תרחיש א': הסכם הביניים יהיה דה פקטו הסכם קבע. כישלון להגיע להסכם סופי ייגרם על-ידי הפערים בין הצדדים ופרשנותם השונה ל"פרמטרים של לוזאן". התעקשות האירנים על הסרת סנקציות מיידית, פיקוח מוגבל, המשך מחקר ופיתוח אגרסיבי ואי-מתן תשובות בנושא הממדים הצבאיים של תוכנית הגרעין, יובילו בהכרח לאי-הגעה להסכם. עם זאת, ההנחה שבבסיס תרחיש זה היא, שהן אירן והן המעצמות ייזהרו מיצירת משבר עמוק ויצהירו על מחויבותם לרוח הסכם הביניים - The Joint Plan of Action - JPOA, שסוכם בנובמבר 2013 ויישומו החל בינואר 2014, תוך המשך השיחות בפורמט כזה או אחר. בפועל, הסכם הביניים יתמסד כהסכם קבע. חובה להבין, שבמצב זה תימצא אירן קרובה יותר לפצצה (פרק זמן של חודשיים-שלושה), מאשר על-פי הסכם שיגובש בהתאם לפרמטרים של לוזאן (מרחק שנה מפצצה ב-10 השנים הראשונות לאחר החתימה על ההסכם), לא יחולו עליה מגבלות לגבי פיתוח צנטריפוגות מתקדמות והפעלתן ולגבי בניית כורים נוספים. הפיקוח עליה יישאר חלקי וללא יישום הפרוטוקול הנוסף של סבא"א. שאלת המפתח בתרחיש זה, היא יכולתה של אירן להמשיך להתנהל תחת משטר הסנקציות הקיים. תרחיש זה יוכל להתממש רק אם הקונגרס האמריקני יאמץ גישה מתונה לגבי חקיקת סנקציות נוספות ואם האירנים יחליטו להמשיך ולספוג את נטל הסנקציות הקיימות, בתקווה שהזמן החולף יאפשר להם לעקוף אותן בעוד משטר הסנקציות הקיים נשחק.
על ממשלת ישראל לשאול, האם תרחיש זה עדיף מבחינתה על תרחיש ההסכם. אם מוערך כי אירן יכולה לשמר את תוכניתה הגרעינית תחת הסנקציות הקיימות, אזי תרחיש זה יהיה בעייתי יותר מאשר הסכם. אמנם, פעילותה של אירן בתחום הגרעין לא תקבל לגיטימיות והסנקציות המוטלות עליה לא יוסרו, כך שהאירנים לא יקבלו משאבים נוספים לפעילותם השלילית, מנגד, גם תחת סנקציות ובמצב של אי-לגיטימיות לקידום תוכנית הגרעין עלה בידי אירן לפתח תשתית גרעינית רחבה ומסוכנת בהרבה מהיכולות הגרעיניות שיותרו לה, במסגרת הפרמטרים של הסכם לוזאן. יתר על כן, ספק אם בתרחיש זה יגדירו האמריקנים לעצמם הגעה ל"צומת ההחלטה", וספק אם יגבירו את הלחץ על אירן או יפעלו צבאית נגדה. גם ממשלת ישראל, למרות שגינתה את הסכם הביניים, העדיפה שנה מאוחר יותר להשלים עם הארכת תוקפו והימשכות השיחות עם אירן, אל מול חלופות בעייתיות יותר, כמו חזרה להתקדמות אירנית לגרעין או "הסכם רע". ברור, כי מבחינה טכנית ומבחינת רוחב ועומק תוכנית הגרעין האירנית, הסכם על-פי הפרמטרים שסוכמו בלוזאן יהיה טוב יותר מאשר התמסדות הסכם הביניים כהסכם הקבע דה פקטו. אם ה-JPOA נשאר בתוקף, יישארו בידי האירנים מלאי משמעותי של 10 טון אורניום מועשר לרמה של 3.5 אחוזים ו-19,000 צנטריפוגות, ועל כן זמן פריצה קצר מאוד לפצצה. רק הערכה שהסנקציות הקיימות ימשיכו להכאיב לאירן במידה שתניע אותה לקבל פרמטרים מגבילים ומצמצמים יותר לגבי תוכניתה הגרעינית, תעניק היגיון אסטרטגי לתרחיש זה.
