דומה כי איש לא שיער עד לאן יתגלגלו הדי דבריו של ראש הממשלה ביום הבחירות בעניין ההצבעה ההמונית של ערביי ישראל. האמירה המדרבנת שהופנתה אל אלו מבין מצביעי הליכוד שנתפסו לאדישות וזממו להישאר בבתיהם, בעוד הסנטימנט בקרב המצביעים הנמנים עם מחנה השמאל ובכלל זה תומכי הרשימה הערבית המשותפת מצוי בשיאו, הועברה בכלל באמצעות רשת ה"פייסבוק", ולא באמצעי שידור מרכזיים.
ייתכן כי פנייתו האלרמיסטית משהו של
בנימין נתניהו אל בוחריו הפוטנציאליים הייתה נמוגה מאליה, ללא תשומת לב תקשורתית, אלמלא נרתם כתב חרוץ מדי בערוץ רדיו ציבורי להציף את העניין במתכונת של "BREAKING NEWS" בלווית פרשנות שאינה חשודה כאוביקטיבית, באופן שהוביל את הדברים אל מחוזות המשיקים להיבט גזעני. יתר על כן, לשידור צורף פרשן משפטי שלא חסך שבט לשונו בהוקעת הדברים עד כדי רמיזה כי נחצו כאן קווים אדומים.
מתן התהודה לדברים - גם אם אלה אינם חפים מחוסר רגישות, סביר שהם שוכנים בתוככי התחום האפור של הלגיטימיות - ראוי שיעורר מחשבות באשר למניע שעמד מאחורי הלהיטות למנף ב"תופים ובמחולות" את דברי ראש הממשלה, שכאמור, מלכתחילה נועדו לציבור בוחריו ונאמרו באכסניה מסוימת המתקשרת עם צאן מרעיתו.
למיטב שיפוטי, לו היה מישהו נדרש לניתוח טקסטואלי של הדברים, ספק אם "כדור השלג" היה נסחף עד תוככי "הבית הלבן" בוושינגטון. ובכן, מה אמר ראש הממשלה: "שלטון הימין בסכנה. המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות אל הקלפי. עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים".
א. שלטון הימין בסכנה - זו הייתה הערכה מובילה בדעת הקהל כפי שהשתקפה מהסקרים עד הרגע האחרון.
ב. המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות אל הקלפי - זוהי תובנה מדיוחים על-אודות מוטיבציה גבוהה להצבעה בקרב ציבור ערביי ישראל.
ג. עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים - גם כאן, הדבר משקף רושם של הצבעה כמותית המומרצת על-ידי גורמי שמאל.
האם יש בדברים משום פגיעה בעלת גוון גזעני? האם יש בכך משום הסתה? ספק גדול, אם בכלל. ראש הממשלה לא קרא לערבים לא להצביע, אלא דרבן את תומכי הימין לאזן את ההתלהבות בצד הערבי. מה לא דמוקרטי בכך?
ראוי לציין כי תגובתו הספונטנית של ח"כ
אחמד טיבי לדברי ראש הממשלה הייתה רציונלית משהו, כך אמר: "נתניהו בפאניקה. הוא מסית נגד המצביעים הערביים שמנצלים את זכותם הטבעית והדמוקרטית ככל אזרח. נתניהו והליכוד מפחדים ולכן אני קורא לציבור הערבי לצאת לקלפי עוד ועוד כדי שביבי ימשיך להיות בפאניקה. השינוי בפתח". במשתמע, דברי נתניהו היו גם בבחינת "הרמה להנחתה" בראיית מנהיגי הציבור הערבי.
נזכרתי בציטוט מתוך הספר "הנסיך הקטן" של אנטואן דה סנט-אכזופרי, "הדיבור הוא מקור כל אי-הבנה". האמת חייבת להאמר, הכתב החרוץ של תחנת הרדיו הציבורית אשר עט על דברי נתניהו כמוצא שלל רב, לא הבריק בהבנת הנקרא אלא הצטיין בטינה לראש הממשלה.
הגם שמן הדין היה שראש הממשלה יפעל לפי הכלל - המטרה מקדשת את האמצעים, אך לא כל האמצעים מקדשים את המטרה, בשל העיסוק בעצב רגיש בחברה הישראלית השסועה, הרי שמי שנושא באחריות לבומרנג הכבד שניחת עלינו הוא דווקא זה שמינף את הסוגיה ושדרג אותה מאכסניה מינורית למרכז הבמה העולמית. שמא הגיעה העת לריסון עצמי אצל מובילי דעה בכלי התקשורת הישראלית?
