מדוע א-סיסי נזעק
מדוע נזעק נשיא מצרים עבד אלפתאח א-סיסי לצאת למבצע "סופת הנחישות" נגד סוכני אירן החות'ים בתימן, שאליו הצליח לגייס 10 מדינות וביניהן טורקיה ופקיסטן הגרעינית?
משקיפים מצריים מונים לכך 3 סיבות:
באב אלמנדב הוא מעבר אסטרטגי לתעלת סואץ. כ-4 מיליון חביות נפט עוברות בו ביממה בדרכן לתעלת סואץ והנפט הוא רק 16 אחוזים מכלל הסחורות שעוברות במיצרים בדרכם לתעלה. שיתוק התעלה יכה מכה אנושה את הכלכלה המצרית שנשענת עליה ומניבה לה הכנסה של 8 מיליארד דולר בשנה.
השתלטות החות'ים על תימן מהווה איום על בטחונן של מדינות המפרץ שלשלמותן מחויבת מצרים. א-סיסי אף הכריז על כך בריש גלי כי בטחונה של מצרים הוא בטחונן של סעודיה ומדינות המפרץ.
תימן משמשת בסיס לפעילות של ארגון אל-קאעידה. מנהיג הארגון אלזוואהירי תכנן מבסיסו בתימן את הפיגוע נגד שגרירות מצרים באיסלאמבאד בירת בפקיסטן.
כל אלה הובילו את א-סיסי למסקנה כי הסכנה האירנית בתימן הפכה מוחשית וברורה יותר מאי-פעם.
שאלת המיליון
עלייתו של ארגון דאעש היא תופעה חידתית שטרם פוענחה, למרות מאות המחקרים והספרים שדנים בה - איך הפך אזרח ירדני אלמוני בשם אחמד אלח'לילה המכונה אבו מוסעב אלזרקאווי למייסדו של ארגון טרור שהצליח תוך זמן קצר לשלוט ב-35 אלף קמ"ר מאדמותיהן של עירק וסוריה.
אלזרקאווי חוסל בתקיפת מזל"ט אמריקני בעיירה ממזרח לבגדד. אבו-בכר אלבגדדי ירש את ראשות הארגון, ולאחר תקופה של התארגנות והתעצמות, החל במסע הכיבושים. צבא עירק המונה 900 אלף חיילים לא הצליח לבלום את דאעש, ומוסול, העיר השנייה בגודלה בעירק, נפלה לידיו.
לפי פרסומי האו"ם, כ-25 אלף צעירים ממדינות לא ערביות הצטרפו לדאעש במרוצת עשרת החודשים האחרונים, ונשאלת השאלה מהו סוד קסמו של הארגון, ואיך קרה שאלפים השתכנעו להיסחף אחרי דאעש בכזו התלהבות?
הנתון הוודאי שנודע עד כה הוא שקצינים הנמנים על מפלגת הבעת' העירקית שהשתייכו ל
סדאם חוסיין הם שייסדו את המפקדה של כוחות הארגון. כך מגלה פעיל סורי בארגון המתכנה אבו חמזה שערק לאחרונה משורות הארגון. כזכור, עם תבוסת צבא-עירק ב-2003, נטשו קצינים וחיילים את יחידותיהם כשהם לוקחים עמם נשק רב המשמש בימים אלה את דאעש.
חרב פיפיות
אש"ף כינה את הצטרפותו לבית הדין הבינלאומי כאירוע היסטורי שמאפשר לו להגיש תלונות נגד ישראל כמבצעת
פשעי מלחמה נגד הפלשתינים במבצע "צוק איתן".
אך אש"ף עוד יופתע כשייווכח לדעת שאין זה אירוע כל כך "היסטורי", כשישראל תפנה לאותו בית דין בינלאומי בדרישה לחקור את פשעי המלחמה של חמאס, ורשימת פשעיו של הארגון היא ארוכה:
- ירי ללא אבחנה של 12,500 טילים, רקטות ופצמ"רים על ישראל מאז שיצאה ישראל מעזה ב-2007;
- חטיפת שלושת הנערים ורציחתם;
- תקיפת יעדים אזרחיים על-ידי שימוש במנהרות טרור;
- הסתה פרועה נגד ישראל וקריאה להשמדתה.
