X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  ספרים
בספר מלב אל לב, תרגומים חדשים ומחודשים ליצירותיו של ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן: הנביא, המשוגע, הנודד, מיתת כלולות, הנביא והתלמיד, דברי הנביא, אמרותיו של הנביא, וכן מבחר מרישומיו
▪  ▪  ▪

ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן, היה אמן רבגוני, שנולד בלבנון, אולם דמותו עוצבה בבוסטון ובפריז. בתחילת דרכו עסק ברישום, ציור ופיסול, ומאוחר יותר פנה לכתיבת שירים, משלים וסיפורים, והחל להתעניין בפילוסופיה של הדתות.
ג'ובראן הוא ממבשרי "העידן החדש", את השפעת הגותו וכתביו ניתן למצוא במרבית כתבי העידן החדש ב-100 השנים האחרונות. ג׳ובראן, נער לבנוני חסר השכלה, שכל חייו עברו עליו כשהוא נתון תחת חסותן של נשים - אמו, אחיותיו, פטרוניתו - הצליח ללמוד, לזקק ולטהר את רוח התרבות המערבית, רוח העידן החדש, המרדני, המעמיד את האדם במרכז הווייתו.
אף שהיה א-מיני באופן מוחלט - כנראה שמעולם לא התנסה בקשר מיני אינטימי כלשהו, לא עם אישה ולא עם גבר - הפך ג׳ובראן למשורר הגדול של האהבה. למרות שלא השאיר אחריו צאצאים או תלמידים - יצירותיו הפכו להיות אבני היסוד של העידן החדש.
בספר מלב אל לב, תרגומים חדשים ומחודשים ליצירותיו של ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן: הנביא, המשוגע, הנודד, מיתת כלולות, הנביא והתלמיד, דברי הנביא אמרותיו של הנביא, וכן מבחר מרישומיו.
על הילדים מתוך הנביא
הילדים שלכם אינם שלכם;
הם ילדי הכמיהה של החיים אל עצמם.
הם באים לעולם דרככם,
אך לא מכם,
ובעודם חיים עמכם,
אינם שייכים לכם.
תנו להם את אהבתכם,
אך לא את מחשבותיכם,
כי יש להם מחשבות משלהם.
תנו קורת-גג לגופם, אך לא לנשמתם,
כי נשמתם שוכנת בבית המחר,
בו לא תוכלו לבקר,
אפילו לא בחלומותיכם.
ג'ובראן חליל ג'ובראן - הערות ביוגרפיות
ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן נולד ב-1883 בכפר בשארי, בהר הלבנון, בעת שלבנון הייתה חלק מהאימפריה העותמאנית. מרבית חייו הבוגרים ופעילותו עברו עליו בארה"ב, אף ששמר על זהותו ולאומיותו הלבנונית.
ג'ובראן עסק ברישום, ציור ופיסול, היה משורר, מספר משלים וסופר, פילוסוף וחוקר דתות, שהשפיע רבות על עידן העת החדשה. עיקר פרסומו בא לו מספריו, שהבולטים בהם היו "הנביא", "המשוגע" ו"הנודד" שנכתבו באנגלית ו"כנפיים שבורות", שנכתב בערבית.
שמונה ספריו הראשונים שפורסמו בין השנים 1905 עד 1923, נכתבו בערבית. לאחר-מכן כתב ופרסם רק באנגלית - 11 ספרים שראו אור בין השנים 1908 עד 1933. לאחר מותו פורסמו כ-20 קבצים מתוך כתבים שנמצאו בעזבונו וכן פורסם אוסף המכתבים שהחליף עם מארי האסקל (פטרוניתו). ספריו היו ונשארו בראש רשימת רבי המכר בעולם. "הנביא", "המשוגע" ו"הנודד" נמצאים ברשימת רבי המכר של המאה ה-20, בשפה האנגלית.
