באותה העת התקיימה פגישה, לא-לגמרי יוצאת-דופן, באחת הווילות שבאפקה. המשתתפים, כולם דמויות ידועות מחיי-הפשע של תל אביב, היו מידידיו הקרובים של מרציאנו.
חלק מן היושבים באותו הפורום היו צ'צ'נים. הם הגיעו לשם כדי ללמוד מכלי ראשון מה קרה.
יעלה זומנה להגיע למקום כדי לספר את מה שהיא יודעת. כולם ידעו על מעמדה בארגון של מרציאנו - ועל הקשר שלה אל בעלה.
שניים מן הצ'צ'נים שנכחו בפגישה הכירו אותה מסיפורים שהם שמעו. הוריו של אחד מהם היו עצורים באותו מחנה-מעצר שבו היו עצורים הוריה של יעלה. הם שמעו עליה רק נפלאות.
לא הייתה ליעלה כל בעיה להתחבר לצ'צ'נים. הם מאוד העריכו אותה. שמה היה לאגדה. אחד מהם סיפר לחבריו לאחר שהוא זיהה אותה את מה שהיא עברה מידיו של מפקד מחנה-המעצר. הסיפור הזה נודע ברבים רק לאחר שיעלה והוריה השתחררו. מפקד-המחנה לא שרד יותר מחודשיים. יעלה לא ידעה את זה. הדברים סופרו לה באורח דיסקרטי באחד החדרים הצדדים.
רק הצ'צ'נים היו נוכחים בו.
יעלה תיארה בפניהם את כל מה שהיא ידעה על מעצרו של בעלה. הם האמינו לה. הם ידעו שהיא לא תשקר אותם. הם רק ביקשו לדעת איך מקבלים בחזרה את מה שנגנב מהם.
יעלה ביקשה מהם להמתין לבוקר.
היא לא סיפרה להם מה נעשה בעניין השופט רבינוביץ. היא ביקשה מהם לסמוך עליה בעניין הזה. לא היה טעם להסביר מעבר לכך.
הצ'צ'נים הבינו שגם זיכוי של מרציאנו לא יחזיר להם את כספם - אבל לכך הם רצו להתייחס בשלב אחר. לפי שעה, נחה דעתם, שמרציאנו הופל בפח בידי השלטונות. מושג זה היה שגור על-פיהם עוד מתקופת היותם תחת השלטון הסובייטי.