את תחייתה של ספרות היידיש לאחר מלחמת העולם השנייה יש לייחס יותר מכל לתרומתו האדירה של ניצול השואה, מרדכי שטריגלער, ששמו מהלך לפניו, בצדק, כאחד מגדולי סופריה של ה"מאמאלושן" במאה העשרים.
מגילת-חייו של שטריגלער (1998-1918) צרורה בצרור החיים של עם ישראל במרוצת מאה השנים האחרונות. אין זאת כי אם כתביו הרבים משקפים דרגה עליונה של מודעות וזהות עצמית ויהודית, רמה אינטלקטואלית והשכלה תורנית, התמודדות של יהודי מודרני עם בעיות הקיום של עם ישראל במאה העשרים, וכישרון ספרותי נדיר ביותר.
ייחודו הגדול של שטריגלער ניכר בעובדה שהוא זכה בכתיבתו הענפה לחוות ולשקף שלוש תקופות מתולדות עם ישראל במאה העשרים, השונות בתכלית אחת מרעותה: יהדות פולין בין שתי מלחמות העולם, חיי היהודים תחת שלטון הנאצים בימי השואה בגטו ובאותם שנים-עשר מחנות שהוא עצמו שרד; וחייהם ובעיותיהם של היהודים באירופה, בארה"ב ובמדינת ישראל לאחר השואה.
דרך חיים
כך או אחרת שמור למרדכי שטריגלער מקום מרכזי בתחומים של חוכמת היידיש ושל מדעי היהדות במאה העשרים. בתור שכזה הוא מתבלט הן כסופר דו-לשוני, הכותב יידיש ועברית כאחד; הן כעיתונאי פעיל בעיתונות היידיש בפריז, בניו-יורק ובמדינת ישראל; הן כמחבר רומנים על יהדות פולין לפני מלחמת העולם השנייה ועל חיי היהודים תחת שלטון הנאצים; והן כמשורר, פובליציסט ועורך כתבי-עת ביידיש.
מאז ומתמיד הייתה הכתיבה אצל שטריגלער דרך-חיים ופעילות יצירתית שופעת, שלא נעצרה אפילו כשנאלץ להתייצב פנים אל פנים עם המוות במחנות הנאצים. ניסיון ראשון ומרתק ביותר לתהות על אישיותו, מהלך יצירתו וכתביו על השואה, נעשה בעצם ימים אלה, עם צאתו לאור של הספר "בין חורבן לתקומה", פרי-מחקרם של עורכיו, פרופסור יחיאל שיינטוך, פרופסור בדימוס בקתדרה ליידיש של האוניברסיטה העברית; וד"ר מרים טרין, חוקרת ומורה ליידיש, ששימשה
עזר כנגדו במחקר המקיף הזה.
אסופה נכבדה
מחקרם המשותף של השניים, בהוצאת מפעל דב סדן, שליד הקתדרה ליידיש באוניברסיטה העברית, הוא אסופה נכבדה וראשונית של חילופי איגרות בין מרדכי שטריגלער לבין האלפרין לייויק, הנחשב אף הוא לאחד מסופרי היידיש המרכזיים, כשהמכתבים ביידיש מפוענחים מכתבי-יד. ההתכתבות בין שטריגלער ללייויק, שנעשתה בין השנים 1952-1945, משקפת תמונה היסטורית-תרבותית של עולם הספרות והעיתונות האידישאית מיד לאחר השחרור מעולם של הנאצים.
במרוצת שלוש-עשרה השנים האחרונות אספו, בין היתר, שני החוקרים את איגרותיו של מרדכי שטריגלער, שנכתבו לנמענים שונים, מאז 1939, כשהם שוקדים על הכנת כרך של חילופי האיגרות בין הסופר, ניצול מחנה בוכנוואלד, לבין המשורר ה. לייויק, אסיר הקאטורגה בסיביר. בחילופי איגרות אלה ביניהם, בשנים 1945-1939, באות לידי ביטוי בעיות מרכזיות בשיקום חייהם של מי שנמנו עם שארית הפליטה, ובשיקומה של תרבות היידיש באירופה, בארה"ב ובמדינת ישראל לאחר השואה.
שלוש תקופות
בכתיבתו זכה מרדכי שטריגלער לחוות ולשקף שלוש תקופות בתולדות עם ישראל במאה העשרים, השונות בתכלית אחת מרעותה: יהדות פולין בין שתי מלחמות העולם; חיי היהודים תחת שלטון הנאצים בימי השואה בגטו ובשנים-עשר מחנות, שבהם שרד בעצמו; וחייהם ובעיותיהם של היהודים באירופה, בארה"ב ובמדינת ישראל לאחר השואה. מסתבר שמאז ומתמיד הייתה הכתיבה בשביל שטריגלער דרך-חיים ופעילות יצירתית שופעת, שלא נעצרה אפילו פנים אל פנים עם המוות במחנות הנאצים.
מחקרם של פרופ' שיינטוך וד"ר מרים טרין ניזון ממקורות מגוונים ביותר: החל בעיתונות היידיש של התקופה, דרך מחקרים על אישים ותופעות המוזכרים באיגרות, בעיתונות העברית בארץ ישראל ובמדינת ישראל, איגרות סופרים, בני דורו של שטריגלער, יומנים, מחקרים היסטוריים של התקופה, תולדות ספרות היידיש וסופריה, ספרות השואה ותולדותיה, וכלה בכתבי שטריגלער עצמם, ביידיש ובעברית, ובסקירת תולדותיהם של אנשי שארית הפליטה. שני החוקרים מעידים בתוך כך כי ארכיונו הפרטי, רב ההיקף, של שטריגלער עצמו, שימש להם מקור לא-אכזב לבירור סוגיות רבות שעלו בהתכתבות שבינו לבין לייויק.
גיבוש זהות
את חשיבותו הרבה של המחקר יש להעריך על-פי שבע שנות ההתכתבות שבין שטריגלער ללייויק, ממאי 1945 ועד אוגוסט 1952, שהיו שנים גורליות בתולדות עם ישראל - שנים הכוללות את ראשית המלחמה הקרה בין המעצמות, את ההתפתחויות במדינה שבדרך והקמת מדינת ישראל, את יחסו של
דוד בן-גוריון לשארית הפליטה ולתרבותה של יהדות מזרח-אירופה, את עלייתו ונפילתו של המרכז לספרות יידיש בקרב ניצולי השואה בפריז, את הפעילות התרבותית ביידיש ובעברית מטעם הזרמים הפוליטיים והאידיאולוגיים למיניהם בציבוריות היהודית בארץ ובתפוצות, ואת שלל הנושאים האחרים הקשורים להתפתחות ספרות ועיתונות היידיש והעברית בשנים הפורמטיביות של גיבוש הזהות היהודית לאחר מלחמת העולם השנייה.
