בזמנו, השופט רבינוביץ פנה למפקדה-דאז של היחידה המרכזית ללחימה בפשיעה חמורה, מי שפרש בינתיים לחיים פרטיים, בגלל שנדמה היה לו שעורך-דין מסוים מנסה להלך עליו אימים בקשר לבנייה ללא היתר-כדין. הטענה הייתה שהשופט רבינוביץ ביצע-כביכול, שנים לא-מעטות קודם לכן, בהיותו עורך-דין, עבירה על חוקי התכנון והבנייה. היה מדובר אז בסך הכול בהרחבה של חלון הפונה לים בדירה - אבל אותו עורך-דין ביקש לנצל את העניין לטובתו.
את מספר הטלפון מסר לשופט רבינוביץ קצין-הביטחון של הנהלת בתי-המשפט.
המפקד-דאז של היחידה המרכזית ללחימה בפשיעה חמורה לא התרשם כל-כך ממה שסיפר לו השופט רבינוביץ. הוא שלח חוקר, כדי שזה יגבה עדות מעורך-הדין המאיים-כביכול ומיהר אחר-כך לסגור את תיק-החקירה . התרשמותו הייתה שהשופט רבינוביץ קצת מגזים - ושהוא רואה צל הרים כהרים.
אבל הפעם הדברים היו שונים.
המפקד הנוכחי של היחידה, בדרגת סגן-ניצב, שאותו חיפש השופט רבינוביץ, לא נמצא במשרדו. השופט רבינוביץ השאיר למזכירה התורנית הודעה עם מספר הטלפון-הנייד שלו.
הוא ידע שיש ציטוט על קו-הטלפון הזה.
הוא התיישב ליד אחד משולחנות-העץ והזמין לעצמו כוס-תה. כלבו רבץ לרגליו - ושתה להנאתו מצלוחית המים שהונחה לפניו. רק אחד מן היושבים במקום זיהה אותו - והוא ניגש אליו כדי לברכו. השופט רבינוביץ פטר אותו במנוד ראש מבלי להושיט לו את ידו.
הוא העריך שתוך זמן-קצר ביותר יתקשרו אליו בחזרה. הוא גם ציפה למפגש עם אשתו-לשעבר. מפגש זה תואם באמצעות טלפון שאת מספרו לא ידעו ביחידה הסמויה. זה היה מסוג הטלפונים שנרכשים - ונזרקים לאחר זמן-מה.
על מעורבותה של יעלה, אשתו של מרציאנו, הוא לא ידע, לפי שעה, דבר, וגם לא על כך שהיא תגיע לדירתו בהמשך הלילה.
זהבה בן-שלום לא מסרה לו שהיא תגיע לדירתו ביחד עם אישה נוספת.
השופט רבינוביץ גם לא ידע, שבעת הפגישה שלו עם דני, עקבו אחריה שלושה זוגות עיניים. זוג אחד, היה של החוקר הפרטי שעבד בשירותו של דני.
מיד לאחר סיום הפגישה הם עמדו להיפגש בתוך החניון ששם חנתה מכוניתו של דני. באותו מקום, הרחק מעיניהם הבולשות של העוקבים האחרים, דני ביקש להתבונן בצילומי-הסטיל שהלה ערך במהלך המפגש. בניגוד לנוהגו במשך שנים, דני רק התבונן בתמונות. הוא לא ביקש לקבל אותן לרשותו.
דני השאיר, למעשה, ראיות מפלילות כנגדו בידי אחר. חוסר-זהירות זה היה מאוד לא אופייני לו - והוא העיד על מצב נפשי מאוד רעוע.
הוא אף השאיר בידי החוקר הפרטי את הקלטת שתיעדה את השיחה. דני ביקש ממנו למסור אותה, לאחר קבלת אור-ירוק ממנו, למתמללת המקצועית שעבדה עימו במשך הרבה שנים. הוא סמך עליה במאה אחוז. היא הייתה מאוד דיסקרטית. אף פעם לא דלף ממנה משהו לגורמים זרים. דני תמיד קיבל את פירות עבודת-התמלול שלה בזמן. התמלילים היו תמיד מאוד מדויקים. לא קרה אפילו פעם אחת שהמשטרה או הפרקליטות הצליחו למצוא בהם דופי.
