ברגע שקראתי המשפט שצוטט בעיתונות, מתוך חקירתו של רפ"ק
ערן מלכה במשטרה, לפיה הוא הרגיש חשוב מאוד, בנוכחותו של עו"ד
רונאל פישר, שנתן לו הרגשה של
"אחד מהחבר'ה" והתייחס אליו, כאל שווה בין שווים, במרוצת עשרות שיחות נפש שהיו למלכה עם עו"ד רונאל פישר, בענייני "העסקים" שלהם, כשבקבוק וויסקי מונח ליד משתתפי פגישות חברתיות אלה (שכללו אחרים, מלבד מלכה ופישר), הבנתי שלא מדובר במשפט טכני וכתב-אישום משותף שהוגש נגד שבעה נאשמים, אלא מדובר במשפט פלילי, שמייצג התנהגות פלילית ועבריינית, לכאורה, של מי שרואים עצמם, כעידית שבעידית של החברה הישראלית.
קבוצה זו שאליהם נספח מלכה והם הסתובבו, כפי שפורסם, ב"חצרו" של רונאל פישר, דמו - בעיני עצמם וגם בעיני אחרים - כמי המשדרים סימני הצלחה ומצליחנות יתר. ככאלה, היוו ומהווים הם נושא ומושא, ישיר וגם/או עקיף, של מכלול שאיפותיהם של אחרים הרוצים - גם הם - להידמות להם ולנגוס, כמותם, נתח מהעוגה הדשנה, בה נוגסים נושאי תשוקותיהם אלה.
בל יקל הדבר בעיניכם. אין מדובר בפלוני וגם/או באלמונית שמישהו אסף אותם, כלאחר יד, מן השוק ואין מדובר במי שהינם קוטלי קנים מן השורה. מדובר בפרקליטת מחוז לשעבר, שהייתה אחראית על שמירת החוק ואכיפתו, בתחום הפלילי בתל אביב רבתי וסביבותיה; מדובר בחוקר משטרה מיומן, ביחידת שמנת, "קרם דה לה קרם", של החוקרים, הלא היא יחידת "להב" המוכרת גם כ"יחידה 433"; עורך-דין מפורסם, הנגיש לכלי התקשורת ובעל תוכניות טלוויזיה משלו, כמו-גם נאשמים נוספים, שהמשותף להם הינו היותם בעלי הון, המעוניינים לקשור קשרי הון, שאולי יביאו להם, מי יודע - בעתיד - גם קשרי שלטון. הקיצור - סיאוב מוחלט של קשרי הון-שלטון ובעברית פשוטה קומבינה ובעברית עוד יותר פשוטה וישירה - שחיתות, לכאורה, לשמה.
מי שסבר שאולמו של שופט בית משפט המחוזי,
משה סובל, יוכל להכיל מכלול הנאשמים בכתב-האישום המשותף שהוגש נגד רפ"ק ערן מלכה, עו"ד רונאל פישר, פרקליטת מחוז תל אביב (פלילי), לשעבר, עו"ד
רות דוד ואחרים, ציבור עורכי-הדין שלהם, עיתונאים ושאר אזרחים מן השורה, שרצו "לגעת בתהילה" הבין - בדיעבד - כי הוא טעה.
לכן, מי שהגיע שעה קודם לדיון ופנה לאולמו של השופט המחוזי, משה סובל, הופנה לקומה העליונה מקום בו ממוקם אולמו של נשיא בית משפט המחוזי, בירושלים, השופט,
דוד חשין. אולמו של נשיא בית משפט המחוזי, אינו אולם גדול במיוחד והוא מונה עשרה ספסלים, שבכל אחד מהם ניתן להושיב ארבעה אנשים. עוד שניים-שלושה ספסלים, בסוף האולם וכן שניים-שלושה ספסלים נוספים, בכל אחד משני צדדיו של האולם. חשבון מהיר מגלה, שאם היו כל הספסלים מאוכלסים, ניתן היה לדחוק ולדחוס לאולם זה, שבעים וששה משתתפים. בפועל נכחה במקום, קבוצת אנשים הקרובה למלוא תכולת מקומות הישיבה באולם נשיא בית משפט המחוזי, בירושלים.