ואם לא די בכך, הסופרת הלבנונית הודא אלחוסייני מוסיפה פשעים של גורמים נוספים:
מנהיג חמאס ח'אלד משעל נתמך על-ידי קטר ומקבל ממנה עידוד לפעילותו הטרוריסטית, ואילו טורקיה מחבקת את פעיל חמאס צלאח אלערור ומעודדת את פעילותו נגד ישראל.
לכן, לפנייתו של אש"ף לבית הדין הבינלאומי עלולות להיות השלכות שליליות על הפלשתינים, ונראה כי קביעותיו של ארגון "אמנסטי אינטרנשיונל" שהאשים את חמאס בפשעי מלחמה ב"צוק איתן" הן רק התחלה.
מיעוט השולט ברוב
הפרסים באירן אינם רוב. המשטר באירן מטשטש אמת זו במגמה ליצור רושם מטעה שמרבית אוכלוסייתה של אירן, המונה למעלה מ-70 מיליון בני אדם, היא שיעית-פרסית.
אלא שהנתונים סטטיסטיים של "המכון הבריטי לאתנוגרפיה" משקפים תמונה שונה לחלוטין על מבנה האוכלוסייה באירן:
28 אחוז - פרסים
18 אחוז - טורקים
13 אחוז - ערבים
11 אחוז - טורקמנים
8 אחוז - כורדים
7 אחוז - אזרים
6 אחוז - בלוג'סטנים
9 אחוז - מיעוטים אחרים.
גם בכל העולם האיסלאמי המונה 1.2 מיליארד בני אדם, השיעים אינם מהווים יותר מ-10 אחוזים. יתרה מזו, לא כל השיעים מזדהים עם אירן. כך, האימאם אלסיסתני שהוא המנהיג הרוחני של השיעים בעירק אינו סר למרותה של אירן. לדבריו, "המרכז הרוחני של השיעים הוא בנג'ף וכרבלא ולא בקום, ועירק יותר עשירה באוצרות הנפט מאירן".
כל זה אינו מפריע לשליטי אירן להתעלם מהעובדות ולהכריז קבל עם ועדה כי הם מתכוונים לייצא את המהפכה האיסלאמית השיעית לכל העולם המוסלמי.
על אלימות ורודנות
בית ההוצאה לאור "אלסאקי" הלבנוני ראה צורך לתרגם לערבית את ספרה של הוגת הדעות היהודיה חנה ארנדט "על אלימות", 1970)((On Violence (Harvest Books. בסקירה על הספר שפורסמה בעיתון "אלערב" (10.4.15) צויין כי חשיבות הספר היא בהשלכות שיש בו על המצב השורר בעולם הערבי, ובמיוחד בסוריה.
הנה כמה מן ההדגשים מהספר שנכללו בסקירה:
- הסיסמה "הכל נגד היחיד" (הכוונה למיעוט) היא ביטוי לקיצוניות-היתר של המשטר, כשהוא מסתמך על הישענותו על הרוב.
- השימוש באלימות על-ידי השלטון יכול אומנם להביא לניצחון, אך העלות תהיה גבוהה מדי, כי את המחיר משלם לא רק המנוצח.
- שלטון הרוב שמתבסס אך ורק על הרוב, ללא הישענות על מגבלות חוקתיות דמוקרטיות, יכול להוביל לתוצאות קריטיות כגון שלילת זכויות-המיעוט, ללא צורך בשימוש באלימות.
- האופן הקיצוני ביותר לשלטון מתבטא בסיסמת "הכל נגד היחיד". והאופן הקיצוני ביותר של אלימות מתבטא בסיסמת "היחיד נגד הכל". האלימות השנייה אינה יכולה להתממש ללא שימוש באמצעי דיכוי (הכוונה למצב בסוריה).
- האלימות תפעל כשהשלטון מאוים. אך אלימות ללא מגבלות פירושה קריסת השלטון.
- אלימות יכולה למוטט שלטון, אך היא אינה מסוגלת ליצור אותו.
