סביר להניח שאם כבר נכנסתם לרשימה זו הגעתם עם דעה קדומה אם כי טבעית בהחלט השוללת כליל כותרת מטופשת שכזו. וכי יכולה תכונה כה נשגבה כמו "כמיהה לשלום" להוות סכנה ועוד קיומית? כיצד בכלל ניתן לטעון ברצינות כי דבר טוב כלשהו יכול להיות סיבתו של דבר רע כלשהו? על אחת כמה וכמה כאשר הטוב הוא כמיהה לשלום והרע הוא סכנה קיומית.
צר לי לאכזב אתכם. הדבר ייתכן גם ייתכן. בעוד שאין עוררין כי "סכנה קיומית" היא אכן דבר רע מתברר כי "כמיהה לשלום" אינה בהכרח דבר טוב. ההיסטוריה האנושית לא חסרה דוגמאות בהן קם איש זדון וניצל בציניות מרושעת את התכונה האנושית שאין נעלה ממנה - הכמיהה לשלום. הדוגמה המוכרת מכולן היא כמובן היטלר, שבערמה ניצל את חולשתו הגדולה של המערב העייף ממלחמות והכמה עד אין קץ לשלום. עם תחפושת מושלמת של איש שלום קיבל ב-1938 היטלר מהמערב את חבל הסודטים (וחודשים אחר כך את כל צ'כוסלובקיה) ללא ירייה אחת ונתן לו בתמורה את שביקש - נייר חתום על ידו כי "גרמניה ואנגליה לעולם לא ילחמו זו בזו". זהו אותו נייר המוכר בשם "הסכם מינכן" בו נופף צ'מברליין מול המצלמות כ"הוכחה" לשלום הנכסף שהביא על אירופה. וההמשך ידוע.
בעולם רווי מלחמות וסבל אך טבעי הוא שהכמיהה לשלום תתעצם. בעולם שכזה אין ראוי ונכון מלשאוף ולייחל לשלום אך מנגד יש להיזהר במינון. מינון גבוה של כמיהה (למשל צעקות מבוקר עד ערב "רוצים שלום" או דרישה ילדותית ואינפנטילית לקבל "
שלום עכשיו" ומיד) יכול להביא להתמכרות חמורה ומסוכנת. תופעת לוואי, אחת מני רבות, של התמכרות קשה זו היא שיתוק מחלט של מנגנון הבקרה של התשוקות שהוענק לנו על-ידי הטבע. תפקידו העיקרי של מנגנון זה הוא לבחון וגם לאשר כי יש לכמיהה זו אחיזה במציאות הממשית, להבדיל מזו שמצייר לנו דמיוננו המשתוקק. מנגנון בקרה שכזה, לו לא קרס כליל אצל נרקומן השלום צ'מברליין, היה מזכיר לו כי בעולמנו חיים אנשים שעבורם הסכם חתום הוא נייר מרוח בדיו ותו לא. משום כך, התבונה מייעצת להימנע מנפנופו ברבים וכל שכן מול מצלמות טלוויזיה. לעולם לא נדע כמה עשרות מיליוני בני אדם היו ניצלים ממוות אלמלא קרס מנגנון בקרת התשוקות אצל נרקומן אחד של שלום.
ואותה כמיהה אצלנו.עבר וגם עתיד.
נייר חתום
תמונתם המפורסמת של
יצחק רבין,
שמעון פרס ויאסר עראפאת כחתני פרס נובל לשלום היא דוגמה נוספת כיצד כמיהה לשלום יכולה להתפתח לסכנה קיומית, ובמקרה זה לישראל. הסכמי אוסלו שעליהם קיבלו השלושה את הפרס השקרי בעליל הזה הם הונאה של איש הזדון עראפאת שניצל בציניות את כמיהתם לשלום של רבין והחתרן הבלתי נלאה והמתעלק שלו. ממש כמו היטלר למד הטרוריסט הנבל כי נייר חתום יש בכוחו לחולל פלאים אצל כמהי השלום. ממש כמו היטלר ידע הנבל כי נייר מרוח בדיו יקרבו אל מטרתו יותר ממאה שנות טרור.