עוד קודם שנכנס השופט, משה סובל, לאולם, עשו הנאשמים כל מאמץ - ובהצלחה מרשימה, ניתן לציין - שלא לשבת בספסל הקרוב לדוכן השופט, שדלפק חוצץ בין ספסל ישיבתם והשולחנון שניתן להשעין עליו שני מרפקים וגם/או להניח ראש לאה, לבין שולחן הקלדנית וכס השופט. כולם הבינו, כאיש אחד, כי עדיף להיות מצולמים שלא מאחורי הדלפק, שכן צילום מאחורי דלפק נאשמים, משדר תחושה של אשמה.
עו"ד רות דוד, התמקמה לה, באחד הספסלים הצדדיים, מרחק ראוי מהספסל הקרוב לכס השופט, משמאלו של השופט.
יאיר ביטון התיישב בספסל האחורי, המרוחק ביותר מכס השופט והקרוב לדלת הכניסה לאולם. משפגש מבטו במבטה של עו"ד רות דוד, הפריח הוא לה, נשיקה באוויר. היא הגיבה בחיוך. שאר הנאשמים בכתב-האישום המשותף, התרחקו גם הם, מרחק ראוי, מהדלפק הקרוב לכיסאו של השופט. הכל - למעט רפ"ק ערן מלכה ועו"ד רונאל פישר. שניים אלה, שאיתרע מזלם והם הובאו בידי יחידת נחשון, המאבטחת עצורים ונאשמים המגיעים לבתי-המשפט, באיחור מה, לאולמו של השופט, משה סובל, מצאו עצמם, האחד - מאחורי הדלפק, רחוק מאלה שביקשו לברוח מישיבה, מאחורי דלפק זה והשני - קרוב למדי, לדלפק זה.
ערן מלכה שהקדים כניסתו לאולם לעו"ד רונאל פישר, בחר לשבת בספסל הקרוב לדלפק, אך לא מאחורי הדלפק. לרונאל פישר - שהגיע אחרון לאולם לא נותרה כל ברירה שהיא והוא הובל, בידי אנשי יחידת נחשון, אל הספסל שלפניו מצוי הדלפק החוצץ בין הנאשם לכס השופט. פישר הניח שתי זרועותיו כשכפות ידיו פרושות על משטח השולחן, השעין סנטרו על שתי כפות ידיו אלה ההפוכות והביט, במעין מבט עייף, אל הקהל. נדמה היה שעוד רגע קט יברח פישר מהמעמד המביך, בו מצוי היה הוא, בחסדי העייפות, אל ממלכת השינה. באותו רגע, כשעפעפי עיניו של פישר דימו לצנוח ולהביאו, אל עולם השינה, דומה היה הוא בעיני רוחי, לאותו כלב "האש פאפיס", זעוף עפעפיים. פתע פתאום, התגבר פישר על עצמו, המשיך להשעין סנטרו על שתי כפות ידיו ההפוכות ועקב - בעניין רב - אחר מהלך והתנהלות המשפט, בעיניים עצומות, למחצה, שמפעם לפעם נפערו, למשמע הערה, זו או אחרת.