תרחיש ב': כישלון השיחות כשאירן נסוגה גם מהסכם הביניים ומרחיבה את התשתית הגרעינית, אם כי בלי פריצה לפצצה. בתרחיש זה, אירן תחזור בה מהסכם הביניים ותחדש בהיקף מלא את ההרחבה, ההעמקה והשכלול של תוכניתה הגרעינית, עדיין ללא התכחשות למחויבותה ל-NPT. אירן תפעיל צנטריפוגות מתקדמות, תגדיל את מלאי החומר המועשר שברשותה, תחזור להעשיר אורניום לרמה של 20 אחוזים, לא תפעיל את הפרוטוקול הנוסף ותפעיל את כור המים הכבדים באראכ. כתוצאה מכך יצומצם זמן הפריצה לפצצה ל"אפס" כבר ב-2016, ולא ב-2028, כמו שחזה הנשיא אובמה בראיון לתחנת הרדיו NPR. התנהגות אירנית כזאת תוביל בוודאות להחרפת הסנקציות נגד האירנים, אך סביר להניח, כי נשיא ארצות הברית עדיין לא יגדיר מצב זה כ"צומת החלטה". הממשל האמריקני כבר הוכיח, שהוא יכול לחיות עם אירן כשהיא בעלת יכולות גרעיניות נרחבות, כל עוד אינה פורצת לפצצה בפועל. עבור ישראל, שהגדירה כי לא תוכל להשלים עם מצב שאירן היא בעלת יכולות לפרוץ בזמן קצר לפצצה, תרחיש זה יהיה בעייתי ביותר ויבסס הערכה כי ישראל הגיעה לצומת ההחלטה. תרחיש זה נראה בעייתי יותר לישראל מאשר גיבוש הסכם על-פי הפרמטרים שסוכמו בלוזאן (עם התיקונים הנדרשים). בכל מקרה, לפני פעולה ישראל תצטרך לשקול את יעילותן של סנקציות נוספות שיוטלו על אירן, את הסיכוי שישיבו אותה לשולחן המשא-ומתן ואת הצפי להסכם טוב יותר שיושג בשיחות מחודשות אלה.
תרחיש ג': כישלון השיחות - החלטה אירנית לפרוץ לפצצה, לפרוש מה-NPT או פעולה אירנית חשאית במטרה להגיע לפצצה. בתגובה לכישלון להגיע להסכם ולהחרפת הסנקציות בעקבות זאת, תודיע אירן על פרישה מה-NPT ו/או תגיע להחלטה חשאית לייצר נשק גרעיני. יש להניח שצעד זה ינומק בטענה, שנשק גרעיני הוא "הערובה היחידה לביטחונה של אירן ולזכותה, כמעצמה עולה, להחזיק בנשק שאותו מחזיקות המעצמות ומדינות נוספות בשכנות לה". מדובר בתרחיש משברי חמור, שיציב מיידית את ארצות הברית ואת ישראל ב"צומת ההחלטה". השיפוט האם תרחיש זה עדיף על הסכם יהיה מותנה במסקנת ההשוואה בין התוצאות העתידיות של הסכם מחד-גיסא (ראו שלושת התרחישים הבאים), לבין יעילותה ותוצאותיה של תקיפה שתתבצע במטרה לחסום את דרכה של אירן לנשק גרעיני, מאידך-גיסא.
|
תרחיש ד': סיכום המשא-ומתן על-פי הפרמטרים שגובשו בלוזאן - מתפתחת דינמיקה חיובית בין אירן לבין המעצמות, וב-15-10 השנים הבאות תתמתן אירן ותחדל מפעולה להשגת נשק גרעיני. זהו התרחיש האופטימי שהממשל האמריקני מקווה שיתממש. בתרחיש זה, אירן תחזור בהדרגה ל"משפחת העמים" ותשמור את ההסכם בינה לבין המעצמות ככתבו וכלשונו על יסוד הבנה, כי הגרעין אינו נכס עבורה אלא נטל. אמנם, גם לאחר עשור תישאר אירן במרחק שנה מפצצה, אך הנתיבים לפצצה גרעינית - נתיב האורניום, נתיב הפלוטוניום והנתיב החשאי - יהיו חסומים ומפוקחים היטב. בתרחיש זה, לאחר עשר שנים אירן תרחיב את תשתית הגרעין בנתאנז, אולם, על-פי ההסכם, היא לא תעשיר אורניום לרמה של מעל 3.67 אחוזים, לא תצבור את החומר מעל לכמות הזניחה של 300 ק"ג, לא תפעיל את אתר ההעשרה בפורדו, וכך תשכנע את הקהילה הבינלאומית, כי היא מדינה עם יכולות גרעיניות אזרחיות, השומרת על עקרונות ה-NPT ומפוקחת ביעילות על-פי הפרוטוקול הנוסף המורחב של סבא"א.
במצב זה, אם ידעו המעצמות גם למנוע את התפוצה הנוספת של תוכניות גרעין למדינות נוספות במזרח התיכון, אין ספק, שמדובר בתרחיש עדיף על פני המצב הנוכחי, שבו אירן נמצאת בטווח של חודשים ספורים מפצצה, ובוודאי מהמצב שבו תימצא עם תשתית גרעינית נרחבת ביותר בשנת 2030 ללא הסכם. תרחיש זה ימנע את הצורך לבחור בין שתי החלופות הגרועות ב"צומת ההחלטה" - "פצצה או הפצצה".
