מוקדש לשלום יוחאי שרקי זצ"ל הי"ד. יהודי קדוש שהצטרף ל-31 קדושים שנרצחו בידי ערבים בשנה החולפת. מתחילת האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 ועד היום, נספו 1017 יהודים קדושים בפעולות טרור. פיגועי הטרור הותירו 2,997 יתומים בהם 101 יתומים משני ההורים, 850 אלמנים ואלמנות ו-943 הורים שכולים.
לכבודם נביא את וידויו ומורשתו של תא"ל (מיל') יצחק (יצה) יעקב (יעקובסון) ז"ל, מספרו האוטוביוגרפי 'אדון כלום בריבוע'. לוחם וקצין מצטיין בפלמ"ח. הקים את אגף מחקר ופיתוח המשותף לצה"ל ולמשרד הביטחון ועמד בראשו. כיהן כמדען הראשי הראשון של משרד המסחר והתעשיה. הקים קרן הון סיכון, במסגרתה גייס כ-40 מיליון דולרים להשקעה במפעלי היי-טק ישראלים, בהם 'קומברס' ו'אלביט'. נחשב לאבי ה'היי-טק' הישראלי.
התעללות חייתית
יצחק יעקב מספר על היכרותו עם החיה שבערבים. יצחק מתאר את הרוע הערבי כרוע של כריש קטלן שמתעלל בכלבי ים, התעללות חייתית. מעולם לא שכח שורות הגוויות של שלושים חמישה לוחמי הפלמ"ח, שנלחמו באלפי רוצחים ערבים, עד טיפת דמם האחרונה. תמונות כאלה של התעללות בגופות ראו רק בצילומים שהגיעו אחרי המלחמה על הנעשה באושוויץ. ברובם נפערו חורים שקירותיהם חומים מדם שנקרש ועמד בשמש. חורים חסרי צורה שניקרו בגופם בכלי עבודה, במעדרים ובגרזנים. היה אפשר לראות דרכם את הבשר שלא דימם, משום שהחורים נבקעו אחרי שהגוף הומת. כמה מהידיים והרגליים היו שבורות, מכופפות שלא כדרך הטבע. היו יותר משלושים וחמישה חלקים. כמה חלקי גופות, גפיים, וראש אחד, נערמו בנפרד. בעת הקבורה הזמנית בכפר עציון זוהו כל הגופות, אך לאחר נפילת הגוש אבדו פרטי הקבורה ולא היה ידוע מי קבור והיכן. בשל כך, כאשר הובאו הגופות לקבורה קבועה בהר הרצל נוצרה בעיה בזיהוים של שנים עשר מן הלוחמים. הרב
אריה לוין ערך טקס קבלי הנקרא "גורל הגר"א" וזכה לזהותם.
יצחק מספר על הלחימה ברוצחים הערבים, שארבו לשיירות היהודים העולות לירושלים ולגוש עציון. הוא סיפר עד כמה היו הרוצחים הערבים מומרצים על-ידי הסיכוי לבוז בז. חמומי המוח מתחילים לשרוף משאיות של יהודים וערבים רבים מצטרפים בצעקות, נפנוף רובים וריקודים בתקווה לתפוס משהו לפני שיישרף. כמה מהשבאב מושכים פצועים והרוגים מהקבינות, והלאומנים האמתיים, אלה שיכולים להסביר את מעשיהם בפסוקים מהקוראן או בסיסמאות, מתעללים בגופות עד אשר מתפלשים לעייפה ב'דם הכלבים'. בין הבוזזים גם הנשים הערביות בלבוש שחור מסורתי, בכיסוי ראש.
