כבוד הוא. חברה מתוקנת לא אמורה להשלים עם חסרי קורת גג, ועליה לפעול להגנתם, תוך שהיא מגנה על עצמה".
קביעותיו של השופט מאור היו בפסק דין במסגרת ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, כאשר מדבריו ניתן ללמוד כי מאחר שהזכות לדיור היא זכות חוקתית, לא ניתן להתנות עליה, ובכל מקרה פרשנות בתי המשפט לתניית ויתור של חייבים תהא מצומצמת מאוד.
במילים אלה מסכם השופט מאור את דבריו לעניין הדיור החלוף: "אמור מעתה: כל חייב נושא בתרמילו את הזכות לדיור חלוף, בין אם כרת הסכם המשכנתה לפני תיקון 29 או אחריו. החייב אינו חייב להעלות טענה זו מיוזמתו. זו זכותו בדין. זוהי הזכות שנועדו לשמור על כבודו, וזו זכות שהחברה הקנתה לו לשמוע עליה כחברה נאורה, ואין להקל ראש בהבהרה על ויתורו עליה".
מדובר בפסק דין מהפכני ותקדימי, שאם היה בא לעולם לפני שנים אחדות, היה יכול למנוע מצבים בהם חייבים הושלכו מביתם חסרי כל. בית המשפט מוכיח שוב ושוב לעיני כל, כי פסקי הדין שיוצאים מתחת ידיו מאוזנים ומקצועיים, וכי נשקלים במסגרת הערעור על רשמי ההוצאה לפועל כל האיזונים הראויים והמקצועיים.
אין ספק כי המדובר במהפכה ובשינוי תפיסתי בהליכי מימוש המשכנתאות הננקטים היום בהליכי ההוצאה לפועל, וכי לא יתקיים יותר פינוי נכס בהליכי משכנתה בלא שיינתן דיור חלוף.
פסיקת השופט מאור חשובה ומובילה, ומצטרפת לפסקי דין אחרים ומובילים בתחום ההוצאה לפועל.
במסגרת פסק הדין חוזר השופט מאור על הוראות הדין על זכותו של חייב למכור את הבית בעצמו, וכך לחסוך בהוצאות רבות, אך מדגיש כי ככל שהליכי המימוש מתקדמים, והחייב מציע למכור את הנכס בעצמו, אז יהיה החייב חייב להניח את דעת הרשם כי המדובר בהצעה ראויה ורצינית המונחת לדיון, ועל הרשם לבחון את ההצעה למכר עצמי ואת התנאים לביצועה, תוך בחינה אם אין בשיהוי כדי לפגוע בזכויות הנושה, או אפילו בהליכי המימוש עצמם, שיכול והתקדמו לאור חלוף הזמן, ולבדוק אם אין בהצעת חייב אלא דחיית הקץ בלבד, תוך שאיזון ראוי יהיה בהגבלת המועד למכר עצמי – בשלב מאוחר - לפרק זמן קצר יותר.