השופט, משה סובל, לא הקפיד על הנאשמים ולא דרש מהם, כי כולם יתקבצו יחד וישבו, זה בצד זה, על ספסל הנאשמים. עם זאת, הקפיד הוא ודאג לוודא, שכל אחד ואחד מהם קרא כתב-האישום וגם/או כי הוקרא לו כתב-האישום והעיקר - כי תוכנו הוסבר לכל אחד ואחד מהנאשמים, על-ידי מי מסנגוריו. פרופ'
רון שפירא, בא-כוחו של רונאל פישר, הבהיר, כי לטענת פישר, עוד בחמישה בחודש יוני, התקיימה פגישה סודית בין ראש מח"ש לרפ"ק ערן מלכה וכבר בפגישה זו, סוכם הסדר הטיעון עימו. לטענתו, סוכמה עסקת הטיעון - מבחינה רשמית - רק לאחר כתב-האישום המשותף שהוגש נגד כלל הנאשמים, כדי למנוע מפישר קבלת החומר בקשר לכך, מהמחלקה לחקירות שוטרים. המחלקה לחקירות שוטרים עתרה לבית המשפט להארכת מועד להגשת חומר חקירה נוסף, שלא המציאה היא אותו עד כה לנאשמים - הגם שהוגש נגדם כתב-אישום משותף - כל זאת, עד שיחתום השר לביטחון פנים על תעודת חיסיון, שתמנע העברת חומר זה, לסנגוריהם של הנאשמים.
פרופ' שפירא טען, כי נציגת המחלקה לחקירות שוטרים, ביקשה חיסיון זמני וכי אין קיים - בחוק ובהלכה הפסוקה - מושג שכזה. שאר באי-כוחם של הנאשמים האחרים הצטרפו אליו וטענו טיעונים זהים, בנימת קול וצבע, שונים, האחד ממשנהו, אם כי בצורה מעייפת חזרו הם, על אותו רעיון. השופט, משה סובל, העיר לעו"ד שפירא, כי המחלקה לחקירות שוטרים, התכוונה לקבל הארכת מועד להגשת תעודת חיסיון. הוא לא התחשב בניסיון של הסנגור להציג המדינה, כמי שעושה מניפולציות על חשבונו של עו"ד רונאל פישר.
נראה היה שהכל עשו ניסיון, שהדיון יהיה מינורי, ככל שאפשר ובכל מקרה שלא יהיה זה דיון בוטה, צעקני, שקטעים ממנו יתפרסמו בצהובוני יום המחרת. השופט, משה סובל, איש יסודי ומעמיק, תרם - בשקט שלו - לדיון מופתי ומכובד.
איני יודע אם הנאשמים מעסיקים יועצי תדמית, אבל איש - איש מהם - לא העז להופיע בבגדים צבעוניים וגם/או בבגדים אופנתיים מושכי עין. הכל היו לבושים בבגדים, שאלמלא גזרתם המודרנית, היו דומים, מבחינת צבעם "המת" לבגדים משנות ה-60, אם לא קודם לכן. דומה היה שהאפרוריות שלטה בכל וכי ניתנה הוראה - חד-משמעית לנאשמים, בידי מי שניתנה היא, שלא להעז ולהופיע לדיון בבגדים צבעוניים. לכן, הופיעו כלל הנאשמים, לאולמו של השופט, בבגדים שהמשפט
"בגדים של זקנים", יאה ומתאים להם. למעט כתב רשת
ערוץ 10, אביעד גליקמן, שלבש חולצה כחולה, לא נראה היה בגד שעבר גבול מתחם קשת הצבעים שהחל בבז', עבר בלבן, המשיך בחום ונסתיים באפור. גם עורכי-הדין בביגוד השחור-לבן שלהם, הוסיפו לאווירת נכאים, ששררה באולם.
התובעת מטעם מח"ש, הגישה כתב-אישום מתוקן. בא-כוחו של רפ"ק ערן מלכה, עו"ד
עופר ברטל, הודה בפרטי כתב-האישום המתוקן והשופט הודיע שהכרעת הדין, בעניינו של רפ"ק ערן מלכה, תינתן, מאוחר יותר, באותו יום. כתב-האישום המתוקן, תוקן בפרטים שוליים בלבד. נמחקה ממנו עובדת נוכחותו הנטענת של רפ"ק ערן מלכה, בפגישה הלילית, שנזכרה בכתב-האישום המקורי ונמחק נגדו החלק העובדתי מכתב-אישום מתוקן זה, המייחס לו זריקת הטלפון הסלולרי שלו, כדי לשבש ראיות ולמנוע הותרת ראיות, בדמות טלפון סלולרי זה. מעבר לכך, לא בוצע כל שינוי נוסף בכתב-האישום המשותף, המקורי. מאוחר יותר, שמעתי בעידכון החדשות כי ערן מלכה הורשע, על-פי הודאתו בביצוע "עשרות עבירות של שוחד", כלשונו של קריין המבזקים, ברדיו.
