קווי המתאר של אירופה החדשה הולכים ומעוצבים, הודות לפלישה הרוסית לאוקראינה. בצפון ובמזרח מצטרפות פינלנד ושבדיה לנאט"ו. האיחוד האירופי העניק לאוקראינה ומולדובה מעמד של "מועמדות לחברות". מנהיגי גרמניה וצרפת מנסים להבין מה המשמעות של כל זה לארצותיהם וליכולתם להתגבר על חילוקי דעות ביניהם. לפחות מבחינה סמלית, הברית הצרפתית-גרמנית יוצאת לדרך חדשה. השבוע אירח אולף שולץ את עמנואל מקרון ברובע מגוריו, פוטסדאם. השניים טיילו במקום היפהפה וסעדו במשך שלוש שעות. אקונומיסט מסביר, שזהו ניסיון לשים מאחוריהם תקופה של קשיים; מקרון יקיים ביקור ממלכתי מלא בחודש הבא, הראשון מסוגו מזה 23 שנים. לכל אחת משתי המדינות יש אתגרים משמעותיים. המלחמה זעזעה את יסודות המודל הכלכלי הבתר-מלחמתי של גרמניה, אשר התבסס על אנרגיה זולה מרוסיה וייצוא לסין. כעת היא נגמלה מהגז הרוסי, מספקת בנדיבות נשק לאוקראינה ועומדת להשקיע 100 מיליארד אירו בהתחמשותה. השינוי בצרפת פחות ניכר לעין אך לא פחות משמעותי. היא אינה מוטת ייצוא כמו גרמניה ויש לה אנרגיה גרעינית; פריז חושבת מחדש על הגבולות, הבריתות והביטחון ביבשת. באופן מסורתי צרפת אינה נלהבת להרחיב את האיחוד האירופי והתיייחסה אל מדינות מרכז אירופה ומזרחה כחברות זוטרות בו. אבל הפלישה הרוסית גרמה לשינוי מבני. צרפת תומכת כעת בהתרחבות האיחוד, ובחודש שעבר אף הפתיע מקרון בהכריזו שזו צריכה להתממש "מהר ככל האפשר. השאלה איננה האם נגדל אלא איך". הצהרות אלו נועדו להרגיע את מי שחשש, שרעיון הקהילה האירופית הפוליטית המורחבת של מקרון, מיועד למעשה לבלום את התפשטות האיחוד. מטרתה של קהילה זו היא לכנס פעמיים בשנה את מדינות היבשת, מבריטניה עד גאורגיה. הכנס השנתי של הקבוצה התקיים בשבוע שעבר במולדובה – 20 ק"מ מהגבול האוקראיני. ולדימיר זלנסקי נכח בו והיה זה מפגן של אחדות לצידה של ארצו, כמו גם עידוד למארחת. צרפת סבורה כעת, שגבולות האיחוד צריכים להתרחב מזרחה, עד לשערי רוסיה. שינוי צרפתי שני נוגע לביטחון, ממשיך אקונומיסט. מקרון רוצה שאירופה תהיה תלויה יותר בעצמה ופחות בארה"ב, במיוחד לקראת הבחירות שם ב-2024. עמיתיו חוששים שהדיבור על כך יפגע בערבותה של ארה"ב לביטחון היבשת. אבל המציאות הגיאו-פוליטית החדשה גורמת לצרפת להיות יותר ניצית. מקרון קרא להעניק לאוקראינה בחודש הבא, בפסגת נאט"ו בווילנה, מסלול לחברות בברית. זהו אותו מנהיג שרק לפני ארבע שנים טען שהיא מצויה ב"מוות מוחי". פריז מובילה כעת שיחות רציניות על הדרך להעניק לאוקראינה ערבויות ביטחוניות משמעותיות ואמינות. דרכן של גרמניה וצרפת לעצב את אירופה החדשה ולהסתגל אליה איננה נטולת קשיים. הראשונה פועלת בצורה טקטית וזהירה, השנייה – בצורה גרנדיוזית ונוטלת סיכונים. הן מקיימות שיחות קשוחות על כללים חדשים לעבודת האיחוד האירופי כהקדמה להתרחבותו. יש חילוקי דעות בנוגע לאנרגיה גרעינית, רכש ביטחוני וכללים פיסקליים. גרמניה, כמו ארה"ב, עודנה זהירה בנוגע לאוקראינה ונאט"ו; צרפת מתוסכלת מן הבלבול והאיטיות של ממשלת שולץ. המלחמה באוקראינה לימדה את האירופים שהארגון שלהם, בכל צורה שהיא, הוא הרבה יותר נרחב מאשר הקשר בין פריז וברלין. כעת גרמניה מקדישה פחות זמן לקיטורים על צרפת, בעוד האחרונה להוטה מתמיד להדק עם קשריה עם חברות אחרות באיחוד. ועדיין, אפשר לעשות מעט מאוד בלי הסכמתן של השתיים, ככלל, הן חלוקות ברוב הנושאים, אך שותפות לנכונות להתגבר על הקשיים. יכולתן לעשות זאת תהיה חיונית להגדרת צורתה של אירופה החדשה.