הסצינות הפואטיות ביותר הן לעיתים העוצמתיות ביותר. אישה צעירה רוקדת מול מדורה ולאחר מכן זורקת לתוכה את מטפחתה. אישה זקנה, שערה הלבן חשוף, צועדת במורד הרחוב ומנופפת במטפחתה על-רקע המילים "מוות לחמנאי". צעדי מחאה כאלו נגד השליט העליון של אירן ומשטרו, אשר החלו לפני שבועיים בעקבות רצח אישה בידי משטרת הדת בשל אי-עטיית החיג'אב כהלכה, התפשטו בעשרות ערים. זהו האיום המשמעותי ביותר על רודנות האייתולות מזה עשרות שנים, סבור אקונומיסט. הפיכות מוצתות לעיתים בידי מעשי גבורה של יחידים, כמו למשל האביב הערבי. בעשור האחרון מחו האירנים מספר פעמים נגד המשטר, אך ההפגנות הנרחבות דוכאו באכזריות. האם הפעם הנוכחית תהיה שונה? אי-אפשר לחזות, שכן אירן סגורה בפני התקשורת העולמית. אין ספק שהזעם נרחב מאשר בעבר. המחאה סוחפת צעירים וזקנים. משתתפים בה אירנים מכל חלקי המדינה, כולל כורדים ומיעוטים אחרים. עד כה נשים מפגינות את האומץ הרב ביותר. אבל אם הגברים יפעלו בצורה דומה, הפלתו של משטר הרשע – גם אם אינה נראית בטווח המיידי – ייתכן שתהיה בלתי נמנעת. חלקן המרכזי של הנשים במחאה הוא תופעה חדשה. הבדל נוסף הוא שהדרישות יותר דרמטיות. הצעירים מוחים יותר מאשר אי-פעם נגד שלטונם של כוהני הדת אפורי הזקן. ההכנסה לנפש צונחת מאז 2012 וחלקים נרחבים מהמדינה בת 85 מיליון התושבים שוקעים בעוני. האינפלציה גואה, נהרות מתייבשים, קרקעות חקלאיות מצהיבות. ההגירה היא הדרך היחידה לחיים סבירים הפתוחה בפני אירנים רבים. המשטר רקוב יותר מאשר אי-פעם. הוא להוט להאשים זרים בצרותיה של אירן, ואין ספק שהעיצומים שמובילה ארה"ב גובים מחיר כלכלי כבד, אבל המדכא הראשי של העם האירני הוא המשטר עצמו. הוא מוביל תיאוקרטיה מושחתת, בה חלקים ניכרים מן המשק מצויים בשליטת קצינים ואייתולות שמדיניותם – בימים הטובים ביותר שלה – נראית כמיועדת להפחיד משקיעים זרים. הקיצוניים שולטים בפרלמנט ועל הרפורמיסטים נאסר להתמודד בבחירות. לאחר עשרות שנים של מדיניות חוץ תוקפנית, אירן מבודדת. היא תומכת במיליציות בעירק ולבנון ובשליטים אכזריים בסוריה ותימן. היא מאיימת על מדינות המפרץ ודבקה בתוכנית גרעין המפחידה את ישראל ומערערת את יציבות האיזור. מו"מ הגרעין תקוע והנשיא ג'ו ביידן יטעה אם יושיט לאייתולות חבל הצלה בעיצומן של ההפגנות. שיהיה ברור, מדגיש אקונומיסט: המערב לא יכול לעשות הרבה כדי לעורר מרד, במיוחד בעת טלטלות בחלקים אחרים של העולם. העיצומים החלישו את המשטר, אך לא הצליחו להפיל אותו. מספיק נפט אירני דולף למדינות האדישות לעיצומים, ובראשן סין, וכך נמנעת קריסת המשק. העזרה החיונית ביותר שיכול המערב להעניק למפגינים האמיצים הוא להבטיח את המשך שירותי האינטרנט המאפשרים להם לעקוף את הצנזורה והמעקב. האירנים יצטרכו להיפטר בעצמם מהמשטר הרקוב שלהם. עד כה המחאות היו ספונטניות ובלתי מאורגנות. לא צץ מנהיג אפשרי. שינויים אמיתיים עשויים לנבוע משורות כוהני הדת שאינם שבעי רצון מן המצב, אך עד כה תרחיש זה לא התממש. ההפיכה הנוכחית עשויה להתפוגג, כמו קודמותיה. אבל יום אחד האירנים ישליכו לא רק את החיג'אבים אלא את אדוניהם, ויש לקוות שיהיה זה כמה שיותר בקרוב.