אראל סג"ל מ"
מקור ראשון" פותח את טורו השבועי במוסף "יומן" באמירת "איככססס" מודגשת, ביחס לבחירות בארצות הברית. הוא נגעל וכותב:
"בואו נצקצק בהתנשאות ונסכים שהבחירות בארה"ב אינן ראויות למאכל אדם, ודגל שחור של גועל מתנוסס מעליהן. תהומות של שפה בוטה, התנהגות גסה, מוסר כפול והטיה תקשורתית. אדם משפשף עיניו ומתקשה להאמין שעולמנו הדיגיטלי מידרדר לפריק שואו, הגלגול החדש של קרקס המעוותים של פי-טי בארנום בקוני-איילנד.
ואכן, בברירה בין דבר לחולירע קשה להכריע מה חמור יותר - האשמות סיטונאיות בהטרדות מיניות שצצו מאי שם כנשק יום הדין כנגד דונאלד טראמפ, או העובדות הנחשפות בוויקיליקס ומביכות את
הילרי קלינטון".
סג"ל מציין כי התקשורת בארצות הברית מגויסת לטובת קלינטון, ומתקשה לכסות בהגינות את פרשיותיה שנחשפו בוויקיליקס, וכי היא לא כוס התה שלו. גם טראמפ אינו כוס התה של סג"ל, אבל סג"ל מעדיף את טראמפ. מדוע?
זה קשור לגסות הרוח של שניהם - של טראמפ, בכל הזדמנות אפשרית, ושל סג"ל, בחיקוי העלוב שלו את
סתיו שפיר בפאה כתומה. יש אנשים שלא אוהבים שגוזלים את כבשת הרש של גסות הרוח שלהם, ולשיטתם, מי שגוזל את זכותם להיות גס רוח ובוטה, הוא "משטרת הפוליטיקלי קורקט".
אבל כמו שיתכן שאדם פרנואיד הוא נרדף, גם גסי רוח כמו סג"ל יכולים לומר לעיתים דברי טעם: ואם נכנסים לעובי הנימוק שלו, מדוע הוא לא אוהב את תרבות הפוליטיקלי קורקט, חייבים להודות ש"יש משהו בדבריו", ושתרבות הפוליטיקלי קורקט הפכה גסת רוח בנסיונות ההשתקה שלה - כלפי מי שלא מדקלם את דפי הנקודות שלה באדיקות.