איילת סביון היא מנהלת דסק אירן במכון המחקר ממר"י, מכון לחקר התקשורת של המזרח התיכון. לאור ההתפתחויות האחרונות בנושא האירני קיימנו איתה ראיון כדי שתעשה לנו קצת סדר בכל הבלגן.
"אנחנו מכון שעוקב אחרי התקשורת המזרח תיכונית, הערבית וגם האירנית. אנחנו מכינים תרגומים וניתוחים של הסוגיות החשובות שמעידות על החיים במזרח התיכון. אנחנו מתמקדים בעיתונות ובתקשורת. בין אם מדובר בעיתונים ובאתרים של בכירים כגון אנשים במערכת הפוליטית, האייתולות ואנשים בעלי חשיבות ברמה הציבורית. בנוסף, אנחנו מפרסמים קטעי טלוויזיה שנוגעים לסוגיות חשובות. למשל, זכויות אדם, היחס לארצות הברית, היחס לישראל וסוגיות שונות נוספות".
מה לגבי המצב של אירן, האם אתם יודעים עד כמה אירן קרובה לנשק גרעיני?
"יש את ההצהרה של הנשיא קרי בסנאט. הוא טען שאירן קרובה מרחק של כחודשיים לגרעין. אירן כבר מוגדרת כמדינה סף-גרעינית. דבר זה אומר שלאירן יש את מעגל הדלק הגרעיני. זה אומר שהם קרובים מרחק של מספר חודשים מועט מפצצה גרעינית".
כרגע אנחנו עדים להצהרות סותרות מטהרן ומוושינגטון, האם נראה שהם יגיעו להסכמה?
"קיים סוג מסוים של הלך רוח בעקבות המהלך האמריקני. אבל, למעשה לא הושג הסכם. אין הבנות בהרבה מאוד נושאים. יש לציין שהאמריקנים הוציאו מסמך מטעמם והאירנים הוציאו גם מסמך משלהם. לפי האופן שבו הממשל האירני צייץ בטוויטר לאחר ההסכם, יש מחלוקת ולא רק בנושא הסנקציות. אלא גם בנושאים אחרים כמו אופן הפיקוח וכור המים הכבדים באראק. בנוסף, הנציג האירני קרא בטוויטר למסמך האמריקני 'ספין תקשורתי'".
האם מתקן המים הכבדים באראק משמעותי לגרעין האירני?
"בוודאי. הוא מרכיב מהותי בתהליך הפיכתה של מדינה למדינה גרעינית. בעולם כמעט ואין לו שימוש אזרחי. מסובך יותר להפיק אנרגיה גרעינית לצרכים אזרחיים בכור מים כבדים במסלול פלוטגני. האירנים לא ויתרו על כור המים באראק. לפי המסמך האירני, כמות הפקת הפלוטוניום תהיה נמוכה יותר אבל רמת היעילות של המתקן תגבר. לפיהם, המתקן דווקא ישודרג בעזרה מערבית. שוב, יש הבדלי גרסאות בין אירן לארצות הברית".
האם האמריקנים יצליחו לכפות על אירן פיקוח הדוק, כפי שהם מצהירים? איך זה מתקבל במשטר?
"באופן קבוע האמריקנים הם אלה שנסוגים מהעמדות שלהם לעומת האירנים. המשא-ומתן מתנהל באופן דו-צדדי לחלוטין, ארצות הברית מול אירן. כינוס המעצמות 5+1 מטרתו לאשר ולקבל החלטות בקונצנזוס. יש לציין כי האירנים לא זזו אפילו סנטימטר מעמדותיהם. המנהיג חמינאי הצהיר כי הוא מסרב לביקורי פתע ופיקוח ייחודי וצמוד מצד האמריקנים בתקופת ההסכם. יש לציין שהפיקוח על הפעילות של אירן מתבקש, עקב ההפרות שלה בעבר את החלטות מועצת הביטחון".
אז מה פשר ההצהרות של האמריקנים שההסכם הולך להיות הסכם טוב?
"יש שני ניירות. לא הוחלט שום דבר. לא הגיעו להסכמים, זו רק הצהרה משותפת".
כרגע אנחנו שומעים שהאזרחים באירן מאוד סובלים, אבל האם המשטר באמת נפגע מהסנקציות?
"הסנקציות הכלכליות הן שהביאו את אירן לשולחן המשא-ומתן. המצב שלהם היה בכי רע עד לפני כשנה וחצי. בנוסף לכך, יש לנו אף קליפ של רפסנג'אני שהוא בכיר ביותר במשטר והוא זה שדרש מחמינאי, המנהיג העליון, לדבר עם האמריקנים. יש לציין שהאמריקנים אותתו עוד מתחילת כהונתו הראשונה של אובמה שבכוונתם לדבר עם האירנים ואף להכיר בטכנולוגיה גרעינית מסוימת שתהיה בידי אירן. בניגוד לאופן שבו האמריקנים מציגים העניין, הרצון לפתור את נושא הגרעין התחיל הרבה לפני שהנשיא רוחאני נבחר".
