[אומר מילים בשפה הערבית] אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, באתי לכנסת עם דרישה לשוויון לא רק בספר החוקים, אלא שוויון אמיתי. באתי, רוצה את יישומו הלכה למעשה בכל תחומי החיים ולכל האזרחים, ערבים כיהודים, דתיים כחילוניים. כאיש מאמין, מהמסורת והדת שלי למדתי כי בני אדם נבראו שווים ובני חורין.
במרוץ סוסים שהיה במצרים, צעיר קופטי גבר על בנו של המושל המוסלמי עמרו בן אלעאס. בתגובה, בנו של המושל הרביץ לקופטי. הקופטי התלונן בפני הח'ליף השני, עומר בן אלחטאב, אשר הזמין אליו את המושל ובנו, ושם הכריז הכרזה שקדמה לכל ההכרזות של האומות המאוחדות. הכריז על הזכות לשוויון בין כל בני האדם, ואמר: [אומר מילים בשפה הערבית]. שפירושו: תרביץ לבן הטובים, מי נתן לך את הזכות להתייחס לאנשים כעבדים למרות שנולדו כבני חורין.
לאחרונה, היועץ המשפטי הכריז על הקמת צוות שמטרתו להרוס בתי ערבים ללא היתר, ובמקביל מתעלם מבניית שכונות שלמות ללא היתר ליהודים, שמכשירים אותן בדיעבד. במוסדות הממשל, אם היו מטריחים את עצמם ושואלים: למה הערבים בונים ללא היתר? היו מוודאים: 1. שבנייה ללא היתר אינה תחביב אצל ערבים; 2. הבנייה על קרקע פרטית של אזרחי המדינה הערבים; 3. המדינה חונקת את היישובים הערביים בזה שלא מאשרת להם תוכניות מתאר ולא מרחיבה את תחומי השיפוט של הרשויות המקומיות בהתאם לצרכים שלהם, ואפילו לא מחזירה להם חלק קטן מהשטחים שהופקעו מהם במרוץ השנים; 4. בתוכניות מתאר ארציות ומחוזיות מתעלמים מקיומם וצורכיהם של האזרחים הערביים; 5. תוכניות שמוגשות על-ידי הרשויות המקומיות הערביות לא מקבלות את ההתייחסות ההולמת ונמשכות עשרות שנים עד האישור, אם בכלל, ואז הן לא רלוונטיות.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בלימודי ההנדסה שלי בטכניון לימדו אותי כי תכנון זה פוליטיקה. לכן אני מאשים את ממשלות ישראל לדורותיהן בסבל שגרמו לאזרחים הערבים בזה שהמדינה מאלצת אותם לבנות ללא היתר וללא תשתיות כמו: כבישים, מים, חשמל, וכו'. היות שהזכות לבית היא זכות יסוד, בשם כל אזרח ערבי בין אם הוא בעל בית בסכנת הריסה היום או שלא מוצא את המגרש לבנייה, אני דורש צדק מינימלי שמתבטא בבא: א. קביעת לוחות זמנים מוגדרים ומצומצמים לסיום אישור תוכניות מתאר והרחבת תחומי השיפוט; ב. הארכת תאריך היעד של תוכניות המתאר כדי לכלול את הבתים הקיימים, כמענה על צורכי הגידול הטבעי; ג. הקפאה או ביטול של צווי הריסה עד לסיום התכנון; ד. אישור הבתים הקיימים בערים המעורבות כמו יפו, לוד, רמלה, עכו וחיפה, ובנייה חדשה לזוגות הצעירים; ה. להפסיק את ההריסות היומיומיות של בתי האזרחים הערבים בנגב ולהכיר ביישובים ובבעלותם על אדמתם, וזו דרישה לגיטימית. [אומר מילים בשפה הערבית].
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מצבן הכלכלי של הרשויות המקומיות הערביות גרוע מאוד וזאת בגלל שהמדינה לא נותנת את האפשרות להתפתח ורוב הרשויות בתוכניות הבראה או היו שם או בדרך לשם, וזאת בגלל אפליה בתקציבים, הן הרגילים והן לפיתוח.
