תרופת פלאים

היום ישנה תרופת פלא לבעית החרם על מדינת ישראל, ונראה שכולם רצים לצרוך אותה. המחלה, כך מגדירים אותה ה"מומחים" החדשים, היא תנועה בינלאומית בשם "BDS," חרם, הפנית משאבים והענשה של מדינת ישראל בשל "הכיבוש" (או ליתר דיוק בשל התעוזה של עצם קיומנו). התנועה היא חלק מצונאמי אנטישמיות בינלאומי המאיים על כולנו - ישראלים ויהודים באשר אנחנו. ברגותי, ישראלי שהקים את התנועה, יודע עד כמה קל לבלבל אנשים טובים שאינם מבינים (ואינם רוצים להבין). הוא הגיע ללוס אנג'לס לדוגמה, ואנשים הוזמנו לשמוע הרצאה על מים (כמובן במוסד שהנהלתו יהודית). גבוב של כל נושא אפשרי נגד ישראל, כל שקר וכל עלילת דם. הכל התערבב, והעיסה נעמה עד מאוד לנוכחים. "אין אני עומד להגיד לכם איך לפעול. כל אחד בדרכו הוא. כל מקום בצורה המקובלת עליו," כך הצהיר ברגותי. הוא הושיט ידו לכל השוטים ולכל אלו שדעתם נתבלעה עליהם. קומוניסטים, אנשים נגד ממשלת ארה"ב, מוסלמים קיצוניים, קבוצות מיעוטים, כל נדכאים וחלכאים ומרי לבב. ברגותי הצליח לאגד אותם, כאיש אחד, מסביב למטרה מוגדרת היטב, פשוטה ומובנת: ישראל היא הפושעת. חייבים להלחם נגדה עד חורמה. אכן, מרה ונוראה היא המחלה. שמה שגור בפי כולם, ואם תשאלו מה בעצם חוזקה, יתקשה הנשאל לענות. אחד יצביע מיד על האוניברסיטאות בארה"ב והקורה בהן. ישראלים הבקיאים במה שקורה במדינת ישראל יתנו את דוגמת אורנג' (בבעלות מילארדר מקומי בלוס אנג'לס, חיים סבן. מסתבר שהדוגמה אינה מתאימה). יהודים מבריטניה יצביעו על חרם הסטודנטים (ומיודענו דניס פרגר יספר שהוא הפסיד בויכוח באוקספורד בנושא ישראל, כה רבה השנאה שם לישראל). בעיר סנטה מוניקה שבקליפורניה, בעלי חנות מסוימת יכולים לספר על הפגנות מחוץ לחנות ובטריידר ג'ו, רשת חנויות אוכל, היו מקרים בהם "מפגינים" נכנסו וזרקו מוצרים ישראלים מהמדפים לרצפה. אני משוכנע שניתן למצוא עוד כמה דוגמאות. ובכן, ישנו דבר נורא ואיום, ששמו בלבד גורם ללבנו להתכווץ ביראה ופחד. שלוש אותיות שהן עולם ומלואו. הידענים בקרבנו מצאו משהו להאחז בו ויצאו למלחמה בקול תרועה רמה. הם עוד יחזרו מבוישים, וזנבם מקופל בין רגליהם. גיבורי הרגע הנלחמים בעזות מצח (מרביתם לא היו באירוע קשור-BDS ולו פעם אחת) הרגו שבעה בכף יד אחת (יזכור מי שיזכור את הסיפור). באוניברסיטה