ההפגנה הגדולה של בני העדה האתיופית, נגד אלימות המשטרה כלפי אוכלוסייתם הנורמטיבית, נועדה להתקיים אחר-הצהריים (ה') מול בניין המטה הארצי בירושלים.
מה עשה המפכ"ל
יוחנן דנינו? הוא המתין מאז התקיפה שתועדה עד לדקה התשעים ממש וזימן רק לאותו יום את נציגי העדה החביבה עלי כל-כך, לפגישה עימו.
אלא שדנינו ויועציו שכחו להזמין גם את אותו חייל שפּוּצץ במכות על-ידי שוטר ומתנדב בחולון. את דנינו מעניין רק שקט. הוא יעשה הכל כדי לרצות אותם במלל סרק ובהבטחות סרק. הוא אפילו לא חשב, חשיבה אחת קטנה, לזמן את החייל המסכן שלא רק שקיבל מכות רצח אלא, גם נעצר, מעצר-שווא, תוך שתפרו כנגדו תיק פלילי.
שיטות דנינו ידועות: חיוך וניסיון לסכור פיות.
שורה תחתונה: "לא קונה"! אני מריח מניעים זרים!