ג'ובראן נולד במשפחה נוצרית מרונית-קתולית. אמו, קמילה, שילדה אותו כשהייתה בת 30, היא הדמות שהשפיעה יותר מכל על שנות ילדותו. היא הייתה בתו של כומר, ואביו של ג'ובראן, היה בעלה השלישי. האב היה רוקח במקצועו, אולם עבד כפקיד השלטון העותמאני. בעקבות מעילה בכספים נשלח לכלא לשלוש שנים.
עוניה של המשפחה הדיר את ח'ליל מבית הספר, והוא למד לקרוא ולכתוב בביתו, בהדרכת כמרים, כשכתבי הקודש משמשים לו כחומר קריאה. ב-1895 בעקבות המצוקה הכלכלית, היגרה קמילה מלבנון למשפחתה בבוסטון, ארה"ב. היא לקחה איתה את ח'ליל, שתי אחיותיו ועוד אח-למחצה שלהם, משאירה מאחוריה את בעלה שהשתחרר מהכלא. בעזרתו של אחיה, השתלבה בקהילה המרונית-לבנונית בבוסטון ופרנסה את משפחתה, מעבודתה כרוכלת של מוצרי רקמה ותחרה.
בגיל 13 ביקר ח'ליל ג'ובראן לראשונה בחייו בבית ספר. מוריו שגילו את כשרונו האמנותי, משכו אותו אל הקהילה האמנותית-מהפכנית של בוסטון. אחד ממוריו, פרד הולנד דיי, שהיה גם צלם ומוציא לאור, פרסם את איוריו על עטיפות ספרים, כשח'ליל היה בן 15 בלבד.
דודו של ג'ובראן, שלא אהב את השתלבותו בקרב האומנים של בוסטון, שלח את ג'ובראן חזרה ללבנון, ללמוד במכון קתולי, "אל חיקמה", בבירות. הוא נשאר שם עד 1902, למד, פרסם שירים והשתתף בייסודו של רבעון ספרותי.
בגיל 19 חזר לבוסטון, גילה כי אחותו, סולטנה, חלתה ומתה, דודו שהיה התומך העיקרי שלו, מת שנה לאחר-מכן, ואחריו מתה אמו ממחלת הסרטן. אחותו, מריאנה, שעבדה כתופרת, פרנסה את שניהם.
ב-1904 הציג ח'ליל ג'ובראן את רישומיו בתערוכה בבוסטון, שם פגש את מארי אליזבת האסקל, עימה שמר על קשרי ידידות עד מותו. (מהות הקשר בין השניים אינה ברורה, והיו שטענו כי היו ביניהם קשרי אהבה, אף שמארי הייתה מבוגרת ממנו ב-10 שנים). מארי נישאה לגבר אחר והפכה להיות פטרוניתו של ג'ובראן, תמכה בו ודחפה אותו לפרסם את יצירתיו.
ב-1908 עבר ג'ובראן לפריס שם למד ציור עד 1910. בפריס החל להתעמק בפילוסופיה של הדתות - נצרות, יהדות, איסלאם, בודהיזם ובעיקר בדת הבאהיית. (הוא היה ידידו הקרוב של עבדול בהאא - משושלת המייסדים של הדת הבאהיית).
ח'ליל ג'ובראן נפטר ב-1931 ממחלת כבד, בהיותו בן 48 בלבד. מארי האסקל הייתה זו ששמרה על עזבונו, ויחד עם אחותו רכשה חלקת קבר בבשארי שבהר הלבנון, והעבירה את גופתו לקבורה. מאוחר יותר, הוקם במקום "מוזאון ג'ובראן", הקיים שם עד היום.

מתוך הנביא

על הילדים - עמ' 27-26
ואישה אחת, נושאת תינוק צמוד לחזה, אמרה, "דבר אלינו על הילדים."
ויען ויאמר:
הילדים שלכם אינם שלכם;
הם ילדי הכמיהה של החיים אל עצמם.
הם באים לעולם דרככם,
אך לא מכם,
ובעודם חיים עמכם,
אינם שייכים לכם.
תנו להם את אהבתכם,
אך לא את מחשבותיכם,
כי יש להם מחשבות משלהם.