זו "ניצחו." במהלך משפטי זה "ניצחו". בכנס מסוים דנו בדרכים להלחם בתופעה ובכנס מתוקשר לא פחות הם הפכו לאליטה לוחמת, רק הם, חבורת סוד מוחלט ביותר (למעט ההדלפות המכוונות לתקשורת טרם ואחרי אותו סופשבוע בוגאס). כך הם טופחים לעצמם על השכם, ממריאים לשחקים, כה רבות הם עושים; כה מעט הם מבינים. ניצחונות זמניים. מישהו זוכר את הפעם האחרונה שהצבעה נכשלה באוניברסיטה מסוימת או את כל המאמצים שהושקעו בהשגת תוצאה זו? הנה, עברה שנה ומצביעים פעם נוספת באותו ענין בדיוק באותה אוניברסיטה. עוד לילה חסר שינה. את מה כן זוכרים? את כל עלילות הדם נגדנו. שקרים שנאמרים פעם אחר פעם מחלחלים ונאחזים, וכבר אי-אפשר להפריד אמת משקר. נוצרת אמת חדשה, ואנשים טובים, לכאורה לא מושפעים, שואלים בכנות מלאה: "האם את חושבת, כיון שאת יהודיה, שתוכלי להחליט החלטות נבונות?" ללא מעצורים - הכל מותר בנוגע ליהודים. מחר יעצרו יהודים ברחוב ויתעללו בהם, זה יהיה מותר ומוצדק. יפסיקו את התמיכה בישראל - חובה, לטובת האנושות כמובן. יפגעו בבתי עסק בבעלות יהודית - מותר ומקובל, שכן הם נזונים מאומללותם של אחרים. יחבלו בבתי קברות יהודים. ישחיתו כל סממן יהודי בבתי כנסת, על גבי בתי חולים דוגמאת סידר-סיני בלוס אנג'לס, בבתי ספר יהודים - הלא היהודים-בני-הבליעל ידעו שיגיע היום ונעניש אותם על פשעיהם. למי שהתאורים נשמעים בלתי אפשריים בעליל, הכל שאלה של זמן. כבר ישנם מקומות בהם יהודים מפחדים להשתמש בכל סממן חיצוני (כיפה, מגן דוד, אפילו השמוש בשפה העברית). סטודנטים יהודים בני 18-22 כבר אינם גאים בשיוכם הדתי ומעדיפים להיות "ככל האחרים," להתנתק לטובתם ממדינת ישראל וממורשתם כיהודים. גדולתה של תנועת ה"חרם" היא בשינוי התודעה ולא ממש ב"חרם" זה או אחר. אוניברסיטאות ופקולטות עדין משתפות פעולה במחקר עם מקביליהן בישראל, חברות משקיעות בארץ שכן מדינת ישראל הפכה למעבדה של העולם וככלל, תוצאות ישירות של החרם הן שוליות אם בכלל ניתן להצביע עליהן. נמצאים אנחנו למדים שהסכנה בתנועת החרם היא לא בפעילות ספציפית, כי אם במסה הקריטית שהיא משיגה בשינוי התודעה הבינלאומית. פני השטח כולו משתנים, ולא ניתן יהיה להשיבם לקדמותם. לכן, לפני שמתחילים כל נסיון להלחם יש לשאול את עצמנו: האם פני השטח שונו כבר, או האם ניתן עדיין למנוע את השינוי.