הממשלה לא מקימה אזורי תעשיה לערבים ולא דואגת למקומות עבודה ובמיוחד לאנשים צעירים ואקדמאים. כתוצאה מכך, אחוז הלא מועסקים במגזר הערבי עולה על 50%, וזה, אדוני היושב-ראש, ההסבר היחידי לאחוז הערבים מתחת לקו העוני, שהוא לא גזירה משמיים, אלא תוצאה של מדיניות מתמשכת.
הזכות לבחור ולהיבחר היא זכות יסוד. מתושבי טייבה נשללה זכות זו לאחר פיזור העירייה ומינוי ועדה ממונה לפני שמונה שנים. שר הפנים הבטיח גם לוועדת הפנים וגם לבג"ץ שבחירות יתקיימו השנה, לכן אני לא ארפה משר הפנים בממשלה הבאה עד שזכות זו תמומש.
עמיתי חברי הכנסת, צעיר ערבי נשאל במבחן התיאוריה על תמרור מספר 101 שאומר "דרך משובשת". הוא ענה: דרך המובילה ליישוב ערבי. זו התשובה וזו התשובה האמיתית, כי חוץ מהמקומות האלה אתה לא מוצא את התמרור הזה.
תשובה זו מתאימה לקטע היחיד בכביש 444 מול טייבה אשל לא נסלל למרות הבטחתו בכתב של שר התחבורה דאז לי, בהיותי ראש עיר בטייבה, כי מכרז לביצוע מיידי יפורסם באוגוסט 2006. 9 שנים כבר עברו וביצוע אין, ותאונות דרכים וסבל לתושבים נמשכים יום-יום. תשע שנים כבר עברו, מתי זה ייסלל? אני מקווה שהתמרור הנ"ל ייעלם מסביבתנו בקרוב.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לא מספיק חוק נגד הגזענות אלא צריך חינוך לסובלנות, אבל זה לא מתאפשר כאשר ראש ממשלה ושרים מתבטאים כלפי האזרחים הערבים בגזענות ולא מתנהגים כפי שמתבקש מקברניטי המדינה, וזה ביומיום ולא רק בתקופת הבחירות.
לא ראינו עמדה נחרצת נגד הגזענות כלפי הערבים ורצח עשרות האזרחים הערבים ב-15 השנים האחרונות. תיקים נסגרים והרוצחים לא נענשים ומטיילים חופשי. לכן לא פלא שהיד של המשטרה קלה על ההדק כשמדובר באזרח ערבי. במקביל המשטרה לא מונעת רצח וכמעט לא מפענחת תיקי רצח כשמדובר בערבים.
היום נדהמתי לשמוע שמסורת זו ממשיכה בסגירת תיקים, במיוחד סגירת תיק רציחתו של המנוח ח'יר חמדאן מכפר כנא.
בנוסף, אפילו גינוי למעשה הטרור בהרצליה, אשר בו צעיר יהודי דקר תושב כפר מנדא, עם צעקות "מוות לערבים". המונח "מוות לערבים" מתקבל, אפילו, במקומות מסוימים באהדה.
לא רק זה, גם זה. המדינה מקימה מרכז לסובלנות. ואיפה היא מקימה אותו? על בית קברות מוסלמי בשם "מאמן אללה".
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבן לעם הפלשתיני אני חי יום-יום את סבלם של בני עמי, אשר נשללו מהם הזכויות הבסיסיות להגדרה עצמית, חרות והקמת מדינה. בגדה הכיבוש השתלט על הנכסים שלהם, בין אם זה על-ידי הקמת התנחלויות על אדמתם ושליטה באוצרות הטבע והמים שלהם, שליטה במעברים, במחסומים ובכבישים העוקפים, אשר חונקים אותם ומונעים מהם התפתחות כלכלית ואורבנית. וזה בנוסף למעצרים היום-יומיים, ובמיוחד המנהליים, שהם מתאימים למשטרים חשוכים. בעזה, לאחר הפריסה מחדש שקראו לה הינתקות, ממשלת ישראל מצמצמת את האפשרויות של הפלשתינים בעזה, וזאת בגלל המצור היבשתי, הימי והאווירי אשר חונק אותם. יש להסיר לאלתר את המצור ולאפשר את שיקום עזה, כדי למנוע את המלחמה הבאה ולחסוך בחיי אדם.