תנו קורת־גג לגופם, אך לא לנשמתם,
כי נשמתם שוכנת בבית המחר,
בו לא תוכלו לבקר,
אפילו לא בחלומותיכם.
שאפו להיות כמותם, אם תאבו,
אך אל תבקשו לעצבם בדמותכם
כי אין החיים מתקדמים לאחור,
אף לא משתהים עם ימי האתמול.
אתם הקשת המשלחת את ילדיכם
כחצים חיים אל המחר.
הקַשָּׁת רואה את המטרה על נתיב הנצח
ומכופף אתכם בכוח רצונו
למען יטוסו חציו היישר אל היעד.
קבלו עליכם באהבה את ידו המכופפת
כי כשם שיאהב את חציו הנורים למרחק
יאהב את קשתם הדרוכה
היציבה למשמע כף ידו.
על הנתינה - עמ' 30-28
אז קם איש מעשירי העיר ואמר, "דבר אלינו על הנתינה." והוא השיב:
כשאתה נותן מרכושך, הרי זה אך מעט.
כשאתה נותן מעצמך, אז אתה נותן באמת.
כי מהם קִנייניך אם לא דברים שאתה שומר ומחזיק
מפחד שמא תזדקק להם מחר?
ומה יביא מחר לכלב הזהיר בלי פשר
הטומן עצמות בחול בלי כל סימן וזכר
בדרכו אחר הצליינים אל עיר קודשם?
ומהי כל חרדת ההזדקקות
אם לא ההזדקקות עצמה?
ומה פשרו של פחד מצמא כשבּארךָ מלאה על פיה
אם לא צמא הנפש הבלתי נדלה שאין להרוותו?
יש הנותנים מעט מן המרובה שברשותם
כי כל חפצם כבוד והוקרה;
מעצם משאלתם פגומה המתנה מעיקרה.
ויש שקניינם מועט, אבל נותנים ביד פתוחה ולב חפץ:
אלה העשירים האמיתיים, המאמינים בחיים ובדרך השפע
אשר קופתם לא תידלדל ואוצרם לעד.
יש הנותנים בלב שמח: שמחת הנתינה היא כל שכרם,
ויש נותנים בלב דואב, והכאב מנת חלקם.
אך יש אשר נותנים ולא יודעים כאב הנתינה,
אף אין שמחת הנתינה מבוקשם.
אין דעתם נתונה כלל למעלת הנתינה וסגולתה
נותנים הם כהדס זה המלבלב בעמק
ומפיץ ניחוחו לכל רוחות שמיים.
בידי אלה וכמותם יאמר אלוה את דברו אל העולם
ומאחורי עיניהם יחייך אל בריאתו.
טוב לתת טובה למבקש;
טוב יותר לתת מבלי שהתבקשת,
רק מעצם הבנת דבר.
ולרחב היד, זה שידו פשוטה תדיר לתת,
רבה שמחת חיפוש אחר המקבל
אף משמחת הנתינה.
ואיזה חפץ בידך אשר ראוי לעצור בך
מתת לרעך?
הן כל אשר לך יפוץ ויחולק ביום מן הימים.
על כן פתח את ידך ותן עכשיו,
כל עוד עונת הנתינה שלך היא
ולא של יורשיך לימים לבוא.
אומר אתה, "אתן, אך רק לראויים."
לא כך אומרים האילנות בבוסתנך,
או הכבשים במרעך.
הרי נותנים הם על-מנת לחיות:
כנשימת חמצן הנתינה להם.
יודעים הם מבלי דעת
כי לתת משמע להיות,
ולעצור מתת משמע לחדול.
הלא ודאי מי שראוי לשַׁי ימיו ולילותיו
ראוי אף לקבל ממך את כל השאר.
והראוי לגמוע מאוקיינוס החיים
ראוי גם למלא גביעו מיובלך הקט.
ואיזו עילה גדולה תמצא לנתינתך
מזו אשר טמונה באומץ לב ובבטחה
ואף בחסד, לא פחות
שבנכונות להיות ככלי לקבלה?
