היסטוריונים של תעמולה מכירים את תפיסת "השקר הגדול": טענה כה קיצונית שלבסוף רבים מאמצים אותה, כי הם אינם יכולים להאמין שבעלי סמכות ימציאו משהו כה בלתי סביר. לפעמים נדמה שצריך גם את "ההונאה הגדולה", כותב חתן פרס נובל לכלכלה, פרופ' פול קרוגמן, בניו-יורק טיימס: הצעות כה מושחתות, כה מיועדות בבירור לטובתם של בודדים על חשבון כל האחרים, עד שבוחרים לא יכולים להאמין שפוליטיקאים רציניים מציעים אותן.
דוגמה לכך: הזיקה שיצרו הרפובליקנים בבית הנבחרים בין אישור הסיוע לישראל לבין קיצוץ בתקציב רשות המיסים (IRS) שנועד להכביד את הנטל על העשירים. זו אמורה הייתה להיות שערורייה רבתי, אך קרוגמן משער שבוחרים רבים לא יאמינו שמנהיגי הרפובליקנים יעשו משהו כה מרושע עד כדי קריקטורה.
קצת היסטוריה. אחרי 9/11 העבירו הרפובליקנים בבית הנבחרים חוק לקיצוץ מס החברות. כאשר יועצים פוליטיים ניסו להסביר את החוק לקבוצות מיקוד, הללו סירבו להאמין למשמע אוזניהם. לאחר עשור אימץ מיט רומני את תוכנית התקציב של פול ריאן, אשר קראה לקיצוץ במס לעשירים – ושוב סירבה קבוצת מיקוד להאמין. הצעד האחרון גרוע עוד יותר: ליטול את הביטחון הלאומי כבן ערובה, בדרישה להקל על העשירים להפר את החוק?
קרוגמן גם בוחן את הצעד לגופו. ראשית, הרעיון שקיצוץ בתקציב ה-IRS יעזור לממן את הסיוע לישראל, הוא שגוי מיסודו. בארה"ב יש "פער מס" עצום – חובות מס שאינם נפרעים, בעיקר של עשירים המפחיתים בדיווח הכנסותיהם, והם יכולים לעשות זאת כי ל-IRS אין אמצעים לאכוף את החוק במלואו. לכן, קיצוץ בתקציב הרשות יגדיל את הגרעון – כפי שאישר משרד התקציבים של הקונגרס.
הרפובליקנים טוענים, כי קיצוצי מס עושים נפלאות לכלכלה ואולי מממנים את עצמם. אין ראיות של ממש לכך, אבל קיצוץ בתקציב ה-IRS הוא סוג של קיצוץ במס – אז האם אפשר להעלות את אותה טענה? לא ומכמה סיבות, טוען קרוגמן. ראשית, גם אם מאמינים (בטעות) שמיסים נמוכים מעודדים יזמות, סיוע לעשיר להתחמק ממס אינו קשור ליזמות. שנית, אפשרות להתחמק ממס אינה מסייעת בצורה שווה לכל העסקים, אלא פועלת לטובת פעולות בלתי יצרניות בהן ההפרות קלות יחסית, כמו למשל ספקולציות בנדל"ן.
לקיצוץ בתקציב ה-IRS עלולות להיות השלכות נוספות. ככל שארה"ב הופכת להיות יותר לחברה המתגמלת התחמקות ממחויבויות פיננסיות – גדלה ההסתברות שמי שאינם מרמים במיסים ירגישו שהם פראיירים והנזק יהיה עצום. אבל תת-תקציב ל-IRS הוא מטרה רפובליקנית ותיקה; החידוש הוא בנכונותם לקדם אותה באמצעות פגיעה בביטחון הלאומי.
לא ברור מהיכן באה המטרה הזאת. קרוגמן מצטט את ההיסטוריון ריק פרלשטיין, אשר הצביע על זיקה ארוכה בין תיאוריות קונספירציה ימניות לבין הונאות פיננסיות. כך למשל: שדרן הרדיו הימני-קיצוני אלכס ג'ונס, אשר טען שהטבח בתלמידי בית הספר סנדי הוק היה תרמית שמאלנית, עשה את הונו ממכירת מוצרי דיאטה מפוקפקים. כעת בעלי תיאוריות אלו שולטים למעשה במפלגה הרפובליקנית, ואך הגיוני שהם ינסו לנצל זאת כדי לפגוע באמצעים המיועדים למאבק ברמאים ונוכלים. כן, זה באמת קורה.