אחרי שנרגעה הסערה של מאירוע הסטירה של עו"ד הרטוך לח"כ כהן ואחרי שידענו להסביר היטב למה הסטירה היתה מוצדקת, או להפך, שצריך להעניש הסוטר במלוא החומרה, אפשר גם להרהר על הסיטואציה בה מעורבים שני אנשים דתיים, שומרי מצוות, שמדובר באירוע שהתרחש בשלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב, הימים בהם ירושלים חרבה בגלל שנאת חינם, ואפשר להזכיר את נושא הויכוח: זה טוען שפוגעים בתורתם של ילדי ישראל-מה שלא צלח ע"י הגרמנים, וזה נפגע עד עמקי נשמתו מאחר והוא עצמו בן למשפחה שהיתה קורבן למפלצת הגרמנית.
בחינת דמותם של שני האנשים הללו מגבירה את התימהון, איך אלו שהדמיון ביניהם גדול באלפי מונים על המפריד ביניהם, מגיעים לידי ביטויי שנאה בלתי נסבלים וכיצד לקולות הגיחוך והצחוק הפכו שני אנשים רציניים אלה לניצים ואויבים.
סימפטום נוסף לשבר הערכי היא התגברות תופעת ההשתמטות מהשרות הצבאי. צה"ל שהיה עבור העם כולו המגדלור היהודי-ציוני לצדקת דרכנו, הפך לתחנה הכרחית, מעכבת ובלתי אטרקטיבית במסלול חייו של הצעיר בדרכו מהתיכון, לאוניברסיטה, ל'רי-לוקישיין' ולצבירת ההון עליו חלם מהרגע שעמד על דעתו. ברגע שניתק הקשר לצדקת קיומנו, ברגע שהתעצם האינדיבידואליזם, הפכנו להיות חברה של בודדים. הערבות ההדדית איבדה את מקומה.
אפשר לצלול לדיונים פילוסופיים, חברתיים, קוסמופוליטיים להבין כיצד הגענו עד הלום, ואפשר אם רוצים, לחפש והפעם גם למצוא את הפתרון ממש מתחת לפנס.
נראה שרבים מעדיפים לקונן על השבר ולשאול מה קרה לנו, במקום להסיק מסקנות ולחזור, גם אם זה נשמע מעט בנאלי, לדבק המלכד שהחזיק את העם היהודי לאורך אלפי שנים, לאותה ערבות הדדית שהחזיקה אותנו כקהילה.
אהבת ארץ-ישראל. למרות הגלות הפיזית, יהודים ערגו והשתוקקו לארץ-ישראל בכל לבם ונפשם. התרגשו עד דמעות למראה פרי שצמח בארץ. ואפילו השתדלו להשיג מעט מעפרה כדי לבוא עמו לקבר ישראל.
זה היה הדבק המלכד את כל בני העם היהודי. העם היהודי התקיים לאורך אלפי שנים, בתנאים קשים ביותר, כשהוא שואב את כוחו ממקורות האמונה. הדבק המלכד את העם היהודי הורכב מאהבת-ישראל, אהבת התורה ואהבת הארץ. המילה 'יהודי' היתה בעלת משמעות עצומה. אמרת 'יהודי' - אמרת חינוך, תרבות, משפחה, מוסר, לבוש, שפה. אמרת 'יהודי' - אמרת הכל.
איננו צריכים להמציא ערכים חדשים, לחפש דגלים חדשים או להקים עוד ועדת בדיקה, בכדי להבין כיצד הגענו למצב הזה. עלינו פשוט להתחבר מחדש לאותם ערכים טובים שננטשו. אלה השורשים שלנו. כאן טמונים ערכי-היסוד של קיומנו. הם מחכים שנחזור אליהם.