כסף, כוח, חקיקה ותביעות משפטיות

אז מה עושים? איך מתמודדים? איך נלחמים ב-BDS?

האם נקים "חדר מלחמה" בכל עיר ברחבי היבשת? נעבור מקמפוס לקמפוס ונמציא כל פעם את הגלגל מחדש? נתבע כל חברה שחבר מנהליה או בעלי המניות שלה ירצו להצביע אם להשקיע בארץ או להמנע מכך? נעבור ממדינה למדינה להעביר בהן חוקים (כמו נגד פשעי שנאה) או נעשה זאת ברמה הפדרלית (בלתי אפשרי כל זמן שהנשיא מכהן)? ממספר החברות והאוניברסיטאות בארה"ב, אנחנו למדים שתהיה לנו תעסוקה לכל ימי חיינו. אפילו האיש העשירי בעושרו בעולם לא יוכל להלחם, גם אם יקדיש את כל כספו למלחמה. כי מלחמה עושים בתחבולות, לא בכח הזרוע. (ראו דוד או מצדה: בראשון נער רועה פגע במטרה באמצעות קלע ביד, דבר שהעם כולו לא יכל לעשות לפניו, ובשני למדנו שעמידה עקשת לא תחזיק מעמד לאורך זמן. בסופו של דבר נפול, גם אם נעשה זאת בצורה שתזכר מאז ועד עולם.) פתחתי בתרופת פלאים שכולם רצים לצרוך: כסף, כסף / כסף, כסף / הוי כסף בששון ...., וזהו צריך להיות הפתרון המושלם. הבעיה תעלם כלא היתה. הלא מדובר בסכומים נכבדים - חמישים מיליון דולר בסוף שבוע אחד ואולי אף יותר. פתרון הכסף הוא כמו כוסות רוח למת. יותר מכך, האשליה שהכסף הוא הפתרון, או שהוא יוביל לנצחון, מסוכנת עד מאד, שכן היא גורמת לשאננות יתר ולטפיחה לא מוצדקת על השכם. יוצאים אנו נזוקים קשות מה"עזרה" הבלתי נחוצה והמטעה הזו, ומוטב היה בלעדיה. אנסה לסכם מדוע: מי שעד כה ניסה להלחם ב-BDS נכשל. לתת לאותם גופים כסף נוסף פרושו להמשיך את הקיים. כבור שאין לו תחתית. מי שעד כה היה בשטח וניסה בכוחות בודדים להשיב מלחמה שערה לא נכלל ממילא. ללא הלוחמים בשטח, כל אותם "מומחים-שאינם-יודעים-דבר" לא יוכלו להצליח, שכן הם לא התנסו בבעיה עצמה. למי שהתחיל לדגדג לו שהגל שראינו מרחוק הולך וגדל ככל שהוא מתקרב ואולי אכן הופך לסכנה מוחשית, עדיף לעשות מעשה ולא לדבר. לדוגמה, אם מדובר בגל אמיתי, צריך להתפנות לאזור גבוה יותר. בהקשר ל-BDS, אם התגובה ההולמת היא להלום בחזרה, או כפי שסוכם לאחרונה - להשיב מלחמה שערה בבתי המשפט ובשינוי חוקים, הרי שצריך צוות עורכי דין ולוביסטים. אך זכרוני אינו מטעה אותי, וקיימים גופים כאלו בדיוק: (1) שורת הדין (לחימה משפטית), (2) ישנו משרד בחוף המזרחי שמלקולם הוינה הקים לפני שנים אחדות למטרה זו בדיוק בכספי ועידת הנשיאים, (3) ארגון PJTN (מכריזים צדק לאומות) וכמובן (4) השדולה הישראלית אייפק. ניקח את ארבעת הגופים האלו: הראשון מצליח ביותר. איני יודע אם הם מצליחים לקבל את כל כספי המשפטים בהם הם זכו, אך מדובר במאות מילונים פעמים רבות. השני אולי אפילו לא קיים כבר, ואולי כן, ודוקא זה מראה איך כסף + קשרים + גב איתן אינם בהכרח המרשם להצלחה (אלא אם כן "הצלחה" הוגדרה כהצדקה להוצאת כספי ציבור לריק). השלישי עושה עבודת שטח כל כך טובה, שכולם עכשיו מנסים לקחת את הכבוד והיקר כתוצאה מפעולתם להעברת חוקים נגד החרם נגד מדינת ישראל. וזה האחרון, ארגון לתפארת. פעם אחת בשנים האחרונות הם סטו ממסלולם (כל השנים הם טענו שהם תומכים במדינת ישראל, ולא משנה מי עומד בראשה. אך נתניהו כבר הרגיש בעבר שלא תמיד כך זה). אך זהו ארגון הגג, מתוקצב, מתוקשר ופועל לטווח ארוך. ראו, מתוך ארבעה גופים, שלושה יוצאי דופן לטובה. אוסיף שני גופים נוספים שנלחמים - אחד משך שנים רבות, השני צעיר יותר - ונעזרים בהליכים משפטיים כשצריך: ארגון ציוני אמריקה (ZOA) ועמך (Amcha). הנה, ישנם מספר גופים וטוב לתמוך בהם, אך את שעשו הם יעשו (העבר כאינדיקציה לעתיד), ושינוי לא יכול להגיע מהם. למה הם שקולים? לֹצוות המטפל בחדר המיון. הם מייצבים את החולה, מזריקים חומר זה או אחר. עוקבים אחר מצב מערכות הגוף וככלל דרושים להמשך פעולת חדר המיון. אך אם לא אלו שיוכלו להלחם בסיבה בשלה מערכות הגוף קרסו והחולה הגיע לחדר המיון.

