משהובררה ליואל בן-שטרית מידת מעורבותו של דני במעשה הסחיטה מהשופט רבינוביץ, הוא הבין שגורלו של בעלה של תמר כבר נחרץ. מעצרו של מרציאנו, ככל שנפלו בו פגמים מוסריים, על-פי הבנתו, היה המאיץ ולאחר הביקור של תנחום במשרדו של דני, היה ברור שעוד באותו הלילה, ערב תחילת משפטו של המגה-עבריין, ש'נעקץ' בידי המפכ"ל, הכול יקרה - או שלא יקרה.
מכאן ואילך יתדרדרו המהלכים לעבר סוף כמעט- ידוע-מראש. הוא ידע על מכבש הלחצים שהופעל על דני.
חברו, ללא-ספק, לא היה מרחיק לכת עד כדי כך אלמלא העובדה, שמישהו טרח להבהיר לו שאם הוא לא ינהג כפי שמצפים ממנו, הסיפור עם דירת-המסתור יודלף החוצה - ויחסל אותו.
דני בן-אור לא היה קליל השלמות. אבל סחיטה משופט - לזה הוא לא היה מגיע, כך העריך יואל בן-שטרית, אלמלא נסיבות מאוד-מאוד חריגות שאליהן הוא נקלע, על לא כל עוול בכפו, למעשה, מה שגרם, לו-עצמו, למצוקה נפשית שכמותה הוא לא הכיר מעולם.
הוא פנה שוב למפכ"ל וביקש ממנו להשתחרר מהמשך הפיקוד על היחידה הסמויה עד לסיום הפרשה. המפכ"ל שב וסירב לבקשת חברו.
יואל בן-שטרית לא ידע, בעת שהוא פנה למפכ"ל, את מה שהמפכ"ל כבר ידע, מתוך ידיעה מודיעינית שהוא קיבל בשעה האחרונה, על ההיכרות של דני עם בתו של השופט רבינוביץ.
אותה ידיעה הכילה גם פרטים על כך, שדני סייע ברכישת הקוק הפרסי שרותי נשאה בתוך גופה בדרכה לארה"ב.
עד לאותו שלב, ידעו במטה הארצי רק על הקשר שיצר מרציאנו עם רותי רבינוביץ. על הקשר עם דני לא יכולים היו לדעת ביחידה הסמויה, או בכל גורם משטרתי אחר, מכיוון שרותי מעולם לא נפגשה עימו מחוץ לבניין בתי-המשפט.
יעלה, המתוחכמת דאגה לכך.
המפכ"ל יידע את יואל בן-שטרית, בשיחתם, בעניין זה. לדעתו של המפכ"ל, זה היה גורם נוסף, המכריע, אולי, שגרם לדני לעשות את מה שהוא עשה.
יואל בן-שטרית זכר את פניה של תמר - ורחמיו נכמרו עליה. הוא ידע מה שמצפה לה. עתה כבר היה ברור לו שדני לא יעצור - ושהסתבכותו היא כמעט בלתי-נמנעת.
המפגש שהם קיימו בקפטריה היה עבורו מפגש מכונן - והוא הרגיש שגם תמר מרגישה כך
שניהם הגיעו לצומת מכרעת שממנה יש רק דרך אחת עבורם; רק לשבור מסגרות - וללכת הלאה ביחד.
עצם המחשבה על-כך הסעירה אותו כל-כך עד שלרגעים הוא איבד את היכולת להתרכז ולהתמקד במשימה העומדת בפניו.
לימים, הוא ייסר את עצמו בגלל עצם המחשבה על מחדליו.
על אחד מהם, על שלא דאג לקיים מעקב מתמשך אחר דני, לאחר סיום הפגישה עם השופט רבינוביץ, הוא הצטער ללא הרף.
