ספק אם אלוהי המדינות בעולם ברא עוד מדינה כישראל. בהצהרת העצמאות היא אמרה "בארץ ישראל קם העם היהודי" וסיימה "היא מדינת ישראל". מדינת ישראל היא כל תושביה. למעלה מעשרים אחוזים בה אינם מנויים במשפט הפותח "קם העם היהודי". מסובך.
ממשה עד משה, רבנו והרמב"ם, לא קם העם היהודי בארץ ישראל. מן הרמב"ם עד מאורות הגולה המאוחרת, הגאון מוילנא, רבי ישראל שם טוב, בעלי חזון כתאודור הרצל מוינה, אמה לזרוס מניו-יורק, לאו פינסקר מטומשוף, ענקי השירה רבי יהודה הלוי, אבן גבירול, הקימו את העם היהודי, לשם ארץ ישראל אבל בארץ ישראל. "מדינת ישראל", צמד של סומך ונסמך משמעו בעברית פשוטה מדינת עם ישראל. איפה יש עוד בעולם מדינה של עם שרובו לא הצטרף מפזורותיו למדינה הרואה עצמה כמדינתו ובה בשעה היא מדינה של אזרחים שאינם בני אותו עם. מסובך.
היא קמה פתאום. כמעט מסערה. מרדה בהיסטוריה ההולכת רגלי ואצה לה כמו סופה משש מאות ריבוא ביום ההצהרה לשמונה מיליונים תוך שישים ושבע שנים. פי ארבע עשרה. לו זה היה קורה לצרפת או לאנגליה או לארצות הברית, הן היו טובעות אל תוך עצמן. זאת כלכלה מטורפת. זה תשתיות בהיקף דמיוני. זה דמוגרפיה על טבעית. זה לא רק מארבע קצוות הארץ, זה מארבע קצוות המהות היהודית, התרבותית, הלשונית, הדתית, ההיסטורית, היצירתית בכלל. מסובך. או מורכב. תלוי בבחירת המילה ההולמת יותר.
קשה מנשוא
ובתוך כך מצור מתמיד. אי-בים עוין. אחוזי חיים תובעניים המוקדשים לביטחון, לקיום בארץ שאין לה גבולות מאחורי הגבולות שהחיים מותחים אותם ובתוכם מול עוינות הזוחלת פנימה או התוססת בתוכה, במחלוקת מתמדת מבין מי שמאמין כי שלום הוא הביטחון לבין מי שמאמין כי ביטחון יביא שלום, בין מי שמפחד שמא מלחמה נוגסת גם במנצחיה לבין מי שירא שאם אין הוא ערב לבדו לקיומו אין לבטוח בשום ערב - לא קרוב ולא רחוק. מסובך, או מורכב, או קרוב לקשה מנשא. תלוי בביטוי הנבחר.
וטלטלה שאינה נרגעת רגע, על היהודיות של המדינה, על הלכה הפסוקה, על הפלורליזם ועל המודרנה, על חופש הדת ועל כפייתה, על חוק השבות שאינו חופף את דיני הכניסה לעם היהודי אף על-פי שהוא קובע את דיני הכניסה למדינה היהודית, על הזיכרון, על התבניות חשיבה ומבני מנהגים שבנו תפארתם במרחבי העולם על אקלימם הרוחני והתרבותי, על הפרהסיא ועל רשות הפרט, על החקיקה ועל הפסיקה ועל ההלכה ועל המודולאריות היהודית שיצרו הזמנים החולפים. מסובך. מורכב. קשה גמעט מנשא. מאיים. כן מאיים. וסביב, נוף של פערים שלא מעלמא הדין, בהכנסות, בהזדמנויות, בחינוך, בנגישות לקדמה, בזכויות בין הרוב לבין המיעוט, במפרש קבלת האחריות לחובות אזרח, מסובך, מורכב, כמעט קשה מנשוא ומאיים, כבר אמרנו, מאיים.
מאיים מפני שבמדינה שאין עוד כמוה בעולם ואין לה מודל של הישרדות שעמד במבחן, אי-אפשר שלא לחרוד שמא כל קיומה מאבד את בסיסו אם כל הניגודים האלה יקבלו דרור להשתולל בחירות חסרת בלמים ולהיגמר באסון אוטואימוני. הגרף של האלימות המילולית הפושה תמיד כשהקיום היום יומי אינו רוצה או אינו יכול לאמץ את הסולידריות כמשאלת לב וכשהלשון השלוחה מדמה לנפשה כי היא משולה ככוח מרתיע ומפחיד וכתחליף לתכנים שיש בהם ממש, הגרף הזה הוא הקדימון של גרף הקיום הפיזי של המדינה שאין עוד כמוה במדינות העולם, ושאי-אפשר לה יותר להתייחס אל עצמה כאל נס הגובר על הפיזיקה. מדינה כישראל הקורעת עצמה מבפנים מדעת או מחוסר דעת, והחדלה להישען על ערבות הדדית, על כיבוד כל זולת, על פשרה בונה בין הניגודים, מדינה המאמינה בדווקנות אידיאולוגית, או השקפתית-כללית או יהודית-ואינה מאמינה כי זהותה היא הלחמה של זהויות יהודיות וכלל אנושיות מגוונות, עלולה חס ושלום לקרוס במרחב ההיסטורי והגאוגרפי בו היא מושבעת לפני אלוהים ואדם להתקיים.
את המלחמה הזאת על עצמאותה, קרי על עצם קיומה, היא צריכה עוד לנהל ולנצח...