הפליטים הפלשתינים, אשר לא בחרו בגלות אלא נכפתה עליהם, סובלים ביום-יום ומייחלים ליום שבו יגשימו את זכותם לחזור לבתים אשר מהם נעקרו.
אדוני היושב-ראש, השלום הוא אינטרס ישראלי, ולא טובה שעושים לאחרים. כי המשך ההתנחלויות יביא למדינה דו-לאומית או אפרטהייד שמיושם כיום הלכה למעשה.
מסגד אל-אקצה למוסלמים בלבד, בכל שטחו, 144 דונם. המבנים בו, גם פני האדמה וגם מתחתיו וגם האוויר מעליו. לכן על רשויות המדינה להפסיק את ההתגרות של קומץ מחרחרי המלחמות, שנכנסים אליו ומחללים את קדושתו של המקום. ולא, זה עלול להבעיר את האזור. הרי התרעתי.
אדוני היושב-ראש, אלוהים ברא את האדם שווה, בן-חורין ומכובד, ואמר בקוראן: (אומר דברים בשפה הערבית).
כנסת ישראל מתגאה בחוק יסוד:
כבוד האדם וחירותו. אבל כנראה שהמחוקק שכח להגדיר מיהו אדם. האם התכוונו לערבים, לאתיופים, לספרדים, לחרדים, לחילונים, הדתיים או האשכנזים? למי התכוונו? ולא מספיק זה, אלא נשמעים לאחרונה קולות שרוצים להגביל את יכולת בג"ץ לפרש את החוק. האם חלק מכבודו וחירותו של גבר או אישה לאהוב ולהתחתן עם בחיר לבו או לבה, אם הוא או היא מחוץ לגבולות המדינה? ואם כן, למה מונעים איחוד משפחות?
האם חלק מכבודו של האדם, שמאות בתים בלוד ורמלה, הקיימים לפני קום המדינה, ולא מחוברים לרשת החשמל עד עצם היום הזה?
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, באתי לבית המחוקקים כזועק זעקתם של החלשים וכרודף צדק, ובתקווה להסיר מהתת-מודע שלי את האמירה שעורך-דין, שפעם ייצג אותי, אמר לי: צדק ומשפט לא הולכים ביחד. האם יגיע זמן שהם ילכו ביחד? באתי עם תקווה לשנות את מצב האי ודאות הקיים לאזרח הערבי ולי אישית, האם לשלוח את ארבעת הבנים שלי, מוחמד, אחמד, מחמוד וזנידין, ללימודים האקדמיים, בתקווה שימצאו עבודה בהתמחות שלהם אחרי הלימודים, והאם יהיו בטוחים שהבית שהם יבנו לא ייהרס.
אבא שלי, מוחמד, זכרונו לברכה, לא זכה לראות אותי מסיים את לימודי ההנדסה שלי. אבל הוא חינך אותי כי עזרה לזולת היא ערך עליון. לכן עסקתי הרבה שנים בעבודה התנדבותית לתועלת הציבור שלי.
אמי, עיישה, זכרונה לברכה, קיוותה לראות אותי חבר כנסת כדי לעזור לחלשים, כי משם באתי. אבל גם היא נפטרה חודש ימים לפני הבחירות. הבטחתי לה ולכל בוחרי להשקיע בתחום עזרת הזולת, להשקיע בזה מאה אחוז מאמץ. אני חוזר על ההבטחה הזו גם פה, ואני מקווה שבבית זה אמצא הרבה שותפים לדרך.
[נושא דברים בשפה הערבית]
אני כאן כשליח לבני עמי. אני כאן כדי למנוע "איש הישר בעיניו יעשה". אני כאן, ארדוף צדק באשר הוא. תודה.
