ג'ו ביידן עשוי להניח, שטוב שהעיר וושינגטון לצידו: זהו עולמו מאז נכנס לסנאט בתחילת שנות ה-70. אבל עובדה זו עלולה להיות נטל יותר מאשר נכס – מזהיר פיטר רות', עורך מדור הדעות של ניוזוויק. ביידן חי בבועה בעשרות השנים הללו, וספק אם הוא מבין מה האמריקני הממוצע מרגיש וחושב ועד כמה הוא מוכן לתת לממשלה לנהל את חייו.
לעומת זאת, אצבעו של דונלד טראמפ מונחת על הדופק האמריקני. הוועידה הרפובליקנית הבהירה זאת. מי שדיברו בעד כהונה שנייה של טראמפ היו מגוונים להפתיע. סיפוריהם התאמו לא רק לנרטיב של טראמפ, אלא גם לזה של ארה"ב וייצגו אומה שאזרחיה מיוצגים בצורה הטובה ביותר בידי מה שגורם להם להיות דומים זה לזה.
לעומת זאת, הדוברים בוועידה הדמוקרטית ציינו את המגדר, הגזע והמעמד הכלכלי כ"אמריקניות" שלהם. כמעט כולם אפיינו את עצמם כמשתייכים לקבוצה זו או אחרת בה לטענתם פגע טראמפ. היו להם ארבעה ימים כדי להציג את טראמפ כהתגלמות הרוע – והם עשו זאת. יש סקרים המלמדים שגישה זו נכשלה, ולטראמפ ושות' היו לאחר מכן ארבעה ימים לטעון את ההפך. יתרה מזאת: הדמוקרטים דיברו יותר על מדוע טראמפ רע לארה"ב מאשר על מדוע ביידן טוב עבורה. אך כאשר הקמפיין מתקרב לקו הגמר, אופיו של המועמד הופך למשני מבחינת רבים מן הבוחרים והם מתמקדים בנושאים שבמחלוקת.
רות' מציע לרפובליקנים לפרסם תשדירים נפרדים מאלו של טראמפ, בהם יסבירו מדוע הם מצביעים בעדו למרות מה שלא מוצא חן בעיניהם באישיותו ובהתנהגותו. מסר כזה – מה שטראמפ עושה פחות חשוב ממה שביידן-האריס יעשו לארה"ב בארבע השנים הבאות – צפוי לגייס לצידו של טראמפ את הקולות הצפים, וגם רפובליקנים ש"ערקו" ועדיין עשויים לחזור הביתה.
אותם קולות עשויים להכריע בהתאם לשני נושאים שהדמוקרטים לא דיברו עליהם בוועידתם: המהומות וסין. ביידן מתעקש לכנות את ההפגנות "שלוות" למרות שברור שהן ההפך מכך. הציבור האמריקני מבין שהמעורבים במהומות, אלו המשתלטים על מרכזי ערים ושדרישותיהם מאיימות על אזרחים שומרי חוק, הם כוח פוליטי שהדמוקרטים אינם יכולים להרשות לעצמם להעליב. דבריו של ביידן על "אלימות מיותרת" הם כמו אתרוג אחרי סוכות, ובאו רק לאחר שסוגיית המהומות החלה להשפיע על תוצאות הסקרים.
בה במידה, בעוד טראמפ הבטיח לנהוג בתקיפות כלפי סין, לא רק בסוגיית הסחר אלא גם בגלל אחריותה להתפשטות הקורונה בשל שקריה בתחילת המגיפה, ביידן ושות' נראים כמי שמוכנים לצאת במחול יד ביד עם הנשיא שי ג'ינפינג ולחזור מהר ככל האפשר לעסקים כרגיל עם סין. רות' צופה שהאמריקנים לא יקנו את זה – במיוחד כאשר נדמה שנכונותו של ביידן לשקול סגר נוסף נוגעת למדיניות מול סין יותר מכפי שהוא מוכן להודות.
המרוץ נעשה צמוד יותר. טראמפ עדיין יכול לנצח, משום שתאמינו או לא – כאשר מגיעים לנושאים המעסיקים את הבוחרים במדינות המפתח, הוא והם נמצאים באותו צד, מסכם רות'.