קולו השקט, אך הנחרץ, של השופט, משה סובל, בקושי נשמע בחלל האוויר, שעה שאנשים בלעו קולו זה של השופט, בקולותיהם הם. לא אחת העיר השופט, כי הוא מבקש להנמיך הקולות באולם בית המשפט.
בהתייחס לדרישת הסנגורים לקבל חומר הראיות החדש שלא ניתן להם, קבע השופט, כי הוא מאריך המועד לבקשת אנשי מח"ש עד לשבוע הבא, שבו עתידים הם להגיש בקשה לתעודת חיסיון ואם תתקבל היא, לא ניתן יהיה להציג החומר שמבקשים הסנגורים לקבלו, כמו-גם להציגו בבית המשפט, מטעם הנאשמים.
השופט סובל קבע, כי כל נאשם שמעוניין בכך, יכול להגיש בקשה לעיין בחומר החקירות הנוסף, שנוסף מאז הגשת כתב-האישום המשותף המקורי והוא ייתן החלטה בבקשה שכזו. הסנגורים חזרו והבהירו לבית המשפט, כי הם אינם יכולים להגיב לכתב-האישום, שכן ללא קבלת מלא חומר הראיות, אין יכולים הם להתייחס לכתב-האישום. חלק מהנאשמים הרגישו עצמם חופשיים באולם, לדבר איש עם משנהו, בשל העובדה שהשופט לא החמיר בהתנהגותו ולא דרש מהנאשמים נוקשות והצמדות לתנאי הפרוטוקול היבש. כך, למשל, יכול היה מי שרצה בכך, להחליף מיקומו בבית המשפט והדברים היו נכונים גם לגבי הנאשמים.
הנאשם יאיר ביטון החליף מיקומו, בו ישב הוא, בקצה האולם המרוחק והתיישב ליד הנאשמת עו"ד רות דוד, פרקליטת מחוז תל אביב (פלילי), לשעבר. השניים שוחחו, בהתלהבות, זה עם זו, ללא הפסק, משך כמחצית השעה ואיש לא עצר בהם, כלל וכלל. השופט הודיע, כי הכרעת הדין בעניינו של רפ"ק ערן מלכה, יינתן, עוד באותו יום. בשלב זה, קמו כל הצדדים שלא היו עוד צד לדיון למעט פרקליטיהם של רפ"ק ערן מלכה. שאר הסנגורים התעסקו, מי בצילום כתב-האישום המתוקן ומי בהחלפת דחקות וצ'פחות עם נציגי התקשורת, עמם יש להם שיג ושיח והיכרות, משך שנים רבות.
לפתע נדחקו באי בית המשפט אל צד, כאשר אנשי יחידת נחשון הוציאו, במהירות רבה, מהאולם את רפ"ק ערן מלכה. הדבר חזר ונשנה גם, באשר להוצאתו של עו"ד רונאל פישר מן האולם. בחוץ עמד צעיר בלונדיני כשדרגת סמל תפורה לשרוולו ותג יחידה של הפרקליטות הצבאית, מבצבץ מכתפו. פניתי אליו ושאלתי:
"תגיד לי, אתה הבן של עו"ד רונאל פישר?" "כן", השיב הוא לי, בגאווה, תוך שהוא מוסיף ואומר: "אני משמש כיועץ משפטי, בפרקליטות הצבאית". איחלתי לפרח משפטים זה הצלחה רבה ואיחלתי לו גם שהעניינים המשפטיים של אביו יסתדרו על הצד הטוב ביותר.
