בשגרה היומיומית בה אנו מצויים ומתנהלים, קשה לבור מוץ מתבן ולהביט אל המציאות נכוחה. הרוטינה הפוליטית המתנהלת בין רטוריקה לבין פופוליזם זול, בין מאבקים על שררה לבין ציניות פטריוטית, מזוהמת ומלאת פאתוס לכאורה אך ריקה מכל תוכן ממשי, ישנן הבלחות המעוררות תקווה, נוסקות אל-על אל מעבר להיום ומנסות להביט אל המחר של כולנו. "כנס הרצליה על מאזן החוסן והביטחון הלאומי" מהווה הזדמנות מצוינת להביט אל עומק הבעיות בתחום הביטחון הלאומי במובניו הרבים.
מאמר זה מבקש להתייחס להרצאתו של
אהוד ברק בכנס האחרון - הרצאה, שלפי מיטב הבנתי ובקיאותי, הייתה הרצאה מבריקה אשר חשפה, פעם נוספת, את בקיאותו של האיש בתחומי ביטחון לאומי, יכולתו האנליטית יוצאת הדופן, ומסוגלותו לראות אל מעבר לכתף. הגם שיהיו כאלה אשר ירימו גבה או ינידו עפעף לנוכח קביעתי, אין כוונה לכתוב שירי הלל כמשוררי החצר אלא להתמקד במסרים החדים, הנכונים מאוד מבחינתי, ולנסות להסיק מסקנות.
הזדמנות שאסור להחמיץ
הבחנתו של ברק שהמציאות הנוכחית היא בבחינת התנגשות ציוויליזציות, הווה אומר התנגשות ערכים בין הפונדמנטליזם האיסלאמי לבין הליברליזם, מערבולת בתוך האיסלאם ואנטישמיות הולכת ומחריפה - היא נכונה מאוד. מנהיג אינו יכול להרשות לעצמו לשקוע בדכדוך נוכח המצב הקיים. ברק מציע לא להתקרבן ולהפוך את התופעה למדיניות כפי שממשלת ישראל עושה זאת היטב.
ההימור במדיניות זו הוא עצום. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להמר על ביטחונה וחוסנה. ישראל חייבת לנצל את ההזדמנות החד-פעמית שנקרתה בדרכה כאשר מדינות ערב מתונות, גורמים בינלאומיים הרוצים במיגורה של האימה האיסלאמית וישראל הגיעו למכנה משותף. זו כאמור הזדמנות ואסור להחמיצה. היא לא תסולא בפז. יחד, כל הגורמים המתונים והליברליים מסוגלים לשלב ידיים נוכח הסכנה האיסלאמית. עמידתה של ישראל מנגד, מדיניות של 'שב ואל תעשה', התנגחות עם ארה"ב ומדינות אירופה, כל אלה הן בבחינת סכנה ממשית לישראל.
מדיניות לא-נכונה
הבידוד המדיני, תופעת ה-BDS וגל האנטישמיות הם אתגרים שיש להילחם בהם בכל הכוח. אלא שממשלות ישראל, הנוכחית וקודמתה, לא היו מוכנות להישמע לכל תרועות ההזהרה שנשמעו בפורומים העליונים ביותר. ממשלות ישראל חטאו בחטא היוהרה, ב"מחדל מודיעיני" ביחס לצונאמי המדיני, המעורר ספקות רבים לגבי יכולתם של קברניטי ישראל לקבלת החלטות מכריעות. הזלזול ודחיית כל ההערכות של מרבית ראשי מערכות הביטחון וראשי המערכות המדיניות, כל אלה יחד הביאונו למצב מדיני קשה מנשוא.
מדיניותה של ממשלת ישראל הרואה בכל העולם אנטישמי או אנטי-ישראלי, בלתי נכונה בעליל לדברי ברק. ראשי המדינות החופשיות אינם נגד ישראל ומאות מיליונים ברחבי העולם גם. מפאת קוצר הראייה ואידיאולוגיה חשוכה, ממשלת ישראל אינה מסוגלת לעשות את הדרוש, היינו להפריד, ליצור מחיצה בצורה בין ה-BDS לבין אותם מנהיגים ומאות מיליונים ברחבי העולם הרוצים בטובתה של ישראל.
בעוכרינו הדבר. ללא פעילות מדינית אינטנסיבית לצד חיזוק הכוח הצבאי למען לא נימצא בנחיתות אף פעם, לא ניתן להבטיח ביטחון במלוא מובן המילה. היותנו קורבן לאנטישמיות ודה-לגיטימציה אינה פוטרת אותנו ליזום, להיאבק ולהמתין לנסים. אין חולק על זכותנו על הארץ, זכות היסטורית, דתית ומוסרית, אלא שזכויות אלה אינן יכולות לבוא במקום קביעת גבולותיה של ישראל. בכל הכבוד לזכויות שהוזכרו, אין תחליף למדינאות בקביעת גבולות. ישראל קמה בהחלטת מוסדות האו"ם ולא החלטה אחרת. הלגיטימציה הבינלאומית להקמתה של ישראל ומלחמת העצמאות באה לאחר שהערבים סירבו בתוקף לקבל את הכרעת האו"ם.
ועידה בינלאומית אזורית
גבולותיה של ישראל צריכים להיקבע על בסיס צרכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. הימנעותה של ממשלת ישראל ליזום מהלכים מדיניים לקראת הקמתה של מדינה פלשתינית עלולה להוביל להיווצרותה של מדינה אחת, דו-לאומית. זה יהיה אסוננו. זו סטייה מוחלטת מן הציונות.
מעבר לצורך החיוני לשיתוף פעולה עם ארה"ב והבית הלבן, כן, הבית הלבן, יהיה מי שיהיה הנשיא, על ישראל לשאוף לכינוסה של ועידה בינלאומית אזורית כשעל הפרק ההצעה הסעודית והסתייגויותיה של ישראל. ישראל לא חייבת להתכופף מול הלחצים, אך עם זאת, אסור לדחות כל הצעה שיש בה ולו שמץ של אפשרות להסדר. ארה"ב כן יכולה להוביל מהלך מסוג זה לו רק נשכיל לא להפוך את נשיאה לאויב המר. ועדיין לא דיברנו על הסכנה האירנית. אנו לא עושים טובה לאף אחד אלא לעצמנו. קיצוניות ואמונות משיחיות עלולות להוביל אותנו לאסון.
החלטות מעיקות, מסוכנות מאוד בגלל האנרגיה השלילית הטמונה בהן, מבחינתה של ישראל, אשר עלולות להוביל להתפתחויות הרות אסון, מתקבלות בתקופה האחרונה ברחבי העולם. הכרת הוותיקן במדינה פלשתינית, הכרעת בית המשפט העליון בארה"ב לפיה אזרח אמריקני אשר נולד בירושלים אינו נחשב כיליד ישראל, חרמות ונידויים, כל אלה הם בבחינת קריאת השכמה לממשלת ישראל. לעת הזו נדרשת גם מנהיגות וגם מדיניות. לדאבון הלב, לא מזה בורכנו ולא מזה.
אין זו הפעם הראשונה שאני טוען שברק קורץ מחומר של מנהיגים. יכולים משמיציו/מבקריו להלין על צדדים כאלה ואחרים באישיותו. אף אחד אינו מושלם. כל מנהיגי העולם הגדולים לדורותיהם "סבלו" מחסרונות. גדולתם הייתה ביתרונותיהם מול כל האחרים. לעניות דעתי, ברק ניחן בתכונות אלה.
