במלחמת יום כיפור חצה שרון את התעלה ואיגף את הארמיה השלישית. ניצחון במלחמה לא היה אז, אבל שינוי עצום בתודעה הישראלית היה גם היה. קיבלנו את העובדה שאנחנו מפסידים לפעמים, שצריך לוותר על שטחים, ושאפשר להישאר בחיים.
עכשיו חוצה שרון מחסום עמוק הרבה יותר. המחסום שאמר - "לא תהיה מדינה פלשתינית". כמו אז גם עתה אוסף שרון כוחות כדי להכות ולאגף את הימין העייף שעבר מזמן את שיא כוחו.
שרון לא יהיה רפורמטור גדול, לא בחינוך ולא בכלכלה, ולא בענינים חברתיים אחרים. הרפורמה צפויה להגיע כתוצאה מהמהלכים שלו. מעודד מהמהלך המוצלח של ההינקות מחבל עזה רוצה שרון להינתק מאזורים נרחבים ביהודה ושומרון ולהישאר עם גושי ההתיישבות הגדולים.
הוא מתכוון לעשות זאת באופן חד-צדדי, לכפות את המהלך על הפלשתינים ולקבוע עובדות בשטח. לפי השקפתו אין עם מי לדבר. זה לא רחוק מן האמת, אחרי שכוחות הביטחון שלנו דאגו לרסק ולפורר כל אפשרות להתארגנות שלטונית פלשתינית. שרון גם לא רוצה לדבר עם הפלשתינים. הוא לא איש של דיבורים והוא גם יודע מה שרבים מהישראלים לא יודעים: לפלשתינים יש לא מעט טיעונים צודקים. אז למה ללכת על משא-ומתן שבכלל לא בטוח שהחתימה עליו שווה משהו.
שרון מייעד לפלשתינים עובדות שאהוד ברק כבר ייעד להם בזמנו. המדינה שלהם תהיה מורכבת מקבוצה של קנטונים שיופרדו על-ידי אזורי חיץ ביטחוניים בשליטה ישראלית. ערפאת התנגד לזה, אבו מאזן לא יסכים, אבל שרון יכפה את המהלך.
שרון יחתוך את הקשר הגורדי. הוא יביא להקמתה של מדינה פלשתינית ויגרום לנו לחיות לצידה של מדינה כזאת. כשעובדה זאת תהיה מקובעת בתודעתנו, ואם שני הצדדים, הישראלים והפלשתינים, יעשו מאמץ עליון שהניסיון הזה של שרון יצליח נגיע למצב שגושי ההתנחלויות יגוועו לאיטם. כי אין להם הרבה זכות קיום בזכות עצמם. ראו מה שקורה עם מפוני חבל עזה. רובם היו עובדים שנסמכו על המדינה שתעסיק אותם. זוהי ברובה אוכלוסיה חלשה, לא יוזמת, שקיבלה מגורים בערך נמוך, שלא יכולה לפתח וקדם את האזור בו היא חיה.
בסופו של דבר מתיישבי יהודה ושומרון יצטרכו להחליט אם להבלע בתוך האוכלוסיה הפלשתינית או לחזור למדינת ישראל הישנה והטובה.