רופאי אליל

הנה מגיע "רופא מומחה" וקובע "BDS!" שטויות. כך החולה לא יבריא. בכדי שהחולה יבריא צריך לטפל בכל אותם חלקיקים קטנים השטים להם דרך מחזור הדם בגוף כולו. הרופא הוא אותו "ידען" בו פתחתי. בכדי להוכיח עד כמה אותם ידענים אכן מבינים דבר, הם אוהבים לזרוק סיסמאות. בצד ראשי התבות BDS הם משרבבים גם את SJP, תנועת סטודנטים לצדק בפלשתין. הם יורדים לפרטים שאינם חשובים, במקום לראות את התמונה כולה. עומד צוות חדר המיון כולו בפיות פעורים: עד כמה הדובר יפה תואר. ראו כמה כסף יש לו בבנק. כל התוארים על הקיר במשרדו. עד כמה הוא צודק, עד כמה הניתוח שלו אמת לאמיתה! הריר נוזל מפיהם, עיניהם מסונוורת. עד כמה עצוב הדבר, שהידענים כל כך התבלבלו. תנועת ה-BDS אינה תנועת חרם, כי אם תנועה להשמדתה המוחלטת של מדינת ישראל. למה אם כך שקול אותו "רופא מומחה?" לרופא אלילים המעלה אש ועשן, מהולים בקטורת המתמרת אל על, רוקד מסביב לעצמו ומכריז לכל הקהל המהופנט: יגעתי ומצאתי, תאמינו, גם פתרתי. החולה מרגע זה בריא לחלוטין. בריא? בדיחה, וגם לא מצחיקה.

דרך פעולה קלוקלת

התמקדתי במספר מצומצם של גופים שדרך פעולתם הייתה להעזר בחוקים קיימים (או לקדם חוקים חדשים) ושלא נרתעו מהתעמתות ישירה כל פעם שהיה צריך. הם לא נחבאו אל הכלים, לא ניסו לפייס את כולם ולעבוד מאחורי הקלעים. הם פעלו נחרצות, עשו את הנדרש. לאחר ההתבטאות במצרים לגבי אורנג', מותג ששמו בלבד בבעלות פרטנר בארץ (חברה בבעלות חיים סבן) ושעבורו פרטנר משלמת תמלוגים, הבטיח סבן שהצרפתים - ואחריהם כל חברה אחרת - ירגישו את נחת זרועו. אין ספק שהוא אכן יכול להרשות לעצמו להעסיק סוללות של עורכי דין, כמו שעושים מילארדרים ובעלי חברות אחרים. ירצה סבן, יפעל. אין צורך לרתום לעניין עשרות גופים יהודים שלא-מטרות-רווח. ישקיע את כספו בהגנה על היקר לו - ובראש בראשונה החברות שבבעלותו. למי שמאמין שחוקים וכח אכן ישנו דבר, ברצוני להזכיר שני דברים: ראשית, אף פעם לא מאיימים בתביעה. תרצה, תתבע. אך דיבורים, ביחוד לתקשורת, אינם רציניים ואינם מועילים למעט, אולי, לאגו האישי, וגם זה לדקה חולפת בלבד. שנית, הפגנות הכח בפהרסיה שקולות לדלק שנשפך על מדורה, או לחומר מסוכן עוד יותר. הצד ממול צריך להתקל בחומה בצורה, ב"כיפת ברזל" שתגן עלינו, ושתגרום שכל מאמציו יעלו בתוהו. לעומת זאת, איומים בתביעות, שינוי חוקים ושאר פעילויות דומות תחזקנה את הדעה הרווחת ש"היהודים שולטים בכל" וש"חייבים להלחם בהם בכל הכח כיון שהם שולטים בחיינו."

