מי שעדיין מעז לפקפק בקיומה של גרמניה אחרת מזו שהייתה בשנות האימה, טועה ומטעה וחוטא לאמת. במלאת יובל ליחסי ישראל עם מדינתה של אנגלה מרקל - הגיעה סוף-סוף העת להודות שאין בנמצא בעלת-ברית שכמותה.
אף שהם רחוקים מלשאת אופי פופוליסטי, אין בדברים הבאים כדי לשיר שיר הלל לגרמניה של היום. בכל זאת אין לי שום אשליות שקרוב לוודאי הם יגררו אחריהם מנה הגונה של טרוניות ומחאות. אלא שגם כך אני מוכן לשים את נפשי בכפי, רק כדי לחשוף את מה שנסתר מעיניהם של רבים וטובים.
גרמניה הנאצית אומנם חוללה את הגדול שבפשעי האנוש, אבל זו האחרת, שבאה בעקבותיה, לא התעלמה אף לרגע ממנו. עובדה שהיא עשתה כל שלאל-ידיה כדי לשלם עליו, וביד רחבה. יותר מכל נבנתה מדינת ישראל בזכותו של הסכם השילומים, בעוד שרידי השואה שנותרו בחיים זכו וזוכים, ככל שניתן, למענקי-פיצויים.
הוציאה מהבוץ אין בכל אלה, חלילה, למחול לגרמניה על פשעי-עברה. היא אפילו אינה מצפה לכך בעצמה. בעמדה ברורה זו נקטו ונוקטים כל הקאנצלרים שלה שלאחר המלחמה: מקונרד אדנאואר, דרך לודביג ארהרד, ועד לאנגלה מרקל.
על הסכם השילומים אין עוררין. הוא שולם למדינה במלואו ובעין יפה. הרבה בזכותו הגיעה ישראל למה שהגיעה. יום יבוא וגם יתחוור שהוא אפילו שקול כנגד הסיוע שהיא קיבלה ומקבלת מן האמריקנים. בהקשר לכך כדאי להזכיר שבאחת משעותיה הקשות ביותר של ישראל, הייתה זו דווקא גרמניה שהוציאה אותה מן הבוץ ששקעה בו, תודות לרכבת אווירית וסיוע אחר שהגישה, ושהשתיקה לגביו עדיין יפה לו, בעוד שארה"ב ובעלות-בריתה העדיפו לשבת אותה שעה בין המשפתיים.
מאנקי ביזנס אלא שלעומת הסכם השילומים, שממנו נהנתה מדינת ישראל ושאיננו בכלל בר-מחלוקת, יש, ובצדק, טענות ומענות על הסכם-פיצויים אישיים צולע לניצולים לא מעטים. אבל את ה"מאנקי ביזנס" שנעשה בו - לא חוללה גרמניה. חוללו אותו דווקא עמותות וארגונים יהודיים, שתפסו עליו טרמפ כיד שנייה ומתווכת, ושעשו בו שימוש לרעה מרגע שהדברים יצאו משליטתה של גרמניה.
יש לזכור שגרמניה האחרת, זו של היום, לא התנערה מעולם מאחריותה של קודמתה לימי האימים. היא ראתה ורואה כחובתה לפצות את קורבנות הסבל באשר הם. מי שהתכחשו, לעומתה, ועדיין מתכחשים לחובה הזו, הם האוסטרים, בעלי-בריתה לרייך השלישי, המתחמקים עד היום מהכרה בפשעיהם. זו גם הסיבה לכך שיוצאי אוסטריה, כמו גם יוצאי מדינות במזרח-אירופה, יצאו, ועדיין יוצאים, מקופחים וממורמרים.