"נציגים רעים נבחרים על-ידי אזרחים טובים שאינם מצביעים בבחירות". (ג'ורג' ג'ו נתן)
"הבחירות מוכרעות על-ידי גברים ונשים בעיקר, משום שרוב האנשים מצביעים כנגד מישהו יותר מאשר בעד מישהו". (פרנקלין פ. אדמס)
לדחות או לא לדחות: בשאלה זו התלבטו והתווכחו, רבים מן הציבור, ובמיוחד נהנו מהוויכוח מצדדי נתניהו ומתנגדיו. כמובן, שמתנגדים קפצו על "סיפורי שרה" כמוצא שלל פוליטי רב, ההוצאות המנופחות, בקבוקים, רהיטי קיסריה, התספורות והספרים ולעומת הסרטון על הבית המוזנח והדולף של המעון הרשמי.
העובדה שמני נפתלי - אב הבית שנראה יותר כאח הבית או המאבטח, מזגזג בתלונותיו לפי הצורך, לא הפריע לתוקפים ומבקרים.
העובדה שמסר תצהיר בבית דין לעבודה הסותר את המניע שלו להתפטרות בעדות במשטרה, ושהעדות שלו, לפי יודעי דבר שהודלפו, מלאה בסתירות, לא הרתיעה את הפוליטיקאים לרכוב על סוס הבחירות ולדרוש חקירה עכשיו.
העובדה שידועה היטב לכל עו"ד שעוסק בתחום, כי מגישי תביעות על פיטורין, התנהגות לא נאותה, הגובלת בהתעללות בעובדים, "מנפחים", לרוב את התביעה בסיפורים שאין להם בסיס, אבל יש להם קונים בציבור ואולי יצליחו לעבוד על השופטים, נושא זה ידוע ומוכר בין המשפטנים.
התוצאה ברוב המקרים, ככל שאתה מנפח את הסיפור יותר, כך אתה משיג בדרך-כלל פחות - אם בכלל.
כי פעמים רבות - מרוב עצים השופט לא רואה את היער והאמת שבסיפור, למרות שהוא נמצא שם, אבל כשיש לך עיניים גדולות, אתה משיג את ההפך, אם בכלל.
אז מה היה לנו:
1. פרשת החשמלאי בקיסריה.
2. פרשת רהיטי הגן - בקיסריה.
3. הוצאות הבית המנופחות.
4. השיפוץ בבית הפרטי בקיסריה.
5. מחזור הבקבוקים.
כאשר היועץ מחליט, כי לנתניהו אישית אין כל קשר לפרשיות אלו, הדבר למעשה מוציא את הרוח ממפרשי החקירה.
מהות החקירה: כשמסתכלים אוביקטיבית, מי שיכול כמובן, על נושאי החקירה שפורטו לעיל, שואל את עצמו, האם זה לא יכול לחכות אחרי הבחירות? מה הבהלה, מה הדחיפות בחקירות, חשבוניות, מלפני שנתיים, ופעילות אחראי על בית ראש
ממשלה, שלא יכול לחכות אחרי הבחירות. אלא אם חוששים ויש כאלה, שהרהיטים והבקבוקים יברחו לחו"ל אחרי הבחירות.
חקירות ראשי ממשלה ונשיאים: יש ויכוח בציבור, האם כדאי לאמץ את המודל הצרפתי למשל, האומר שראשי ממשלה ונשיאים, לא יחקרו בזמן הקדנציה שלהם, אלא לאחר סיום תפקידם הרשמי. בארץ אנו דוגלים, בחקירה פלילית של נושאי תפקידים קרוב להתגלותם וביצועם, כדי למנוע מהם להמשיך ולכהן ולהעמיק את חטאיהם כלפי הציבור. אבל בכל החלטה מעין זו, יש לפעול בזהירות, במידתיות ובשיקול דעת ציבורי. יש עבירות שדורשות טיפול ומענה, מיידי ומהיר, ויש חקירות נוסח רהיטים ובקבוקים שיכולים לחכות עד אחרי.
לסיכום: החלטת היועץ המשפטי, עומדת בקריטריונים החיוביים של היגיון משפטי, מוסרי וחברתי, בתקופה רגישה של בחירות שחייבות להיות מרוכזות בנושאים העיקריים של החברה ולא בזוטי דבר.
ברגע האחרון:
1. אישתו של בוז'י, מיכל הרצוג, עו"ד, היא אישה נאה, נחמדה, רצינית וחביבה, אך כמובן לא אוביקטיבית. חבל שבראיון שנתנה לעיתון ידיעות, נסחפה בטרנד השגוי שפשה בציבור מסוים, שנתניהו כשל בנושא הגרעין האירני והוא ה"אשם" שאירן היא על סף מעצמה גרעינית. אין טעות גסה מזו, ואין עלילה חלולה מכך בפוליטיקה.
2. ראש המוסד ואחריו ראש השב"כ (שניהם לשעבר), משתלחים בנתניהו ותוקפים אותו, בנוסח של ירי על כוחותינו, ומה יקרה אם שניהם טועים או מטעים, למי הם יתנו את הדין, לעצמם אחד מול השני. לעומתם, אם ביבי טועה ומטעה, יתן דין וחשבון לציבור שבחר בו ובכל הקשור למהלכי מדיניות ופוליטיקה בינלאומית. יש לביבי וממשלתו יתרון גדול על שני אנשי ביטחון, אולי קצת ממורמרים ואולי קצת מתוסכלים.