ואכן מכתבו המרוח בדיו חתימתו הוא ששכנע את רבין "לנסות את דרך השלום". עראפאת זיהה כי כמיהתם לשלום של רבין וחתרנו שיתקה כליל את מנגנון בקרת התשוקות אצלם. עם מנגנון בקרה משותק לחלוטין הם ביקשו וגם קיבלו את תחפושת איש השלום של טרוריסט נפשע משחר נעוריו. הם ביקשו וגם קיבלו את "התחייבותו החתומה" לנטוש את "דרך הטרור והאלימות". הם ביקשו וגם קיבלו התחייבות להכיר במדינת ישראל, שינוי האמנה הפלשתינית ועוד. על נייר לבן מרח עראפאת דיו כאוות נפשם של השניים ובלבד שיתנו לו לבא מתוניס הרחוקה לכאן, לקבל נשק ולארגן מקרוב את הטרור שבו ורק בו האמין כאמצעי היחיד לסלק את היהודים מפלשתין הכבושה. כבר ביום הראשון לבואו לעזה הסתיר כאחרון הנוכלים בתא מטען מכוניתו את חברו ממדוח שתכנן את הטבח במעלות בו נרצחו 27 ילדים. פעולתו זו, כמו פעולות רבות אחרות הסותרות את "התחייבותו", לא פעלה את פעולתה ולא הדליקה אור אדום משום שמנגנון הבקרה קרס כליל בנוראה והמסוכנת שבהתמכרויות - ההתמכרות לשלום.
ואל העתיד. לצד הכמיהה לשלום יש לפעול לשיקומו המהיר של מנגנון בקרת הכמיהה לשלום. נייר מרוח בדיו אינו יותר מאשר נייר מרוח בדיו אצל שקרני השלום. ללא שיקומו של מנגנון זה כמיהתנו לשלום הינה סכנה קיומית ממדרגה ראשונה שתוכל חלילה להביא לחיסולנו. ראש ממשלת ישראל (הנוכחי והעתידי) מחויב להקמת גוף מוסמך ומתוקצב הכפוף לו ישירות ושמטרתו המוגדרת היא שיקום, הפעלה ופיקוח של מנגנון הבקרה הפגוע בחברה הישראלית. גוף זה יהיה כיפת הברזל של כמיהתנו הטבעית לשלום ויהיה אחראי לפעילות תקינה של מנגנון הבקרה. אותו מנגנון שלא פעל גם כאשר עראפאת עצמו חצי שנה לאחר "חתימתו" הודיע שזהו הסכם שמותר וצריך להפר על שתשוחרר פלשתין כולה. אותו מנגנון שלא פעל קודם לכן ולא בדק הכיצד רב טרוריסט הופך באחת לאיש שלום המגנה כל אלימות. אותו מנגנון שקרס כליל אצל רבין וחתרנו בהונאה של טרוריסט נתעב שחזר מהר לטרור ורצח יהודים למרות חתימתו המפורשת. אותו מנגנון שהושחת כליל ובאופן בלתי הפיך אצל הבלתי נלאה המפאר את שמו ב"מרכז לשלום" ריק מתוכן והמתעקש אף היום כי מכחיש השואה אבו מאזן הוא "איש שלום". ואם תרצו - אותו מנגנון שפעל באופן מושלם אצל
יובל שטייניץ ושריסן באופן ראוי את מינון כמיהתו לשלום עד לכדי נטישת דרך השמאל בה דגל, עת היה עבד לתשוקותיו שדרשו "שלום עכשיו" בלתי אפשרי בעליל.
רק שיקומו של מנגנון זה שההתמכרות לשלום פגעה בו קשות יסיר את הסכנה הקיומית הצפונה בכמיהתנו לשלום. עם מנגנון כזה שיבדוק ויאשר כי הכמיהה לשלום קיימת גם בצד השני וכי כמיהתנו לשלום אינה מנוצלת לרעה ע"י מי שרצונו לחסלנו נוכל להבטיח כי הכמהון לא יהפוך לשיגעון. רק עם מנגנון שכזה נמשיך להשתוקק לשלום ולחנך את ילדינו לשלום אך גם לדעת שאין תשוקתנו מנוצלת כנגדנו עד לכדי סכנה על קיומנו במלכודת פתאים של שלום.