ומי אתה שיחשוף אדם חזהו ויגול גאוותו
רק על-מנת שיהיו ערכו ומעלתו גלויים לעיניך?
ראה תחילה את עצמך ראוי להיות נותן,
וכלי לנתינה.
שכן בַּאֲמִתָּם של הדברים לאמיתה
החיים הם הנותנים לחיים
בעוד אתה, המחשיב את עצמך נותן,
הנך רק עד למהלך הנתינה.
ואתם המקבלים - והרי כולכם נמנים עמם
אל תעמיסו עליכם משא תודה
פן תכבידו לא לצורך עליכם
ועל זה אשר נותן,
אלא הינשאו עמו על מתנתו כעל-כנף נשר,
כי יתר מודעות לחוב כמוה כפקפוק בנדיבותו
של זה אשר האדמה רחבת הלב לו אם
ואלוהים אביו.
על השמחה והצער - עמ' 37-36
ותישא אישה מן הקהל קולה ותאמר, "דבר-נא אלינו על השמחה ועל הצער".
והנביא השיב מניה וביה:
שמחתכם היא צער שהלוט הוסר מעל פניו.
אותה באר אשר צחוקכם עולה ממנה
היא החביון שבו נקוו דמעותיכם.
וכי כיצד יהיה אחרת?
ככל שהעמיק אזמל הצער לחצוב בתוך הווייתך
יגדל האושר שתוכל בה להכיל.
אותו קנקן חמר שבו נמזג יינך
נשרף באש תנור הקדרים.
והקתרוס שמיתריו צֳרִי לנשמתך
הלא גולף בלהב הסכין?
בהיותך שמח, התבונן אל תוך לבך
ותגלה שהדבר עצמו אשר הסב תוגה
הנו מקור הגיל והשמחה.
ובאשר עצבות עוטפת רוחך
שוב והבט אל תוך לבך
ותגלה: אתה בוכה על הדבר
אשר שימש לך מקור שמחה.
יש האומרים, "גדולה השמחה מן הצער",
ואחרים אומרים, "לא, כי גדול הצער הימנה".
אמן אומר אני לכם, לא ייפרדו השניים:
הן יחד לעולם ירדו, כשתי פנים למטבע.
עת תראה את האחד יושב בדד אל שולחנך,
דע לבטח, השני ישן על מיטתך.
לעד תנוד כמחוג מאזניים בין הצער לשמחה,
ורק עת תתרוקן כליל תמצא את עצמך
דומם ומאוזן בתווך.
כשיבוא שומר אוצרות חייך לשקול כספו וזהבו
אחת היא אם תכבד כף השמחה או כף הצער.
על הטוב והרע - עמ' 68-67
ואיש מזקני העדה אמר, "דבר נא על הטוב ועל הרע." ויאמר אליהם:
על הטוב שבכם אוכל לדבר,
אך לא על הרע.
כי מהו הרע אם לא טוב
שעינוהו רעב וצמא?
עת ירעב יבקש לו הטוב מזונו גם ביוון המצולה
ועת ייסרו הצמא אף ילגום מביצה עכורה.
אתה טוב כשאתה אחד עם עצמך, ועם זאת,
אינך רע כשאינך אחד עם עצמך.
הבית החצוי אינו קן גנבים; הוא רק חצוי,
והספינה בלי הגה ומצפן
נסחפת בלא מטרה וכיוון
בינות איי סלע הרי סכנות
אך לא תמיד היא תשקע למצולות.
אתה טוב כשאתה מבקש לתת מעצמך,
אך אינך רע בבקשך טובה לעצמך.
בבקשך לעצמך אתה כשורש
הדבק באדמה לינוק מלשדה.
לא יוכל פרי העץ לאמור לשורשו,
"הייה נא כמוני, בשל ומזומן
"להעניק לעולם שפעתך".
והרי הנתינה היא לפרי צורך
כמו הקבלה לשורש.
אתה טוב כשאתה ער ומודע בדיבורך
ועם זאת אינך רע עת תישן רוחך
ולשונך מלהגת.
