לאחר ההשקה הכאוטית של מסע הבחירות שלו למועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות, יצא מושל פלורידה, רון דה-סנטיס, לסיבוב הרבה יותר מסורתי במדינות ניו-המפשייר, אייווה ודרום קרוליינה. ניו-יורק טיימס מציג חמש תובנות לסיכום הסיור הראשון של דה-סנטיס.

תוקף את טראמפ – בערך

במשך חודשים נמנע דה-סנטיס מלתקוף את טראמפ; ימים אלו חלפו. "קטנוני" ו"ילדותי" כינה אותו. הביקורת של טראמפ עליו היא "ביזארית" ו"מגוחכת". אך הדברים לא נאמרו על הבמה לקהל, אלא מאחוריה לעיתונאים. את ביקורתו הפומבית הוא שומר לג'ו ביידן. לגבי טראמפ אומר דה-סנטיס, שהוא פשוט מגן על עצמו מפני מי שהוא עצמו נמנע במשך שנים מלחלוק עליו בפרהסיה. הטיימס מסביר, כי דה-סנטיס לא רוצה להסתכן בכך שירחיק מעליו את מי שיכולים לראות בו דמוי-טראמפ בלי כל הרעש והצלצולים.

מסר מרכזי: הגיל

דה-סנטיס קיים שלוש-ארבע עצרות ביום. הן לא סוערות כמו אלו של טראמפ, אך הן מלאות חיים והנוכחות מרשימה. כדי להפוך את ארה"ב כולה למצליחה כמו פלורידה, הוא אומר, יש צורך ב"נשיא אנרגטי וממושמע". המסר הזה יישמע הרבה, בהתחשב בשני המכשולים שבדרכו לבית הלבן: טראמפ בן ה-76 וביידן בן ב-80; דה-סנטיס הוא בן 44, ומדגיש שיוכל לכהן שתי קדנציות מלאות. כך יכול דה-סנטיס לבדל את עצמו מטראמפ (שכידוע מוגבל לעוד קדנציה אחת) מבלי להכעיס בהכרח את נאמניו. שתי קדנציות, מסביר דה-סנטיס, יתנו לו יותר אפשרויות למנות עוד שופטים שמרנים לבית המשפט העליון ולפרק את ה"דיפ סטייט". מצד שני, גם תומכיו מודים שהוא אינו נואם גדול, והטיעון בדבר "ממשל אנרגטי" נשמע מלאכותי כאשר הוא יוצא מפיו.

משווה את עצמו לצ'רצ'יל

דה-סנטיס מסכם במילה אחת את מה שלדעתו פגום בארה"ב: woke – המינוח הרפובליקני לעודף של תקינות פוליטית. לעיתים דה-סנטיס (קצין לשעבר בצי) מדבר על wokeness, אותט הוא מגדיר כ"מלחמה על האמת" ומשתמש במונחים צבאיים ישירים. לעיתים נדמה שהוא שואל מנאומו המפורסם של צ'רצ'יל: "נילחם ב-woke בחינוך. נילחם ב-woke בתאגידים. ונילחם ב-woke במסדרונות הקונגרס. לעולם לא ניכנע לכנופיית ה-woke". בנאום אחר דומה היה שהוא מצרף את אבני הבניין לחזון עקבי, המציג את ארה"ב כמדינה המותקפת מבפנים בידי ליברלים בלתי-נראים המבקשים לשנות את כל היבטי החיים בה. "הם כופים את האג'נדה שלהם דרך הממשל הפדרלי, דרך המגזר העסקי, דרך מערכת החינוך שלנו – הכל לטובתם ולרעתנו". דה-סנטיס מבטיח להשתמש בתוקפנות בכוח הנשיאותי כדי להחזיר את ארה"ב לערכים השמרניים, כפי שלדבריו עשה בפלורידה.

המגע עם הציבור: שגרתי

הן תומכיו והן מתנגדיו של דה-סנטיס הסתכלו מקרוב כיצד הוא מתמודד עם יסוד היסודות של הפוליטיקה: מגע עם הבוחרים. דה-סנטיס נראה לעיתים כמי שאינו מרגיש בנוח במצבים כאלה, והדמוקרטים וטראמפ כבר ירדו עליו בנושא זה. בשבוע שעבר נמנע דה-סנטיס מרגעים מוזרים, מסכם הטיימס. הוא הדגיש את היותו אב וסיפר סיפורים על משפחתו וילדיו; אחרי הנאומים הוא חצה את החבלים ושוחח עם מצביעים, הצטלם והעניק חתימות. הוא הגיב תמיד בהתלהבות כאשר מישהו בקהל סיפר שפעם התגורר בפלורידה. ייתכן שיהיה עליו לעשות יותר. בחלק מן האירועים הוא לא ענה על שאלות הקהל וספג ביקורת על כך; במקום זאת, באחת העצרות, הוא העיף לעבר הקהל כובעי בייסבול. מדינות הפריימריז המוקדמות מצריכות מיומנויות פוליטיות שונות מאלו שעבדו עבורו בפלורידה, שם פוליטיקאים מסתמכים במידה רבה על פרסומות בטלוויזיה.

תראו הרבה את קייסי דה-סנטיס

דה-סנטיס קוטע את נאומיו ומזמין את רעייתו קייסי לשאת דברים, והוא עומד מאחוריה מלא חיוכים. מקטעים אלו אינם חסרי תקדים אך גם אינם מקובלים בקמפיינים נשיאותיים, והם מלמדים על התפקיד החשוב של קייסי דה-סנטיס בקמפיין לאחר שמילאה תפקיד חשוב בעלייתו הפוליטית. אם הסיור הראשון מלמד משהו, היא עשויה להיות בת/בן הזוג הבולטת ביותר מאז ביל קלינטון ב-2008. על הבמה מספר דה-סנטיס את הסיפורים הרגילים שמטרתם לתת למועמדים פנים אנושיות ולהדגים את חיי המשפחה שלהם, כולל למשל המקרה בו שלושת ילדיהם קישטו את שולחן האוכל במעון המושל. אבל קייסי דה-סנטיס היא ממש לא רק בידור קל. נאומיה בני חמש הדקות מיועדים להציג את בעלה (אותו היא נוהגת לכנות "המושל") כמנהיג סמכותי והחלטי, המסוגל לייבש את הביצה בוושינגטון. "לכל אורך ההיסטוריה, עם כל ההתקפות של התקשורת והשמאל, הוא מעולם לא השתנה", אמרה. "הוא מעולם לא נסוג, הוא מעולם לא התקפל. הוא לעולם אינו לוקח את המסלול בו ההתנגדות היא המועטה ביותר".