תרחיש ה': אירן שומרת על ההסכם אך לא מוותרת על היעד האסטרטגי - יכולת לפתח פצצה בכל רגע נתון ובזמן קצר ביותר. ההנחה המנחה תרחיש זה היא, שלא חל שינוי במשטר האירני ושלצד המשך פעילותו השלילית במזרח התיכון (חתירה להגמוניה אזורית, חתרנות, תמיכה בטרור וחתירה להשמדת ישראל), הוא דבק גם ברצון להיות מסוגל להחליט בכל רגע, בלי שהקהילה הבינלאומית תוכל למנוע זאת ממנו, על פיתוח פצצה גרעינית. בתום 10 שנות ההגבלה שיוטלו על אירן במסגרת ההסכם, אירן תציב שוב את כל 13,000 הצנטריפוגות שפורקו על-פי תכתיביו - ומהלך זה יהיה אז לגיטימי - וכן תקבע לעצמה את היעד להגיע, בשנה ה-15 להסכם, ל-54,000 צנטריפוגות, כולל מדגמים מתקדמים - תכולתו המלאה של המתקן בנתאנז. בתרחיש זה, אירן תעבור להתקין אלפי צנטריפוגות מתקדמות, שפיתחה במשך שנות ההסכם, ותכין 3,000 צנטריפוגות מתקדמות להצבה בפורדו במלאת 15 שנים להסכם, המתיר לה לחזור לפעילות מלאה באתר זה, המוגן היטב. בשנה ה-15 להסכם תוכל אירן גם להתחיל לצבור אורניום מועשר מעל 300 ק"ג, ואף להעלות את רמת ההעשרה ל-20 אחוזים. ברור, כי בדיוק כמו שחזה הנשיא אובמה בראיון הרדיו שנתן, מרחק הפריצה לפצצה יהיה אפסי כבר מהשנה ה-13 להסכם ובוודאי בשנה ה-15 להסכם. בשנת 2025, ראש ממשלת ישראל והנשיא האמריקני יהיו ללא ספק קרובים ביותר ל"צומת" ועל כן יהיו חייבים להחליט האם לפעול לפני שהיקפה של תוכנית הגרעין האירנית וחסינותה ישאירו את ההחלטה האם לפתח פצצה רק בידי המשטר האירני, הבעייתי והעוין. ההחלטה לפעול תהיה אז קשה, משום שהאירנים אינם חורגים מההסכם, ובה בעת יהיה ברור, כי אי-עשייה מצד המעצמות פירושה פצצה אירנית בזמן קצר ביותר ובעיתוי בו יבחר המשטר בטהרן.
השאלה החשובה ביותר היא, האם הממשל האמריקני, המקווה שתרחיש ד' האופטימי אכן יתממש, יפגוש במציאות את תרחיש ה' הבעייתי, יהיה מסוגל לפעול נגד אירן במצב שההסכם לא הופר על ידה ולא נחצה המייל האחרון לפצצה, קרי פעילות העשרה גבוהה ופיתוח מערכת הנשק. ישראל, לעומת זאת, תהיה אז חופשית לכאורה לפעול, משום שהיא אינה צד להסכם. חשוב לציין, שבניגוד לאינטואיציה, בתרחיש זה, פעולה צבאית נגד תוכנית הגרעין האירנית ב-2025 תהיה לא הרבה יותר מסובכת וקשה מאשר פעולה ב-2015. לפני הרחבתה של התשתית הגרעינית האירנית כעבור תקופת ההסכם, בין השנים 2030-2025, התוכנית תהיה מצומצמת יותר מכפי שהיא כיום, המודיעין עליה יהיה טוב יותר, והיא תהיה חסינה פחות מאשר מצבה היום. מנגד, בעוד 12-10 שנים, ייתכן שהאירנים יפתחו יכולות הגנה אווירית ומיגון נוסף, שיקשו אז על פעולה ישראלית.
תרחיש ו': פעילות אירנית חשאית בניגוד להסכם, כרסום בו ובמקרה קיצוני - פריצה לפצצה. בתרחיש זה, לפני או אחרי תום תקופת ההסכם, תיחשף רמייה ופעולה אירנית בניגוד להתחייבויות על-פי ה-NPT או בניגוד לתכתיבי ההסכם, והתקדמות לפצצה - פיתוח מערכת הנשק ו/או העשרה גבוהה יתבצעו בחשאי או בגלוי. במקרה זה, סביר שהן ישראל והן ארצות הברית יימצאו ב"צומת ההחלטה", כלומר: השלמה עם אירן חמושה בנשק גרעיני או פעולת נגד. אם ידבקו שתי המדינות בהצהרתן ש"כל האופציות על השולחן" ולא יאפשרו מצב של אירן גרעינית, תרחיש זה יעניק להן לגיטימציה לפעול כמעט בכל מצב לפני 2027 (השנה המוקדמת ביותר, שבה אירן צפויה לחזור ליכולות שיש בידה ב-2015). כאמור, המשימה הצבאית לא תהיה אז מסובכת מאשר ב-2015 ואף ייתכן שההפך הוא הנכון - התוכנית האירנית תהיה חשופה ומצומצמת יותר מאשר כיום, ויכולות המודיעין והתקיפה של ישראל וארצות הברית תהיינה משופרות מכפי שהן כיום.