וגם הדיבור הכושל ושגוי עשוי לטעת כוח
בלשון הלאה, הרצוצה.
אתה טוב כשאתה צועד אל היעד בצעד אמיץ ובוטח
ועם זאת אינך רע כשאתה מתקדם בצליעה:
הן גם הפיסח אינו מתקדם לאחור.
אך אתה, החזק ומהיר, אל תצלע מול פיסח
במחווה של גדלות מתחסדת.
הנך טוב באינספור מובנים ודרכים,
ועם זאת אינך רע כשאינך עושה טוב,
אלא רק משרך רגלך
ומבטל את זמנך.
כה חבל שהצבי לא יכול
ללמד את קלות הרגליים לצב.
בכמיהתך לנשגב שבך, שם טמון יסוד טובך
והכמיהה הזאת פועמת בכולכם.
אולם באחדים היא כנהר אדירים בדרכו אל הים,
נושא שלל סודות מן הגבע עם כל זמרת היער
ובאחרים היא כקילוח דקיק האובד בפיתוליו,
משתהה עוד בטרם הגיע לחוף.
אך בל יאמר האיש שכמיהתו גדולה
לרעו רפה האונים והמרץ,
"מדוע זה תתמהמה ולמה תנוע לאט?"
הטוב באמת לא ישאל את אחיו העירום, "אֵי כסותך?"
ואת חסר הבית, "מה אירע למעונך?"
על ההנאה - עמ' 73-71
קם נזיר מתבודד אשר נהג לפקוד את העיר אחת לשנה ואמר, "דבר אלינו על ההנאה." וכך השיב:
ההנאה היא שיר חרות,
אך היא עצמה אינה חרות.
ההנאה היא פרח התשוקה
אך לא פִּרְיָה.
הִנָּה קריאת העמק לפסגות,
אך לא העומק או הגובה.
היא כציפור הממריאה מכלוב
אבל לא המרחב בו תינשא אל־על.
אכן, ההנאה שירת חרות היא
על כן שיר אותה במלוא הלב
אך אל יאבד לבך בשירתך.
יש המבקשים רק את ההנאה
כמו הייתה חזות הכול ואין בלתה.
מכל צד הם פוגשים שיפוט ותוכחה.
איני חורץ את משפטם: רוצה הייתי
להביא אותם לשאול ולחפש
עד ימצאו הנאתם, אך לא אותה בלבד:
כי שבע אחיות לה, והפחותה בהן יפה הימנה.
הלא שמעת על האיש אשר חפר באדמה
למצוא לו שורשי מאכל, עד שמצא אוצר?
בין זקניכם, יש הזוכרים בנוֹחָם
הנאות אשר ידעו בנעוריהם
כמשוגות שנעשו בשעת שכרות.
אך רגשי חרטה הם כמו הערפל
המעכיר את נפש האדם, לא מזכך.
מוטב כי יזכרו נעוריהם בהודיה,
כזכור את יבולי הקיץ הטובים.
אך אם יש בחרטתם בְּדַל ניחומים,
יהי כן, יתעטפו נא בנחמתה.
יש שאינם עוד צעירים כדי לחפש
אף אינם די זקנים כדי לזכור.
בפחדם לחפש או לזכור מדירים הם רגלם
מכל הנאה, שלא להזניח רוחם
וגם לא להפר שלוותה.
אך אפילו בהימנעותם הם מוצאים הנאה
וידם החופרת אחר שורשים ברעדה
מגיעה בכל זאת לאוצר.
אך אמרו לי, כיצד זה אפשר
להפר שלוותה של הרוח?
אין שירת הזמיר מפריעה את דממת הלילות
והבהוב גחלילית לא טורד כוכבים במרום.
כך עשן מדורה לא יוכל לעכור את הרוח:
הרוח אינה כשלולית דוממה שאפשר להסעיר במקל.
במונעך הנאה, לא אחת אך תכבוש תשוקתך
רק כדי לדחקה לאי־שם בחביון נפשך.