האם בעקבות הבדלי הגרסאות, ההסכם עלול להתבטל?
"אנחנו בכלל לא מדברים על הסכם. אנחנו מדברים על גרסאות שונות של המשא-ומתן. בדרך כלל, האירנים נוטים יותר לאמת. אם יתברר שהגרסה האירנית נכונה, המצב מדאיג".
האם דרך המשא-ומתן אפשר יהיה למנוע את ההתחמשות הצבאית של אירן ולהפסיק את תמיכתה בארגוני הטרור נגד ישראל?
"האירנים הבהירו בצורה חד-משעמית שהנושא הוא לא חלק מתחום המשא-ומתן. בנוסף לכך, גם הנשיא אובמה אמר שהוא לא מוכן לדרישה הזו. לטענתו, לא ראוי ולא נכון לכפות דבר כזה משום שההסכם היה נכשל מלכתחילה".
ומה לגבי החומר המועשר?
"ההערכות הן כי מדובר על בין 8 ל-10 טונות של אורניום מועשר ברמה נמוכה. לפי הגרסה האירנית החומר יישאר באירן. יתרה מזאת, לטענתם הם יוכלו לסחור בו עם מדינות אחרות ואף להשתמש בו. לעומת זאת, לפי הגרסה האמריקנית, אירן אמורה להישאר רק עם 300 ק"ג של החומר המועשר. לדבר הזה אין שחר בגרסה האירנית וגם לא בעמדות של כל הבכירים האירנים שנוגעים למשא-ומתן".
אז למה להאמין להם הפעם?
"צריך לשאול את האמריקנים. בדרך כלל מתברר שהאירנים קרובים יותר אל האמת מאשר לאמריקנים. לפעמים, להאמין זה עניין של רצון פוליטי".
האם מתחילה מגמת התמתנות בקרב המשטר האירני בעקבות המשא-ומתן? מה לגבי הכתבת הישראלית שביקרה באירן לפני מספר חודשים?
"אני חושבת שהביקור של הכתבת הישראלית לא בא עקב היותה ישראלית, אלא בתוך חלק ממשלחת מערבית. אנחנו רואים בתוך אירן שיש שני זרמים עיקריים: השמרניים והפרגמטיים. מי שמנהיג את הזרם השני הוא רוחאני ורפסנג'אני. המתח בין הזרמים מאוד ניכר. הממשלה בהנהגת רוחאני מנסה לעשות מחוות שונות כלפי המערב. יכול מאוד להיות שהביקור של העיתונאים המערביים הוא חלק מהעניין. יש לציין שהנאום של אובמה שודר ללא הפרעה בתקשורת האירנית. אבל, המתח קיים. המנהיג העליון, חמינאי, קרא לצוות המשא-ומתן לא להאמין לאמריקנים".
האם האירנים פוחדים ממרד אזרחי?
"כן, בוודאי. הם פוחדים מחזרתם של אירועי 2009 - אירועי 'האביב הערבי'. לפי טענת השלטון מי שהובילו את המחאה נגד המשטר היה מיר-חוסיין ראש הממשלה לשעבר, וראש המג'לס מהדי כרובי. מאז 2011 שניהם נתונים למעצר בית. זה גזר דינם. כנראה הם לא ישוחררו בעתיד הקרוב. כל אשמתם הייתה שעודדו גורמים מבחוץ להפיל את המשטר. החשש ממרד מלווה את המשטר האירני. כל המערכת הצבאית באירן עומדת על המשמר".
האם האזרחים יאזרו אומץ להתמרד?
"אני חושבת שהמהומות של 2009 עזרו למשטר להתכונן. המשטר חזק, ניתן לראות זאת בכך שהוא שורד. הוא חזק ולא מתיר הפגנות אזרחיות שעלולות לערער את כוחו. על הרקע הזה, ניתן לראות את השמחה ההמונית של האזרחים לאחר ההצהרה המשותפת. הם מצפים להורדת הסנקציות הכלכליות ואף מצפים לקיים השקעות עם המערב. דרך אגב, חמינאי הצהיר כי הוא מתנגד להשקעות עם המערב. יש הבדל בין העם האירני למשטר שלו. אבל, המשטר הוא חזק".
אחרי הכל, מה היה האינטרס האמריקני להוציא את מסמך ההבנות?
"כל ההצהרה האמריקנית הזאת נועדה כדי למנוע סנקציות נוספות בקונגרס. זה לא שיש הבנות או התקדמות גדולה. המטרה הייתה למנוע מהקונגרס להטיל סנקציות נוספות. הקונגרס נתן לאובמה 'דד-ליין'. ההצהרה נועדה להראות מצג של התקדמות, ושאין צורך בסנקציות נוספות. לטענת הממשל האמריקני הסנקציות הנוספות היו מכשילות את המשא-ומתן. בצורה הזו הממשל עקף את הלחץ עליו. בכל מקרה, דיבורים על הבנות והסכם הם לא נכונים".