פניה של האכזריות
יצחק כותב שהערבים לימדו אותו שיעור ביחס למושג האכזריות. למשל, לרצוח מישהו שאינך יודע עליו מאומה, ואחר כך לכרות את ראשו, או לדקור את גופו במכשירים חדים, יותר - כמו גרזן, או פחות - כמו את חפירה, זו אכזריות. כשבאמריקה יהודי יפה נפש מרגיז אחד התגרה ביצחק, השיב לו יצחק מיד, אינסטינקטיבית, מבלי להרבות במחשבה: מה היית אומר אילו קברו אותך בלי הראש שלך? היפה נפש עיוות את פניו, סובב אל יצחק את גבו והתרחק, משאיר אחריו פרדוקס: הרי בלתי אפשרי לצפות לתשובה/אחרי שכרתו את ראשך...
יצחק מודה שלמנוע מלחמות תמיד יסכים. תמיד יהיה מוכן להצטרף. אך לא לשורה הארוכה של התימהונים שלא הצליחו עדיין להתקדם אפילו צעד אחד קטן בכיוון זה. היו רגעים בחייו שבהם נמשך אחרי פציפיזם מוחלט. איזה רעיון יפה! כולנו אחים, פועלי כל העולם מתאחדים,
שלום עכשיו. במקום יריבות - הולכים האחד לקראת האחר... אבל הרגעים הללו נמחקו מיד אחרי השואה במלחמת העולם השנייה, אחרי כפר עציון, אחרי השלושים וחמישה, אחרי הגוויות מהשיירות, אחרי התמונות של ראשי יהודים תקועים על כידונים של ערבים בפוזות ניצחון שהמודיעין מצא במשרדי המשטרה הבריטית העזובים בירושלים, אחרי שראה בעיני רוחו את האחר הולך לקראתו, עברו עקוב מדם, כוונותיו נסתרות, ופרי ניסיון חייו, המחשבה שלרגע הסתתרה בנבכי מוחו, חזרה וקפצה לנגד עיניו: "הבא להרגך השכם להרגו".
ליצחק יעקב, היה חבר, יליד קיבוץ יגור, הלוחם האגדי סא"ל אריה עמית (טפר) ז"ל. גם הוא לוחם וקצין מצטיין בפלמ"ח. גדול הסיירים במלחמת הקוממיות. מג"ד טנקים מצטיין במבצע קדש. מג"ד גדס"ר אוגדתי במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. ביטאון 'במחנה' הכתירו בתואר החייל האמיץ ביותר בתולדות צה"ל.
יצחק מביא את דבריי הגיבור היהודי אריה עמית (טפר): לי אין כל הרהורי חרטה להרוג את אויבי בכל דרך שהיא.... מה עוד לא עושים בשביל לנצח במלחמה? אתה ודאי קורא יותר מידיי מאמרים של אנשים שבימי חייהם השקטים מעולם לא עמדו בפני איום אמיתי, מוחשי, על קיומם. אנשים שחושבים שאפשר להישרד מבלי להילחם. תראה לי חיה אחת בטבע שלא נלחמת על חייה בפנאטיות, ללא התחשבות בחוקי המוסר הטבעי. מה, אפשר להילחם ולנצח מבלי להרעיל, להרוג, להשמיד, להערים ולשקר? כשמגיע הרגע לשמור על החיים שלך, כל הערכים משתנים. אם מישהו מתכנן לחסל אותך, מה זה משנה איך שרדת? כדורים, פצצות, מוקשים, מארבים, סכין או גרזן - הכל על-מנת לשרוד. האלטרנטיבה זה 'הסוף'! סיים בצעקה.
טפר סיים את נאומו: עם אויב שתוקף נלחמים בשיניים להישאר בחיים, נושכים את המנוולים בעורק הצוואר על-מנת להמשיך לחיות. כל החוקים האלה שנחקקו על-ידי בתולי מלחמות שאומרים שבנשק כזה מותר להשתמש, ובנשק אחר אסור להשתמש כנגד הנבל שרוצה לקטוע את פתיל חייך... אני הייתי משתמש בכל אמצעי על-מנת לחסל את אלה שרוצים לחסל אותי.