מי יודע אם מה שבלמת היום
לא ממתין במסתור כדי לפרוץ בעתיד?
הן יודע גופך מורשתו וכל צרכיו מבטן,
לא על נקלה ילך שולל.
גופך הוא נבל הנשמה, ובידך היא
להפיק ממנו מוזיקה הרמונית ערבה לאוזן
או בליל צלילים בלי פשר.
ואם תשאל בלבבך, "כיצד אוכל לדעת להבחין
"בין מה שטוב בהנאה למה שרע?"
לך לשדה ולגינה, וראה באיזו הנאה
דבורה לוקטת צוף מתוך הפרח,
אך גם הפרח נהנה לתת לה ממנחת צופו.
כי לדבורה הפרח הוא מעיין חיים,
והדבורה לפרח שליח אהבה,
ולשניהם, דבורה כפרח, קבלת ההנאה ונתינתה
הן צורך ושכרון חושים יחדיו.
אנשי אורפליז, הֱיוּ בהנאותיכם
כמו הפרחים והדבורים.
מתוך המשוגע
המשוגע - עמ' 95
אתם, השואלים אותי איך נעשיתי משוגע, שמעו. זה קרה כך: יום אחד, זמן רב לפני הולדת אלים רבים, התעוררתי משינה עמוקה וגיליתי כי כל מסכותי נגנבו - שבע-מסכות שעיצבתי ונשאתי בשבע-חיים - ואני התרוצצתי חסר-מסכה ברחובות ההומים וצעקתי, ״גנבים, גנבים, גנבים ארורים".
גברים ונשים צחקו לי, וכמה מהם נמלטו לבתיהם בפחדם מפניי. כאשר הגעתי לכיכר השוק צעק לפתע מגג בית צעיר, ״הוא משוגע״. הרמתי את מבטי כדי להביט בו; השמש נשקה את פני הערומים בפעם הראשונה. בפעם הראשונה נשקה השמש את פני שלי, הערומים, ונשמתי הוצתה באהבה לשמש; ולא רציתי עוד במסכותי. כאחוז טירוף צעקתי, ״יבורכו, יבורכו הגנבים, שגנבו את מסכותי״. כך נעשיתי משוגע.
בשגעוני מצאתי את החרות ואת הביטחון - את חרות הבדידות, ואת הביטחון שלא להיות מובן. כי אלו המבינים אותנו משעבדים משהו משלנו. אבל אל לי להיות גאה בביטחוני. אפילו הגנב בכלא בטוח מפני גנב אחר.
השועל - עמ' 104
שועל הביט בצלו בשעת זריחה ואמר: ״היום אטרוף גמל לארוחתי.״ כל הבוקר שוטט, וחיפש אחר הגמל. אבל בצהריים, ראה שוב את צלו ואז אמר: ״עכבר יספיק לי".
שני כלובים - עמ' 109
בגנו של אבי היו שני כלובים. באחד היה ארי שעבדי אבי הביאו ממדבר נינוֵה. בשני היה קיכלי. בכל בוקר קרא הקיכלי אל הארי, ״בוקר טוב לך, אחי האסיר".
מתוך הנודד
על החול - עמ' 138
אמר איש אחד לחברו, ״בשיא גאות הים, לפני שנים, בקצהו של מטה, כתבתי שורה על החול, ועד היום עוצרים האנשים לקרוא אותה, והם נזהרים לבל ימחקוה".
האיש השני אמר, ״גם אני כתבתי שורה על החול, אבל זה היה בשיא השפל, וגלי הים עלו ומחו את הכתוב. אבל, אמור לי, מה כתבת?״
האיש הראשון ענה, ״כתבתי זאת: ׳אני הוא אשר אני.׳ ומה כתבת אתה?״
האיש השני ענה: ״זאת כתבתי: ׳אני אינני אלא טיפה בים הגדול׳.״
הפילוסוף והסנדלר - עמ' 148
לחנותו של סנדלר נכנס פילוסוף, נועל נעליים בלויות. ״בבקשה, תקן את נעליי,״ אמר הפילוסוף לסנדלר.