|
שישה התרחישים שנותחו מצביעים כי עדיף הסכם בין המעצמות לבין אירן בסוגיית תוכנית הגרעין האירנית על-פי הפרמטרים שסוכמו בלוזאן, עם שיפורים הכרחיים (הסכם מוקפד ומתוקן בנושא המחקר והפיתוח, מענה להיבטי הנשק של התוכנית ופיקוח בכל אתר ובכל זמן), על פני המצב הנוכחי, אם כי לא על-פי "עסקה טובה". החלופה ל"הסכם לוזאן משופר", היא סנקציות כבדות ויעילות, שיוכלו אולי להביא להסכם טוב יותר, אך גם אולי להוביל להתממשות הסיכונים הגלומים בכישלון השיחות, בהמשך פעילותה הגרעינית של אירן ואף בהחלטה של המשטר בטהרן לפרוץ לפצצה. לעומת זאת, הסכם יאפשר לזהות, אחרי תקופה של 12-10 שנים, האם המשטר האירני לא התמתן ולא שינה את גישתו, והוא עדיין חותר לנשק גרעיני. אם אכן כך יקרה, אפשר יהיה לפעול נגד תוכנית הגרעין בתנאים מבצעיים משופרים וייתכן שאף בתנאי לגיטימיות טובים יותר. אפשר שיש לבחון אפשרות להסכם הגנה ייחודי בין ישראל לארצות הברית, שיהיה מוגבל לסוגית הגרעין האירני בלבד, וכך לעקוף מכשולים המונעים חתימת הסכם הגנה כולל בין המדינות.
התרחיש הקשה ביותר במקרה של הגעה להסכם על-פי הפרמטרים של לוזאן הוא לאו-דווקא התרחיש שלפיו אירן מפרה את ההסכם או פורצת לגרעין, אלא התרחיש שבמסגרתו אירן שומרת על סעיפי ההסכם ולא מספקת עילה לגיטימית לארצות הברית למנוע את התייצבותה בטווח אפס מפצצה, בהתבסס על תוכנית גרעינית רחבה, מתקדמת וחסינה. במקרה זה, רק ממשלת ישראל, שאינה צד להסכם, תהיה בצומת החלטה קשה, שבו היא תימצא כבר בימים אלה, אם לא יושג הסכם.
מכאן, שלישראל לא נותר זמן רב לגבש את האסטרטגיה העומדת בפניה בזמן שנותר עד חתימת ההסכם או הכישלון לחתום אותו. המלצתו של כותב שורות אלה לראש הממשלה היא לדון באסטרטגיית הפעולה הנדרשת בכל אחד מהתרחישים שנותחו ולגבש בדחיפות הסכם-צד עם ארצות הברית, שיכלול הבנות לגבי כל אחד מהם. הבנות אלה צריכות להתייחס להבהרות הנדרשות לפרמטרים של לוזאן וכן הבטחה שלא תהיה הליכה נוספת לקראת הדרישות האירניות, כפי שנרמז לאחר הצגתו הפומבית של מסמך העקרונות שגובש בלוזאן. נושא הכרחי נוסף להבהרה וגיבוש מדיניות הוא כיצד יטופלו, יוגבלו ויפוקחו דרישות עתידיות לתוכניות גרעין נוספות במדינות המזרח התיכון - שהן סיכון אסטרטגי נוסף שיתפתח אם ייחתם הסכם עם אירן בפרמטרים של הצהרת לוזאן.
נכון שהתרחישים שנותחו במאמר זה יהיו בבסיס השיח האסטרטגי, המקיף והמקצועי, שראוי שיתנהל בימים אלו בין ארצות הברית לישראל. ניתוח משמעויותיהם המורכבות, כמפורט לעיל, יאפשר לגבש את רכיביו ההכרחיים של הסכם סופי עתידי ואת בנייתה של האסטרטגיה הבילטרלית המתאימה ביותר לתרחישים הבעייתיים ולמשברים, שקיימת סבירות גבוהה כי יתפתחו אחרי הגעה להסכם בין המעצמות לאירן, בהקשריהם השונים של תוכניתה הגרעינית.
|
|