במשטרה הכירו, כמובן, את שמה של המתמללת, אלמנת-צה"ל כבת חמישים, ואת כל שאר הפרטים שלה. בעלה נהרג בהיתקלות בגבול לבנון בעת שירותו במילואים - והותיר אותה עם שני ילדים קטנים. במשך שנים היא התמודדה עם מצוקות כלכליות - ועם בדידות מייסרת.
רק משבגרו ילדיה, היא מצאה לעצמה בן-זוג.
היא הופיעה, לא פעם, בבית המשפט כדי להעיד מטעמו של דני על הדיוק שבתמלול שלה - ועל האופן שבו היא ערכה אותו.
במשטרה גם הכירו את החוקר הפרטי.
לא היה לו שם טוב במיוחד. בזמנו הוא סולק מהמשטרה בעקבות חקירה של מח"ש, המחלקה לחקירות שוטרים, הפועלת ליד פרקליטות המדינה. זו, נפתחה לאחר שחשודה שהוא חקר התלוננה שהוא ניסה לסחוט ממנה 'מציצה' תמורת שחרורה בערבות.
החוקר הפרטי הכחיש את מה שנטען נגדו. לטענתו, היה מדובר במעין-נקמה על חריצותו -ועל מעצרו של החבר שלה.
במחלקה לחקירות שוטרים הציעו לו לפרוש או לעמוד לדין משמעתי. החוקר הפרטי בחר לפרוש ולקבל את מלא הזכויות המגיעות לשוטר לאחר עשר שנות-שירות.
היחידה המרכזית ללחימה בפשיעה חמורה אמורה הייתה, בנסיבות רגילות, לפנות אל החוקר הפרטי כדי לקבל ממנו את מה שנשמר עבור דני. לא באותו הערב, כמובן, אלא סמוך מאוד לאחר מכן, כדי שלא להשאיר שום דבר ליד המקרה.
הדברים לא נעשו. החוקר הפרטי גם לא נתבקש למסור עדות; גם לא המתמללת.
במטה הארצי מאוד כעסו. המפכ"ל ביקש להדיח על אתר את מפקדה של היחידה, מי שהיה 'שבוי', ככל שאפשר היה להניח, בידי גורמים עבריינים.
למעשה, במטה ארצי חשדו עוד קודם לכן במפקד של היחידה המרכזית ללחימה בפשיעה חמורה, ולכן הוא נוטרל במובנים רבים מכל אינפורמציה רלוונטית.
זאת גם הסיבה שלא היחידה שלו טיפלה במעקבים אחר התנהלות כל הגורמים בניסיון-הסחיטה מן השופט רבינוביץ - ובשאר המטלות שהוטלו על היחידה הסמויה שבפיקודו של יואל בן-שטרית
בימים שלאחר סיום הפרשה, בניתוחים לאחור שנעשו, הבינו במטה הארצי, למגינת-לב כל הנוגעים בדבר, שהעובדה שלא היו בידיהם תמלילי-השיחה בין דני לבין השופט רבינוביץ אילצה את המפכ"ל לסיים את תרגיל העוקץ שהוא הגה לא כפי שהוא רצה, אם כי בתמלילים עצמם, ככל שאפשר היה לשער, לא הייתה הסכמה מפורשת של השופט רבינוביץ לעשות את מה שהוא התבקש לעשות.
הם כללו בעיקר הפצרות של דני.
כך או כך, המפכ"ל התקשה להתמודד את המחדל הזה בעת שהוא מסר את עדותו בפני הוועדה המיוחדת שבראשה עמד הנשיא-לשעבר של בית המשפט העליון.
ההסבר היחיד שהוא יכול היה לתת היה קשור בקריסה של מפקד היחידה המרכזית ללחימה בפשיעה חמורה. אבל לא היה די בהסבר זה.
ההתרשלות הייתה גם של היחידה הסמויה - והיא לא הייתה היחידה בפרשה זאת.
אנשיה לא השכילו לתעד כראוי את המפגש בכיכר דיזנגוף - ואת הדברים שנאמרו במהלכו.