הסנדלר אמר, ״אני מתקן עכשיו נעלֵי איש אחר, ועלי לתקן נעלֵי אנשים נוספים לפני שאגיע לנעליך. השאר את שלך כאן, ונעל את הזוג הזה היום, וחזור מחר לקחת את שלך".
הפילוסוף הגיב מיד, ״אינני נועל נעלֵי איש אחר, מלבד נעליי שלי".
הסנדלר ענה, ״אכן, אכן, באמת הינך פילוסוף, ואינך יכול לשים רגליך בנעלֵי איש אחר! בהמשך הרחוב ישנו סנדלר אחר, המבין פילוסופים טוב ממני. גש אליו ויתקן את נעליך".

ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן, מלב אל לב, מבחר מיצירותיו, תרגומים: יהושע בן ציון, איריס ברעם, אלישע בן מרדכי, עורך: אלישע בן מרדכי, הוצאת אסטרולוג, 281 עמודים, 68 שקלים
תאריך:  13/05/2015   |   עודכן:  13/05/2015
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
 
תגיות מי ומי בפרשה
 כבוד האדם וחירותו
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
חיים משגב
רומן בפרקים: הכל אמיתי, והכל קרה. העובדות קצת שונו - והדמויות קצת טושטשו. אבל כולם מכירים אותם - את השופטים הלא-חכמים ואת עורכי הדין הלא-ישרים-במיוחד ואת המפכ"ל שקומבינות רוחשות בליבו ואת הפוליטיקאים שמחפשים ריגושים בדירת-מסתור, ובעיקר את הנשים החזקות שמשחקות בגברים חלשים. ויש גם ראש ממשלה שעומד בראש המערכת
חיים משגב
רומן בפרקים: הכל אמיתי, והכל קרה. העובדות קצת שונו - והדמויות קצת טושטשו. אבל כולם מכירים אותם - את השופטים הלא-חכמים ואת עורכי הדין הלא-ישרים-במיוחד ואת המפכ"ל שקומבינות רוחשות בליבו ואת הפוליטיקאים שמחפשים ריגושים בדירת-מסתור, ובעיקר את הנשים החזקות שמשחקות בגברים חלשים. ויש גם ראש ממשלה שעומד בראש המערכת
חיים משגב
רומן בפרקים: הכל אמיתי, והכל קרה. העובדות קצת שונו - והדמויות קצת טושטשו. אבל כולם מכירים אותם - את השופטים הלא-חכמים ואת עורכי הדין הלא-ישרים-במיוחד ואת המפכ"ל שקומבינות רוחשות בליבו ואת הפוליטיקאים שמחפשים ריגושים בדירת-מסתור, ובעיקר את הנשים החזקות שמשחקות בגברים חלשים. ויש גם ראש ממשלה שעומד בראש המערכת
חיים משגב
רומן בפרקים: הכל אמיתי, והכל קרה. העובדות קצת שונו - והדמויות קצת טושטשו. אבל כולם מכירים אותם - את השופטים הלא-חכמים ואת עורכי הדין הלא-ישרים-במיוחד ואת המפכ"ל שקומבינות רוחשות בליבו ואת הפוליטיקאים שמחפשים ריגושים בדירת-מסתור, ובעיקר את הנשים החזקות שמשחקות בגברים חלשים. ויש גם ראש ממשלה שעומד בראש המערכת
חיים משגב
רומן בפרקים: הכל אמיתי, והכל קרה. העובדות קצת שונו - והדמויות קצת טושטשו. אבל כולם מכירים אותם - את השופטים הלא-חכמים ואת עורכי הדין הלא-ישרים-במיוחד ואת המפכ"ל שקומבינות רוחשות בליבו ואת הפוליטיקאים שמחפשים ריגושים בדירת-מסתור, ובעיקר את הנשים החזקות שמשחקות בגברים חלשים. ויש גם ראש ממשלה שעומד בראש המערכת
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il