"ילדי ישראל גדלים תוך ידיעה שברחבי האזור, ילדים אחרים לומדים כיצד לשנוא אותם. ישראל, מדינה קטנה שבה מתגוררים פחות משמונה מיליון תושבים, מביטה בעולם שבו מנהיגים של מדינות גדולות בהרבה מאיימים למחוק אותה מהמפה. העם היהודי נושא צלקת של מאות שנות גלות, רדיפה וזיכרון טרי של הידיעה ששישה מיליון בני אדם נרצחו פשוט משום שהיו מי שהם". - (
ברק אובמה).
ישנם היום בישראל, כאלו הרואים את התמיכה האמריקנית במדינת ישראל כדבר המובן מאליו. מי שיכנס מעט ל'עובי הקורה' יבין שלא כך היו היחסים מלכתחילה, יחסים אלו נבנו בעבודה קשה ולגיטימי שחלקם גם מתוך אינטרסים משותפים. כמדינה יהודית קטנה, רובם של האינטרסים היו ועודם חלק בלתי נפרד היום מישראל.
להוציא את תקופת הבדלנות האמריקנית, לאורך ההיסטוריה של המאה ה-20 ועד ימינו, ארה"ב תמיד הייתה מעורבת אם באופן ישיר או בעקיפין במזרח התיכון בכלל ובפרט בארץ.
עם קום המדינה, ציית הממשל בבית הלבן להכרזת אמברגו הנשק של האו"ם ובכך סירב למכור ציוד צבאי למדינה היהודית החדשה. עוד משנות המדינה המוקדמות, האינטרס האמריקני במזרח התיכון תמיד כלל ניסיונות של תיווך בין ישראל למדינות ערב.
האמריקנים, אף פעלו נגד "מבצע קדש" אשר היה בזמנו בשיתוף פעולה ישראלי, צרפתי ובריטי מול מצרים ושלאחריו דרשה ארה"ב את פינו חצי האי סיני בלחץ שהופעל על צרפת ובריטניה, מה שאילץ את ישראל לענות לדרישת האמריקנים.
רק לאחר התמוטטות ברית בגדד, כחלק מתהליכים של המלחמה הקרה, החלה בסוף שנות החמישים של המאה ה-20 התחממות היחסים ארה"ב לישראל, זאת כאשר עדיין בעלת הברית הבכורה, הקרובה והתומכת ביותר הייתה צרפת.
עם השנים התקררו היחסים עם הצרפתים בין היתר, עקב מעברם לגישה פרו ערבית והטלת אמברגו נשק על ישראל ובעוד המלחמה הקרה, תרמה משמעותית להתקרבותה של ארה"ב למדינת ישראל. מלחמת יום הכיפורים דווקא הייתה נקודת התחזקות משמעותית ביחסים, רכבת הנשק האווירית שנשלחה צארה"ב עבור כוחות צה"ל, למעשה סללה את הדרך לטובת ישראל במלחמה ואילו הדרישה האמריקנית להפסקת אש, היו כוחות צה"ל לאחר צליחת התעלה מגיעים לקהיר.
מאז מלחמת יום הכיפורים ואילך ידעו היחסים בין ישראל לארה"ב, עליות כמו טיבם של יחסי בגין-קרטר, רבין-קלינטון ובוש-שרון ומורדות ביניהם אחת הידועות, פרשת
פולארד. כאמור ארה"ב מסייעת לישראל בצורה מירבית ורחבה, אם זה בסיוע ביטחוני בו מרבית הנשק הצה"לי הוא אמריקני, כמו-כן באופן חלקי אף סיוע אזרחי.
טיב היחסים נשען בין היתר על לובי יהודי אמריקני חזק בעל השפעה פוליטית לא קטנה. תקופת אובמה מהווה תקופה לא פשוטה ומורכבת מול ישראל של ממשלות נתניהו האחרונות, הלחצים האמריקנים להגיע להסדר מדיני עם הפלשתינים וכמו-כן היתרי הבנייה הישראלית למרות הציפייה להקפאת הבנייה בשטחים השנויים במחלוקת של מזרח ירושלים מצד הממשל האמריקני ועוד מחלוקות הקשורות בטיפול בבעית בניית הכור באירן בין הממשלות, גורמות למתיחות נוספת.
הממשל בבית הלבן היה שמח יותר אם יכל לעבוד בצורה נעימה ומובנת יותר עם
ממשלה ישראלית פחות עיקשת. הקשר שנוצר לנאום נתניהו הצפוי הוא שעד לא מזמן זכתה המפלגה הרפובליקנית לרוב בקונגרס,מרבית הרפובליקנים נחשבים "נצים" ותומכים בנתניהו, לכן אין זה פלא שזומן שוב לשאת נאום המוקדש לבעיה האירנית וזאת שבועיים לפני הבחירות בישראל ושנה וחצי לקראת תום כהונתו של הנשיא אובמה. האם זה טוב לישראל? ימים יגידו!? מה שבטוח, זה מצויין לנתניהו.