מירושלים הישועה

בעוד שבעולם עוסקים היהודים והישראלים או בתקיפת ישראל או בנסיונות כושלים להגן עליה, קורה לאחרונה דבר מעניין בארץ שמלמד אותנו שבכדי להלחם בנסיונות להשמיד אותנו, המאמץ המלחמתי חייב להיעשות מישראל. משם ורק משם. וגם אין צורך בעשרות או מאות מיליונים או אפילו במילארדים בכדי לעשות זאת. גם לא צריך במשרדי יח"צנות. כל שצריך הוא אמונה שבלב ומעשים התואמים את אותה אמונה. כשהמסר לעולם יהיה ברור, העולם יישר קו. ירצה להלחם, ירגיש את נחת זרוענו בלי שאפילו יבין זאת. ירצה להוקיע אותנו, מה טוב. ירצה להמשיך לעוות, לסלף, לשקר וכו', נמשיך אנחנו והאמת אתנו, ובסוף גם נשרוד. אך כל זאת לא קורה כיון שאין מסר אחד מישראל. הכל מבולבל. הכל מתחיל שם - והאשם נמצא שם, לא בתנועת ה-BDS או בחסרי האונים או בעלי הכוונות הטובות שנפלו ברשתה. ראו דברים שנישאו מעל בימת הכנסת: "התנאים של בית הכלא הגדול בעולם (עזה) לא השתנו,ואתם מתפלאים למה יש חרם על ישראל? ממשלת ישראל עם ראש טמון בבוץ, נושאת אחרויות למה שקורה בעזה. החרם הוא רק תחילת ההתחלה של התהליך שאין חזרה ממנו. כל עוד ישראל ממשיכה בכיבוש, החרם יימשך ובצדק." הדובר, חבר כנסת ערבי מן המנין. כן, אזרח ישראל שווה זכויות, חבר בכנסת ישראל. שותפים לדעותיו אלו גם ישראלים מהמרכז ומהשמאל. אולי לא במילים אלו בדיוק, אך במסר דומה מאד. חשבון נפש אנחנו צריכים לעשות, עם עצמנו ולא עם אף אחד אחר. הגרעין החזק ביותר נגדנו הוא יהודי וישראלי, ואין זהו גרעין "קיצוני שמאלני." נהפוך הוא - המרכז הישראלי, זה הנוהה אחר רבין ז"ל, פרס, לבני, יחימוביץ' ובוז'י, ואפילו לפיד ("במלחמה הזו אין אופוזיציה וקואליציה, צריך להלחם יחד במאבק החשוב הזה") הוא זה שמחזיק את הדלת פתוחה לחלוטין, מזמין את הצד מנגד להכנס כאורח כבוד. למה דומה הדבר? "הנה חולה אבולה, נא ללחוץ ידים ולהתחבק. אתם תרגישו כל כך טוב, ותעזרו על-ידי כך לחולה האבולה." (אשלית הסכמי אוסלו או "פתרון שתי מדינות לשני עמים, בין הירדן לים, עם זכות שיבה וירושלים בירה בינלאומית.") יש לנו עכשיו שר חינוך שאינו מאפשר בשם רעיון "שוויוני" זה או אחר להשוות טרוריטסים ובני משפחתם עם נפגעי פעולות הטרור ובני משפחותיהם. אכן, רעיון משונה ונלוז זה, לא לאפשר דו שיח "תרבותי" ולנסות להבין את הצד השני. (להזכירכם, הייתה לנו שרת חנוך שדאגה שמערכת החנוך תעסוק ב"נכבה." מדוע ולשם מה קידמה היא את ענייני אויבינו במקום להגן בחרוף נפש על המעט שיש לנו?) יש לנו עכשיו סגנית שר חוץ שקוראת תגר על דו פרצופיותם של ישראלים שממשלות וגורמים זרים מממנים את נסיעותיהם לחו"ל להוציא דיבתה של ישראל. פנתה היא לממשלת שוויץ במחאה על התמיכה ב"שוברים שתיקה." אומנם לא עלה הדבר בידה, שכן ממשלת שוויץ הזכירה לה שהגוף מוכר ופועל בישראל, ואולי מן הראוי לפעול קודם כל בארץ לפני שפונים לחו"ל, אך הגיעו ימים טובים, בהם מדינת ישראל מתעוררת מהקפאון העמוק של התמסרות לאשליות ועזרה פעילה לאויב. מעשים פשוטים לכאורה הקוראים תיגר על הסטטוס קוו. שני אנשים שלא דרשו ולא קבלו תקציבי ענק, לא סיפרו עד כמה הם מצליחים ולא הטעו את הכלל. ללא אחיזת עינים ובפעולות פשוטות בנט וחוטובלי החלו את מלחמת הנגד. על כך נאמר: התחלה ברגל ימין, וטוב מאוחר מאשר בכלל לא.